יועצו הקרוב של רוחאני: הדרך מהפסגה למחתרת
הקמפיינר של נשיא איראן ערק למערב כי לא הסכים לקבל תכתיבים מהממשל. עיתונאי אחר קיבל איומים בעקבות ביקורת שהשמיע - וברח גם הוא. ההסכם עם המעצמות לא גורם לטהרן להרפות מהלחץ פנימה
הוא רק בן שלושים. גבוה, שמנמן וחייכני. אבל בראשו כבר ניכרים סימני שיבה מתקדמים. מעתה, כל דפיקה בדלת או רעש פתאומי צפויים להקפיץ אותו ממקומו. שמו אמיר חוסיין מוטגהי. עד לפני שנה וחצי הוא עוד נמנה עם קאדר הצעירים האיראנים שהזניקו את חסן רוחאני לנשיאות איראן. מוטגהי, יועצו הקרוב של רוחאני, עמד אז בראש הצוות הממונה על הקשר עם צעירים, במיוחד דרך טוויטר ופייסבוק. הוא עשה עבודה מעולה. רוחאני ניצח בהפרש עצום של שלושים אחוזים על פני יריביו. מי שנתנו לו את הניצחון היו הצעירים שקיוו לשינוי. דרכו של מוטגהי לצמרת נראתה סלולה.
עוד כותרות ב-nrg:
- "נמצאה גופת בת ה-12 שנספתה בשריפת המעבורת"
- חשד: לוביץ שם חומר משתן בקפה של הטייס
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
זה לא מה שקרה. לפני שבועיים נחת מוטגהי בשווייץ יחד עם עיתונאים איראנים נוספים. הוא הגיע לכסות את שיחות הגרעין בלוזאן מטעם סוכנות הסטודנטים האיראנית לחדשות (ISNA), הנחשבת לאחד מכלי התקשורת העצמאיים והמתונים באיראן. זה היה אמור להיות אירוע פורץ דרך, ומוטגהי קיווה להיות חלק ממנו. אבל אז משהו רציני מאוד השתבש. לדברי מקורות אופוזיציה איראנים, פרץ ריב גלוי בין מוטגהי לבין אחד מחברי המשלחת האיראנית שהוגדר רשמית כ"עיתונאי", אך בפועל תפקידו היה לצנזר את החומרים התקשורתיים בדרכם חזרה לאיראן.
ואז מוטגהי פשוט התפוצץ. בתוך שעות ספורות גמלה בלבו ההחלטה להגיש לשלטונות שווייץ בקשה למקלט מדיני. באיראן לא ניסו להסתיר את עריקתו. הוא דמות מוכרת מדי. במקום זה טענו שהוא בוגד. שהוא בסך הכול עיתונאי ספורט ולא עורך ב־ISNA. שהוא בכלל פוטר ערב נסיעתו. שהוא נסע ללוזאן על חשבונו, ושמלכתחילה תכנן לערוק.
מוטגהי לא התבלבל. הוא גם לא התחבא. להפך. הוא פעל בקור רוח, כמו מקצוען אמיתי. מיד לאחר שהגיש את בקשת המקלט התראיין ל־IRANEFARDA, תחנת טלוויזיה איראנית רפורמיסטית היושבת בלונדון, והסביר בהרחבה מה הוביל אותו להחלטה לערוק.
"הסיבה המיידית היא האופן שבו ניתבה איראן את הדיווחים על שיחות הגרעין מלוזאן", אמר. "בתוך משלחת הכתבים ישבה חבורה שלמה של קציני מודיעין איראנים, שעקבו כמו צל אחרי כל צעד של העיתונאים. עם מי נפגשו ועל מה דיברו עם הקולגות שלהם. כל הדיווחים נבדקו וצונזרו בהתאם להנחיות מטהרן".
הריאיון של מוטגהי עשה את העבודה. הוא צוטט בהרחבה בתקשורת הבינלאומית, ותוך יום הוא הפך מאלמוני לדמות מוכרת ברחבי העולם. אבל יותר מכל דבר אחר, משפט אחד שלו מאותו ריאיון מהדהד ברחבי הרשת: "הרושם הוא שצוות המו"מ האמריקני נמצא שם בעיקר כדי לדבר בשם איראן מול שאר המעצמות ולשכנע אותן ללכת על עסקה". אבחנה מעניינת ביותר, במיוחד כשהיא באה מתוך מי שרק לפני שנה וחצי נמנה עם המעגל הקרוב ביותר לנשיא איראן.
אז מה קרה? מה השתבש בדרכו של אמיר חוסיין מוטגהי לצמרת השלטון? לדברי מקורות אופוזיציה איראנים, ההתרחקות החלה זמן לא רב אחרי הניצחון של רוחאני. למוטגהי, הם אומרים, לא הייתה הסבלנות הדרושה. הוא רצה הרבה ומהר. הוא רצה לבלוע את העולם. לרוץ קדימה. אבל הרפורמות החברתיות והפוליטיות בטהרן לא התקדמו בקצב שהוא חשב שהן יקרו.
הוא גם לא היה זהיר מספיק, והרשה לעצמו לדבר בגלוי על עניינים רגישים. בין השאר הוא פעל בגלוי לשחרורו מהכלא של ג'ייסון רזיאן, עיתונאי אמריקני ממוצא איראני שעמד בראש משרד ה'וושינגטון פוסט' בטהרן. ההאשמות נגד רזיאן מעולם לא פורסמו, אולם בינואר האחרון הודיעה התביעה בטהרן שהוא יישפט בבית המשפט המהפכני, העוסק בסוגיות ביטחוניות כולל ריגול. מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי העלה את הנושא בפגישותיו עם שר החוץ האיראני ג‘וואד זריף, אולם עד כה איש אינו יודע במה מואשם העיתונאי.
מאותו שלב שמוטגהי החל לדבר על שחרורו של רזיאן, אומרים מקורות האופוזיציה, הוא הפך ליעד בעיני המשטר. בקרב הקהילה העיתונאית בטהרן החלו לרוץ שמועות שלפיהן במשרד המודיעין האיראני הורו למוטגהי להתייצב אחת לשבוע במשרדיהם. אילו היה שב לטהרן, אומרים המקורות, רוב הסיכויים שהיה נעצר. "ככל הנראה הוא החליט להגיש בקשה למקלט מדיני בשווייץ לאחר שהוזהר באופן פרטי שייתכן בהחלט שזה מה שהולך לקרות".
אחד הראיונות הבודדים שנתן מוטגהי מאז עריקתו הוא לגולנז אספנדיארי, עיתונאית ילידת איראן המתגוררת בוושינגטון ובעלת הבלוג 'מחברות פרסיות'. בשיחת טלפון ממקום בלתי ידוע אמר לה מוטגהי כי החליט לערוק לאחר שהבין כי בתוך ה"משלחת העיתונאית" של איראן לשיחות בלוזאן נוכחים בכירים מטעם משרד החוץ האיראני שמכתיבים לעיתונאים אילו דיווחים יתפרסמו באיראן ואילו לא. היו גם דיווחים כוזבים, אמר. היה לחץ על העיתונאים. במקום היו שני חברי משלחת המקורבים למשמרות המהפכה האיראניים שהפעילו לחצים קשים על העיתונאים האיראנים. מבחינתו, זו הייתה התערבות שהכריחה אותו לסיים את עבודתו בתקשורת האיראנית. לא היה בה עוד כל טעם. הוא חש שעליו לחשוף את האמת.
"לכאורה, תחת שלטונו של רוחאני גדל מספר העיתונים באיראן ומצבם השתפר", אמר מוטגהי. "בפועל, בכל יום יש פחות ופחות חופש עיתונות, ומצבם של העיתונאים רק הולך ומידרדר".
טענתו של מוטגהי נתמכת גם על ידי הארגון הבינלאומי 'עיתונאים ללא גבולות', שדיווח כי איראן מצנזרת דיווחים עצמאיים בתחום הגרעין, ובכלל זה בנושא השיחות עם המעצמות. מאז בחירתו של רוחאני שבו לאיראן כמה עיתונאים. שניים מהם מצאו את עצמם בכלא, כולל ג'ייסון ראזיאן, ידידו של מוטגהי.
למרות עריקתו, למוטגהי אין מילים רעות לומר על נשיא איראן. "רוחאני והצוות שלו עובדים קשה מאוד לייצר שינוי באיראן", הוא אומר. "אבל ההתנגדות לשינוי בקרב החוגים השמרניים כל־כך קשה, שהסיכויים להצליח שואפים לאפס". זו אבחנה חשובה כשהיא באה מפיו של מי שבא מתוך החוגים המקורבים לנשיא רוחאני, ונמנה עם קבוצת הגיל שאמורה להביא את השינוי המיוחל באיראן.
מוטגהי הנמיך פרופיל השבוע. נכון לעכשיו הוא מעדיף לשבת במקום מסתור בשווייץ. לגולנז אספנדיארי סיפר כי הוא כבר החל לעבוד על ספר שיתאר את ניסיונו כקמפיינר במסע הבחירות של רוחאני. הספר צפוי להיות להיט בינלאומי. חשיפה ראשונה מתוך קרביה של המערכת הפוליטית האיראנית. אם לשפוט על פי המזג והכישרון של מוטגהי, יש למה לצפות.
מה שהופך את הסיפור של מוטגהי להרבה יותר מסתם אפיזודה, היא העובדה שהוא לא העיתונאי היחיד שמצא את עצמו מחוץ לגבולות איראן בעקבות שיחות הגרעין בלוזאן. עיתונאי נוסף, פאיאם יונסיפור, נאלץ לבקש מקלט מדיני באוסטריה לאחר שאוים על ידי אנשי משמרות המהפכה, בעקבות כמה התבטאויות בלתי מוצלחות שלו לטעמם.
עד לפני שבועיים היה יונסיפור סגן העורך של יומון הספורט הפופולרי 'איראן וארזשי'. הוא הגיע בטיסה מטהרן לווינה כדי לסקר את משחק הכדורגל בין ריאל מדריד לברצלונה. במקביל הגיעו עמו לאירופה עוד שני קולגות שלו: מילאד הוג'את אסלאם שעבד עבור סוכנות הידיעות TASNIM הנחשבת מקורבת למשמרות המהפכה האיראניים, וחוסיין ג'וואדי, כתב יומון ספורט המקורב לחוגים שמרניים.
בשלב מסוים נפרדו דרכיהם של יונסיפור וחבריו. בעוד שיונסיפור נסע על חשבון עיתונו, התברר לו ששני עמיתיו נסעו למשחק על חשבונם הפרטי ונאלצו לאסוף פרוטה לפרוטה כדי להגיע לכסות את המשחק. זו הסיבה שהם בחרו לטוס בחברת הלואו־קוסט ג‘רמן ווינגס, בטיסה מברצלונה לגרמניה.
גם יונסיפור התכוון בתחילה לטוס עמם, אך כשהתברר לו שייאלצו להמתין יומיים לטיסה הבאה, החליט ברגע האחרון לעלות על טיסה אחרת לווינה. בדיעבד, זה מה שהציל את חייו. המטוס שבו נסעו שני עמיתיו התרסק באלפים השווייצריים. יונסיפור קיבל את שוק חייו. הוא חש כי ניצל מציפורניו של המוות בעוד שני חבריו מתו באופן איום.
בריאיון שהעניק ל'דויטשה וולה' בעקבות ההתרסקות, לא היסס יונסיפור להאשים את משמרות המהפכה במותם של הקולגות שלו שנאלצו לטוס על חשבונם בחברת לואו־קוסט כדי שיוכלו לעמוד בהוצאות הנסיעה. "יש לי ביקורת לוגית פשוטה: מדוע ארגון צבאי בעל אמצעים ממשלתיים פיננסיים עצומים כמו משמרות המהפכה לא יכול לרכוש כרטיסי טיסה לשני עיתונאים?", שאל יונסיפור.
אבל אז הגיע שוק מספר שתיים. לדברי יונסיפור, בעקבות אותו ריאיון החלו לזרום אליו איומים ואזהרות על חייו בשיחות טלפון, הודעות טקסט ומיילים מבכירים במשמרות המהפכה וגורמים צבאיים. האזהרות כללו איומים בנוסח "עליך לחזור בך מדבריך ולפרסם את התנצלותך בסוכנויות הידיעות".
יונסיפור חש שהאיומים רציניים מכדי להתעלם. בשלב ראשון החליט העיתונאי להשעות את שובו לטהרן עד יעבור זעם. אבל אז הגיע אליו מסרון מידיד ותיק ונאמן שכתב לו: "היינו היום בפגישה ושמענו כי בשובך יחכו לך משמרות המהפכה בשדה התעופה על שם האימאם חומייני".
זה היה מבחינתו הקש ששבר את גב הגמל. יונסיפור לא היסס יותר מדי. הוא החליט להגיש בקשה למקלט מדיני באוסטריה. "נדהמתי לגלות שביקורת כל־כך פשוטה גרמה לתגובות כל־כך קשות. בסך הכול טסתי לסקר משחק בין שתי קבוצות כדורגל באירופה, וכעת אני מוצא את עצמי בתוך חלום בלהות, שלא יכולתי אפילו לדמיין".
אם יש משהו משותף בין עורך הספורט יונסיפור לבין אמיר חוסיין מוטגהי, הרי שזוהי העובדה שמדובר בשני עיתונאים מקושרים ובעלי עמדה, שמצאו את עצמם מאוימים על ידי משמרות המהפכה האיראניים. כמי שמכירים היטב את המציאות האיראנית, הם הבינו את המשמעויות והעדיפו לעזוב עבודה, בית ומשפחה בידיעה שבשנים הקרובות הם לא יראו את אהוביהם וקרוביהם. ללכת אל הלא נודע. אז נכון, מדובר באירופה השבעה והמוגנת. אבל שניהם כנראה לא יוכלו להרשות לעצמם לישון יותר מדי טוב, בידיעה שהנקמה בוא תבוא. ולמשמרות המהפכה יש מסורת של נקמות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם