התמונה האהובה על צלם המלחמה: סלילת הכביש לירושלים
צלם המלחמות רוברט קאפה תיעד את הפלישה לנורמנדי ואת הקרבות בספרד, אבל בראיון שהתקיים איתו ב-1948 אמר כי הצילום הכי יקר ללבו הוא של חוצב זקן מירושלים עם זקן ופאות. משום מה, את הדברים הללו לא טרחו להזכיר בתערוכה מעבודותיו במוזיאון תל אביב
לפעמים תמונה שווה אלף מילים. לפעמים היא חסרה את המילים שיתנו לה את הקונטקסט. שלושה צלמים יהודים אחראים לתצלומים שהפכו לאייקונים של מלחמת העולם השנייה ושל המאה העשרים. ג'ו רוזנטל האמריקני צילם את הנחתים מניפים את הדגל האמריקאי באיוו ג'ימה (תמונה שנחשדה בבימוי). יבגני חאלדי הרוסי צילם את חיילי גדוד הרובאים 756 מניפים את דגל המגל והפטיש מעל בניין הרייכסטאג השרוף (תמונה מבוימת). והצלם השלישי, הונגרי ששמו המקורי אנדרה פרידמן אבל מוכר כרוברט קאפה האגדי, גדול צלמי המלחמה, צילם את הפלישה לנורמנדי.הוא היה הצלם היחיד שנחת עם גל הפלישה הראשון. במהלך השעתיים הראשונות, קאפה צילם כ-106 תמונות. מרבית התמונות נהרסו בפיתוח, נותרו רק 11. "קצת לא בפוקוס" (slightly out of focus) הייתה הכותרת במגזין "לייף" שעבורו קאפה צילם. הטקסט הבהיר שידיו של קאפה רעדו מרוב התרגשות בזמן שצילם. קאפה מחה וטען שהתמונות נראות כך מכיוון שהן פותחו לא נכון. לאוטוביוגרפיה שלו קאפה קרא "קצת לא בפוקוס".
בימים אלו מוצגת במוזיאון תל אביב, תערוכה מעבודותיו בשם "רוברט קאפה: צלם של החיים". בתערוכה מוצג מבחר מעבודותיו מהעולם ומישראל. נחיתת בעלות הברית בנורמנדי וירי צלפים גרמנים על ההמון החוגג את שחרור פריז. לאון טרוצקי גולה בקופנהגן וכמובן התמונה המזוהה ביותר עם קאפה, "מותו של חייל לויאליסט", צילום שתפס בזמן אמת את מותו של פדריקו בורל גרסיה, חייל רפובליקני, בזמן מלחמת האזרחים בספרד שנתפס בעדשות מצלמתו של קאפה ממש ברגע פגיעת הכדור, כהוא נופל לאחור מעוצמת הפגיעה. תצלום שהיה לתמונה שסימלה את מלחמת האזרחים בספרד. בשנת 1948, הגיע קאפה לישראל כדי להשתתף באירועים ההיסטוריים המכוננים. הוא צילם את הכרזת העצמאות, את אלטלנה עולה באש, בגין נואם ועוד.
לפני כחודשיים, עם עליית התערוכה, התפרסמה ב"הארץ" כתבה מאת עופר אדרת תחת הכותרת: "רוברט קאפה: צלם המלחמות שהפחיד את צה"ל". בכתבה מובאים מסמכים ארכיונים שלפיהם דובר צה"ל הראשון, משה פרלמן, חשש מקאפה השמאלני. ובנוסף, מביא אדרת ציטוט מכתבה של מבקר האמנות של עיתון "על המשמר", אויגן קולב, שהתפרסמה בעשרים ואחת ביוני 1948, כמה שבועות לאחר פריצת דרך בורמה ושבועיים לאחר מותו הטרגי של קולונל מיקי מרקוס (שאף הוא השתתף כלוחם בפלישה לנורמנדי).
כותרת הכתבה של קולב הייתה "הצילום המעניין ביותר שצילמתי בחיי. שיחה עם רוברט קאפה" (הראיון המלא קיים ברשת). "מעולם לא הייתי ציוני" מספר קאפה בראיון, "וגם עתה אינני ציוני, אך מכל מקום שיניתי את השקפתי על ארץ ישראל. עכשיו נוכחתי לדעת כי לרוב יהודי העולם אין פתרון אחר, זולתי ארץ ישראל, והללו המתנגדים לך נזקקים לנימוקים שהם לדעתי בלתי מוסריים". עד כאן הציטוט שהביא "הארץ" מהכתבה של קולב. אלא שלטעמי, החלק המעניין בדברי קאפה לא הוכנס לכתבה ולא מוזכר בתערוכה. תחליטו אתם למה.
"כן, ידיד אני לארץ הזאת ולאנשיה", אמר קאפה "...הנני מעריך את תל אביב כהישג גדול וכן את הקיבוצים – אבל רק לפני ימים אחדים הרגשתי מהי ארץ ישראל. היה זה כשעברתי בכביש החדש לירושלים ונגד עיני נתגלה המראה של ירושלים העיר".
"מה היה הנושא הצילומי המעניין ביותר שמצאת אצלנו"? שואל א.קולב לקראת סוף הריאיון. וקאפה שלעולם יהיה מזוהה עם התמונה "מותו של חייל לויאליסט", מפתיע. "אשיב לך תשובה שלא ממין השאלה", עונה קאפה. "הנושא המעניין, הכביר ביותר שנתקלתי בו עד כה בכלל, בכל דרכי הנדודים שלי – הייתה סלילת הדרך החדשה לירושלים. זה עולה על כל תיאור. הייתי עם הסוללים יומם ולילה וצילמתי את כל השלבים. בתמונות רבות מופיע קולונל מרקוס, הנהדר שבנהדרים, שהוא כשלעצמו היה הבריגדה הבינלאומית של ישראל. והתמונה היקרה לי מכל היא זו של חוצב זקן מירושלים עם זקן ופאות העובד בפילוס הדרך".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם