חג עצמאות שמח: 40 ומשהו סיבות להפסיק לקטר
השלג בירושלים, הים בתל־אביב והשווארמה, הו השווארמה. הגיע הזמן להתחיל לאהוב את ישראל, אם לא כל השנה, לפחות היום
שלושה נושאים מצליחים להוציא ממני ערימות של קיטש באופן קבוע: אשתי, מכבי חיפה, ומדינת ישראל ביום העצמאות. ישראלים אוהבים את יום העצמאות משתי סיבות. הראשונה היא שהם אכן אוהבים את ישראל, והשנייה, המשמעותית יותר, היא שבמשך 364 ימים בשנה הישראלים עסוקים בקיטורים בלתי פוסקים כלפי המדינה שהם חיים בה.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
זה לא שהם לא אוהבים אותה גם בשאר הימים, חלילה, אבל כמו הורה פרפקציוניסט שמתאכזב כשהילד שלו מביא הביתה מבחן עם ציון 93, הם פשוט מצפים ממנה ליותר. אז מילאתי את מכלי הדביקות, הוצאתי מהבוידעם את קופסאות הקיטש, והכנתי, במיוחד בשבילכם, רשימה של חלקיק מהדברים שאני אוהב במדינה הזו.
- אני אוהב את הרגע שבין יום הזיכרון ליום העצמאות, שבו הצליל של החצוצרות משתנה מהצליל העמוק והמלא של יום אבל לצליל הגבוה והארכאי של טקס הדלקת המשואות. אותו כלי נגינה, גישה כל כך שונה.
- אני אוהב שאנשים כל היום מקטרים על כמה רע פה. זה כמו במסעדות: לקוח ששותק יעזוב ולא יחזור, לקוח שמתלונן הוא לקוח נאמן.
- אני אוהב שאנשים בים מבקשים ממני לשים עין על הדברים שלהם כשהם נכנסים לים: מרגש אותי שמישהו שאני לא מכיר סומך עליי שאשמור לו
על הכפכפים.
- אני אוהב את זה שאני חי שעתיים נסיעה משלג, שעתיים ממדבר ודקה וחצי מהים.
- אני אוהב לחזור הביתה להורים בעפולה, ולהרגיש כאילו מינימום עברתי יבשת.
- אני אוהב את זה שכל דבר כאן הוא "קץ הדמוקרטיה". זה מוכיח שיש כאן דמוקרטיה.
- אני אוהב את תל־אביב, אין עיר כזו בעולם. תמיד אני אומר לעצמי שהייתי רוצה להגיע לכאן כתייר, ואז אני נזכר שהגעתי מעפולה.
- אני אוהב שאנחנו מוחאים כפיים בנחיתות. אני לעולם לא אעשה את זה, אני אף פעם לא אודה שאני אוהב את זה, אבל עמוק בלב, אני מת על זה.
- אני אוהב כדורגל ישראלי. נכון שהוא איטי, מסורבל וכבד, אבל היי, גם פואד.
- אני אוהב שאנשים מתלוננים על כפייה דתית בזמן שהם נוגסים בהמבורגר קלמארי ברוטב חזיר ים. בשבת.
- אני אוהב את זה שכשאנחנו נוסעים לחו"ל אנחנו מחפשים תמיד מקום "בלי ישראלים". לא כי חלילה אנחנו לא אוהבים ישראלים, אלא כדי שנוכל לספר לחברים הישראלים שלנו על זה שהיינו במקום
בלי ישראלים".
- אני אוהב את זה שרק כשאני אוכל במסעדה עם ההורים שלי פתאום בא לי בירה שחורה.
- אני אוהב את זה שכנראה גם לטור הזה יהיו המון אנשים שלא יסכימו.
- אני אוהב את זה שבזמן ששירתי עם אשתי בצבא, לא ממש סבלנו אחת את השני, ורק בגלל שהמדינה הזו כל כך קטנה יצא לשירן להיתקל בי חמש שנים לאחר מכן בפאב תל־אביבי, ולהתאהב בי בטירוף.
- אני אוהב את הקטע המטומטם הזה בטקס יום העצמאות, שאשכרה מציירים צורות עם חיילים.
- אני שונא שאין כאן דביבונים.
- אני אוהב להיות הראשון שצועק "לחיים" אחרי שזה שעושה קידוש אומר "סברי מרנן".
- אני אוהב את זה שנהיה כזה קטע שמי שממש אוהב את המדינה הזו נחשב קצת סחי.
- אני אוהב להיות קצת סחי.
- אני לא ממש יודע מה זה סחי.
- אני אוהב את זה שכולם פה עסוקים כל היום בלהתלונן כמה רע, אבל בכל סקר אושר שנערך כאן, 90 אחוזים אומרים שלא היו מחליפים את המקום הזה בשום מקום אחר.
- אני אוהב את זה שלפעמים אני מתלונן על משהו בפני סבתא שלי, והיא צוחקת את הצחוק הזה של "הוא לא יודע כמה טוב לו".
- אני אוהב את ה"טו־טו־טו־טוווווו" שלפני החדשות ברדיו. יש בזה משהו כל כך מטומטם ורשמי גם יחד.
- אני אוהב את זה שהתל־אביבים ממש גאים בתל־אביב, שהירושלמים ממש גאים בירושלים והחיפאים ממש גאים בזה שהם עברו לירושלים או לתל־אביב.
- אני אוהב שכל אחד מחזיק מעצמו מינימום אובמה, למרות שרובנו מקסימום שר הפנים של מיקרונזיה.
- אני אוהב את הנוירוטיות. כל פרשה היא סוף העולם, כל תחקיר הוא קץ היקום, ואז עוברים יומיים וכולם שוכחים מזה.
- אני אוהב שווארמה, כמה שאני אוהב שווארמה.
- אני אוהב שאנחנו אוכלים בעמידה. טוב, נו, זה ברור, אם נשב לרגע אנחנו עוד עלולים להירגע.
- אני אוהב את אהוד בנאי וברי סחרוף ואביב גפן, ועידן רייכל ויהודה פוליקר ושלמה ארצי ודקלון וזהר ארגוב ויונתן רזאל ואת מה שכל הקיבוץ גלויות הזה עשה למוזיקה שלנו.
- אני אוהב את זה שאנחנו ממש מופתעים שמישהו ממש מפורסם בהיסטוריה לא היה יהודי.
- אני אוהב את זה שאנחנו מתרגזים כשמישהו בעולם אומר שהיהודים שולטים בהכול, אבל עמוק בלב אנחנו חושבים שיש מצב שהוא קצת צודק.
- אני אוהב את זה שכל אחד בישראל יכול להשיג מחיר טוב על טבעת יהלום כי יש לו מישהו שהוא מכיר בבורסה.
- אני אוהב את זה שגם אם מדובר באסון בו עדר אלפקות החריב כפר קטן בוונצואלה, הדבר הראשון שאנחנו מחכים לשמוע זה אם נפגעו ישראלים.
- אני אוהב שמאלנים. לא טרולים, שמאלנים אמיתיים, שמאתגרים אותי לחשוב, ששואלים אותי שאלות קשות, שגורמים לי לחשוב על תשובות.
- אני אוהב את ההמנון. נכון, אין בו חגיגיות צרפתית או פאתוס אמריקני, אבל משהו בלחן הדיכאוני אל מול המילים מלאות התקווה עושה לי את זה.
- אני אוהב את זה שלכל היהודים הציונים והדמוקרטים יש הגדרה אחרת לציונות, יהדות או דמוקרטיה.
- אני אוהב מה שקרה כאן לשיח: את הגבולות שנפרצו, את העובדה שאנשים פה התחילו להתעניין, לשאול, לחקור, לבדוק, להפסיק לקחת כמובן מאליו את כל מה שהם קוראים בעיתון ורואים בטלוויזיה.
- אני אוהב את הנופים של המדינה הזו. חברים שמטיילים סיפרו לי שהם נהדרים.
- אני אוהב את זה שכל אחד כאן בטוח שהוא, ורק הוא, מכיר את החומוסייה הכי טובה בארץ.
- וכמו כן, אני אוהב את זה שכל אחד כאן בטוח שהוא מכיר איזה חוף סודי בכנרת שאף אחד חוץ ממנו לא מכיר.
- אני אוהב את השורה מהשיר "חולם בספרדית" של שלמה יידוב, שמציינת "שאין מילה בעברית לטאקט".
- אני אוהב את זה שעושים פה עניין מכל סרטון שמציג איזה ישראלי שלא מתנהג כמו שצריך. כל עוד זה מקבל כותרת, כנראה שזה קורה ממש מעט.
- אני אוהב שוקולד ועוגות גבינה.
- אני אוהב לנסות לזהות מי המאבטח הסמוי בטיסות של אל־על.
- אני אוהב את טקס הדלקת המשואות, ורק מזכיר את ההצעה שלי לערוך בסיומו טקס נוסף של "הדלקת משואית", בו יוכל כל אזרח מהשורה להדליק משואה על הישגיו בתחומים אזוטריים לגמרי. על היכולת לעצור את הפופקורן במיקרו בדיוק ברגע שבו ימוצו עד תום יכולות השקית, למשל.
- אני אוהב אותך, ישראל. נכון, 67 זה כבר לא צחוק. קמטים חדשים מתחילים להופיע, הרגליים כבר לא מה שהיו פעם. ובכל זאת, איכשהו את מצליחה לשמור על הממזריות הזו שלך. שיהיה לך חג שמח, ותזכרי שלמרות שנחזור ללכלך עלייך שוב אחרי יום העצמאות, זה הכול, אבל הכול, מאהבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם