בירת ישראל דכאונית ושמרנית, דרוש מהפך
ירושלים ענייה, מלוכלכת, דלה. השכנים מכל הכיוונים עוינים. לא כך צריכה להיראות בירת ישראל. דרושה 'תוכנית מרשל' לשיקום
בירת ההזנחה: הפריפריה האמיתית של מדינת ישראל היא עיר הבירה שלה. נתחיל במיקום הגיאוגרפי. ירושלים היא עיר קצה, שמוקפת מרוב עבריה באוכלוסייה פלסטינית עוינת. רק כניסה בטוחה אחת לחלוטין יש לירושלים, ממערב, והיא עמוסה תמיד בגלל ההרחבה של כביש מספר 1. בפתחה של העיר מחכה לבאים בית הקברות הענק שמשקיף עליהם מלמעלה, אולי כדי להזהיר שמדובר בעיר דיכאונית למדי ומוזנחת, ולא בכרך מרכזי חיוני, מייצג ושמח.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
במרכז העיר, שצריך להיות טבורו של המטרופולין הענק הזה, אנחנו מגלים מרכז ישן וחרב. רחוב יפו הוא בעצם שוק של בזארים עלובים שמצאו משכן מתחת לבניינים ההרוסים שנמתחים לאורכו ולרוחבו של המרכז. מדרחוב בן־יהודה, שאמור להיות השאנז אליזה של המדינה, הוא מפגש של חנויות פלאפל ושווארמה עם רוכלים למיניהם. הרחובות שסמוכים לו נראים כמו סמטאות בבנגלדש. למזלה של העיר חוצה אותה היום הרכבת הקלה, מה שמשווה לרחוב יפו המפורסם מראה רומנטי שמזכיר נשכחות.
נאריך את הסיור שלנו למזרח העיר, או שאולי כדאי לוותר. מזרח העיר מעולם לא התחבר לחלק המערבי של ירושלים המאוחדת. השכונות ראס אל־עמוד, סילואן, ג'בל־מוכבר ואפילו העיר העתיקה המיתולוגית לא מעניינות בדרך כלל את תושבי ירושלים, אלא רק את המתנחלים שגרים בתוכן. מזרח העיר הפך לחפץ חשוד. חבר שלי מכנה את העיר העתיקה "האקווריום". אתה צולל פנימה, נושם את ההיסטוריה מכל אבן ופינה, מתענג על המראות היפים, אבל אחרי שאתה יוצא אל מעבר לחומות אתה לוקח נשימה ארוכה. זהו גם היחס של הממשלה והעירייה למזרח העיר. כולם אוהבים את האתרים הנפלאים בשירים ובסיפורים, אבל לאיש לא אכפת שהעסק נראה כמו מחנה פליטים.
מראה רומנטי בנוף עייף. הרכבת הקלה בירושלים
לע''מ
שליש פלוס מתושבי ירושלים הם ערבים. שליש פלוס הם חרדים. השליש הנוסף מורכב ברובו מדתיים־לאומיים ומחילונים שהולכים ומתמעטים. פעם, בימי ילדותי בעיר, הפרופורציות היו אחרות וחתך האוכלוסייה שונה, מה ששיווה לעיר גוון פלורליסטי ואפילו קוסמופוליטי. האיזון הזה הופר. תהליכים כבדים הופכים היום את העיר על פניה. ירושלים מודל 2015 היא עיר סגורה ושמרנית, ולא פתוחה ומזמינה. תוסיפו לזה את הכלכלה הרופפת ואת חוסר התעסוקה, ותבינו מדוע ההגירה מהעיר שלילית. ומי שעוזב הם בעיקר הצעירים. מאז 1967 עזבו את ירושלים קרוב לחצי מיליון (!) איש. 365 אלף הגיעו. המאזן ברור. אגב, מיד אחרי ששת הימים היה לעיר מאזן הגירה חיובי. מאז כוח המשיכה הלך ואבד.
קרוב ל־80 אחוזים מתושבי מזרח העיר חיים מתחת לקו העוני. המצב הסוציו־אקונומי במערב העיר לא טוב בהרבה. האוכלוסייה החרדית ענייה גם היא. שתי האוכלוסיות הללו הן הרוב המובהק בירושלים. שוו בנפשכם - עיר הבירה של המדינה היהודית ושל העם היהודי היא היחידה בארץ שיש בה רוב אנטי־ציוני. ציון, הלא תשאלי לשלום ציונייך? והמציאות הזו משפיעה על הכול. על הכלכלה, על החינוך, על התרבות (אם כי בתחום הזה ראש העיר ניר ברקת עושה מאמצים לשפר), על הניקיון, על מצב הרוח ועל תחושת הזמניות של זוגות צעירים, שמחפשים מקום טוב להתחיל בו את החיים.
למעשה, אין הבדל בין ירושלים הבירה ובין עיר פריפריאלית נידחת. שנים רבות אני קורא להפוך את ירושלים לפרויקט הדגל של העם היהודי, משהו בנוסח תוכנית מרשל. העיר חייבת השקעות של מיליארדים שישנו במהירות את המאזן הדמוגרפי, ימשכו אוכלוסיות חדשות ויהפכו את הבירה לעיר ציונית, יצרנית, צעירה ותוססת. חייבים המון דמיון מדיני ותעוזה כלכלית. מדוע שלא נחזיר לרשות הפלסטינית את כל 100 אלף תושבי העיר שגרים מעבר לגדר ההפרדה, ומקבלים בכל שנה מיליארדים מהביטוח הלאומי? הכסף הזה יכול לסייע למהפך ההיסטורי הנדרש. מדוע שירושלים לא תהפוך לאזור סחר חופשי, מה שימשוך לכאן משקיעים מכל העולם ויזניק את התעסוקה?
ומתי סוף סוף יקומו המנהיגים שלא יצטטו שירים של רבי יהודה הלוי ושל יהודה עמיחי על יופייה של ירושלים, אלא יהפכו אותה באמת לספינת הדגל ולא לסירה האחרונה בשיירה?
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם