הדרישה להכיר את הנכבה – ניסיון לפגוע בישראל
קו ישר עובר בין המשרפות במיידנק למאמצים שהפעיל אבי הלאומיות הפלסטינית אל־חוסייני להשמדת יהודי הונגריה. הדרישה ללמוד את הנרטיב של התוקפן, הנכבה, מנסה לקעקע את ישראל מבפנים
לזוועה יש פרטים. מילים יפות, נתונים סטטיסטים, מחקרים עבי־כרס. כל אלו חסרי משמעות מול פרטי הזוועה. ביתו של מפקד מחנה ההשמדה מיידנק נותר על עומדו. בית קטן ופסטורלי בפתח המחנה, מרחק קצר משיכוני העיר לובלין. קרל קוך מפקד המחנה היה טיפוס נאלח, אבל אשתו אילזה קוך, מנהלת חשבונות מדרזדן, הייתה כלבה מהגיהינום.
עוד כותרות ב-nrg:
- קרי: "לא נעמוד מנגד" מול התוקפנות של איראן
- חשד: לוביץ שם חומר משתן בקפה של הטייס
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לגברת קוך היה אוסף אהילים עשויי עור אדם שאותם בחרה מראש. קוך נהגה לבחור בעצמה אסירים שאת עורם ביקשה להפוך לאהיל למנורותיה. לא פנג שואי, פנג שואה. כמה מאות מטרים מהבית, בתוך הקרמטוריום של מחנה ההשמדה מיידנק, ניצבת האמבטיה ששימשה את אנשי האס־אס שתפעלו את המשרפות.
אמבטיה בעלת מערכת אינסטלציה ייחודית. זרם המים הגיע בצינורות שהתחממו באש התנורים שבהם נשרפו יהודים. אמבטיה ואהילים - האנדרטה המוחלטת לרוע הגרמני, ליעילות הגרמנית, לעובדה שהיהודי נוצל עד תום. רכושו נשדד, כבודו נרמס, שערו נגזז, שיניו נעקרו, עורו הפך לאהיל וגופתו שימשה חומר בערה לתענוגות הספא של אנשי האס־אס.
אמבטיה קטנה ומוכתמת ואהילי מנורות שמספרים כיצד גרמניה איבדה צלם אנוש, כיצד אנשי מילואים גרמנים, אנשי משפחה למופת, רצחו יהודים לתוך בורות ביערות. בכל פעם שישראלים בברלין מתרפקים על קיומם הנוח (חומרי ורוחני) בין צאצאי הרוצחים, בכל פעם שאני שומע את הוויכוח בין האסכולה הפונקציונליסטית לאסכולה האינטנציונליסטית (אינטנציונליזם טוען שהפקודות ניתנו מן הדרג הגבוה ביותר, ואילו הפונקציונליזם סבור שהיוזמה באה מלמטה) בכל פעם שאני קורא עוד אינטלקטואל שמאלן מצטט ב׳הארץ׳ את חנה ארנדט על הבנליות של הרוע, אני פונה לפרטים.
כי יש לי אמבטיה בתוך הראש ואהילים, ואפילו מקום למזוודות של ילדים בני שלוש מהונגריה שנחנקו מציקלון. יש לי אמבטיה שמחברת בין האינטנציונלי לפונקציונלי, בין ההוראות הגדולות מלמעלה לאכזריות החייתית מלמטה, והפאזל נופל חלק אחר חלק לתוך יצירה הנדסית של רוע מזוקק. תאכלו מילקי מטומטמים עד שתיחנקו.
ב־15 במאי מציינים הערבים את יום הנכבה. 15 במאי 1944 הוא היום שבו החל שילוחם של חצי מיליון מיהודי הונגריה לאושוויץ. כשנשיא ארה"ב מסביר בקול שלו מדוע אין טעם לדרוש מאיראן להכיר בזכותה של מדינת ישראל להתקיים ומנגד בישראל נשמעים קולות המבקשים ללמד על הנכבה בבתי הספר - כדאי להזכיר את מורשתו של אבי הלאומיות הפלסטינית חאג' אמין אל־חוסייני.
מורשת המונחלת לילדים פלסטינים עד עצם היום הזה. שילוב בין שנאה חולנית כלפי יהודים, דה־הומניזציה מחליאה וקריאה להשמדתם כמי שאינם ראויים לחיות. המופתי חאג' אמין אל־חוסייני היה המסית והיוזם המרכזי של המרד הערבי הגדול בשנים 1936-39. הוא נמלט מהארץ לעיראק ב־1937, ולאחר שהיה שותף ב־1941 לפרעות נגד יהודי עיראק עבר לגרמניה ושהה בה עד 1944.
בנובמבר 1941 נפגש עם היטלר וניסה לשכנע אותו להשמיד את היהודים שהתגוררו בארץ ישראל ובמזרח התיכון כולו. אל־חוסייני ערך סיור משותף עם אייכמן באושוויץ, סיור שבו הבטיח לאייכמן כי ערביי ארץ ישראל יתגייסו ברצון לביצוע משימת השמדה דומה ביהודים בארץ. ברדיו הגרמני קרא אל־חוסייני: "הרגו את היהודים בכל מקום שאתם מוצאים אותם - למען אללה, ההיסטוריה והדת".
בזיכרונותיו כתב אל־חוסייני: “אחד התנאים שלנו לשיתוף פעולה צבאי בין הערבים לבין גרמניה היה מתן יד־חופשית לחיסול היהודים בפלשתינה ובמדינות ערב האחרות. באיגרת רשמית ששלחתי לאדולף היטלר תבעתי הצהרה מפורשת מצד גרמניה ואיטליה כי הן מכירות בזכותן של מדינות ערב לפתור את בעיית המיעוטים היהודיים בצורה ההולמת את השאיפות הגזעיות והלאומיות שלהן ובהתאם לשיטות המדעיות שנקטו גרמניה ואיטליה כלפי היהודים שלהן. תשובת הגרמנים הייתה: ‘היהודים שלך‘“.
ואכן, ב־1942 הקימו הגרמנים, לבקשת המופתי, כוח מיוחד של האס־אס שנקרא “איינזצגרופה מצרים“ שנועד לרכז את יהודי ארץ ישראל במחנה ריכוז ולבצע את חיסולם הסופי. מאביב 1942 עד 3 בנובמבר 1942 היה היישוב שרוי במאתיים ימי חרדה. הצבא הגרמני בפיקודו של הגנרל ארווין רומל התקדם בצפון אפריקה במגמה מזרחה. פלישה גרמנית הייתה אפשרות קיימת. הישוב העברי החליט על תוכנית לריכוז כל האוכלוסייה היהודית במובלעת באזור חיפה והגליל, כשייסוגו הבריטים מן הארץ, ולהלחם עד האיש האחרון. היא נקראה במטה ההגנה: ׳תוכנית חיפה׳ וניתן לה הכינוי ׳מצדה על הכרמל׳. בהמשך הגה חוסייני וקידם את ׳מבצע אטלס׳ שמטרתו הייתה הרעלת מקורות המים של מרכז הארץ. צנחנים גרמנים וערבים צנחו באזור יריחו כשברשותם עשרה מכלי רעל ארסן חמצני במטרה להרעיל את מקורות המים ליד ראש־העין. כל מכל יכול היה להרוג 25 אלף איש. המשימה נכשלה בזכות המודיעין הבריטי.
אל־חוסייני נושא באחריות ישירה לרציחתם של מאות אלפים מיהודי הונגריה. הוא הפעיל לחצים גדולים על הגרמנים ועל ההונגרים להשקיע משאבים רבים בשלבים קריטיים של המלחמה - בחיסול מלא של יהודי הונגריה. אל־חוסייני הצליח במסע השכנועים שלו ובמאי 1944 החל שילוחם של יהודי הונגריה לאושוויץ.
אל־חוסייני אף פנה לממשלות איטליה ובולגריה בבקשה שיבטלו היתרי עלייה שנתנו ליהודים, תוך שהוא מאיץ בממשלות לגרש את היהודים לפולין - צעד שמשמעותו הוודאית הייתה מסירתם לידי הנאצים. כשהתברר לו שממשלת הונגריה מתכוונת לאפשר ל־900 ילדים יהודים לברוח מהנאצים לארץ ישראל, תבע ממנה לחזור בה מההחלטה והדגיש כי הערבים חשובים למאמץ המלחמה הנאצי. מאמציו הצליחו והילדים נשלחו למחנות ההשמדה בפולין.
על פי עדותו של הויפטשטורמפירר דיטר ויסליצני במשפטי נירנברג, המופתי היה בורג מרכזי בהשמדת היהודים. ויסליצני, עוזרו הקרוב של אדולף אייכמן העיד: “לדעתי מילא המופתי, הנמצא מאז 1941 בברלין, את התפקיד המכריע בהחלטות הממשלה הגרמנית להשמיד את יהודי אירופה. בכל פגישותיו עם היטלר, ריבנטרופ והימלר, חזר והציע את השמדת היהודים. הוא ראה בכך פתרון נוח לבעיית ארץ ישראל. בשידוריו ברדיו ברלין, הוא עלה אפילו עלינו בהתקפותיו האנטישמיות“. ערב מלחמת העצמאות, המופתי אל־חוסייני הנהיג את ערביי ארץ ישראל.
כשאנו עדים היום לזוועות שמעוללים ערבים אלו לאלו, אין ספק מה היה עולה בגורל היישוב היהודי הזעיר במקרה שידם של הערבים הייתה על העליונה. שלוש שנים לאחר השואה איימו הערבים לחסל את שארית הפלטה. כעת בשם הרב־תרבותיות והניסיון לקעקע את המדינה היהודית מבפנים, מבקשים ללמד פה את הנרטיב של התוקפן. עזות מצח שאין בלתה. מחר יבקשו ללמד אותנו את הנרטיב של מנהלת החשבונות מדרזדן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם