הדהוד עתיק של פתולוגיה יהודית

דבריו של הפרסומאי אודי פרידן בריאיון בשבוע שעבר הם בבואה למה שרבים חושבים בתל-אביב, ומשקפים את הניסיון היהודי הנואל להתנער מזהותו האמיתית ולברוח למציאות מדומיינת

יסלחו לי קוראי העיתון המכובד הזה, אבל אני לא מסוגל להתאפק. האסטרונום הבריטי סר פרד הויל, מפתח מודל היקום היציב ומתנגד תקיף לאבולוציה, יחד עם תלמידו בעל השם הבלתי נסבל רניל ויקרמשינגה, העלו סברה שלפיה לחיים על פני כדור הארץ יש מקור קוסמי ולא ארצי. סופר המדע הבדיוני, ארתור סי. קלארק התעמק בתיאוריה זו, ואף כתב מאמר בנושא שכותרתו 'שירותי האלים', ובו תהה אם מקורם של החיים על פני כדור הארץ היו פסולת אורגנית של יצורים מכוכבים אחרים, ביוב של ספינות חלל הנשטף ליקום ומכיל חיידקים שעשויים לצור חיים חדשים בחלל.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- בכירים בעבודה: הרצוג שוקל להקדים את הפריימריס
- בתגובה לירי הרקטה: צה"ל תקף מטרות ברצועת עזה

כיהודי מאמין אני כמובן דוחה את פרשנותו מכול וכול, אבל אם נשווה את הדרוויניזם, שבו התיאוריה השולטת בדיסציפלינה המדעית גורסת שמוצא האדם בקופים, ובין - ותסלחו לי על הבוטות - הסברה שמקורנו בתא שירותים של חייזרים, נדמה לי שבהשערה של קלארק יש יותר היגיון. מדוע? לא רק בשל הניחוח האקזוטי שבה, אלא משום שהיא מבארת, מסבירה ועושה סדר במקורן של תופעות אנושיות וטיפוסים אנושיים מסוימים - פרסומאים עשירים וקירחים מתל-אביב, למשל.

תמונת אילוסטרציה, למצולמים אין קשר לכתבה. בנמל תל אביב צילום אילוסטרציה: אמיר מאירי

בראשית היה יאיר גרבוז, ואחריו יהושע סובול ומצדדיו ענת וקסמן, וכעת ישנו הכוכב הבא, אודי פרידן. אודי חמודי הוא ילד מוצלח צהלה, ויש לו הכול: בית נאה, אישה נאה, כלים נאים, קרחת נא, והלוק של נער מזדקן בפתטיות. לא חסר לו כלום, חוץ מאספרסו בשבת בירושלים המפגרת, ויש לו בעיה עם אנשים לא מפותחים בטרנינג, שמצביעים לביבי, שהוא השטן.

כשירות לקוראי 'מקור ראשון', ברשותכם מעט פרשנות על דבריו בריאיון למוסף 'פירמה' של גלובס. "אנשים עם רמת השכלה והכנסה לא מהגבוהות, ולא הכי מפותחים, שמעו את השצף הזה. ההוא שגר באשדוד או ברחובות אמר לאשתו: 'לא הצבענו במערכות הבחירות האחרונות, אבל הבית בסכנה. עזבי מה יהיה עם אוכל לילדים - הולכים להרוג את ראש הממשלה. בואי נלך להצביע".

מדהים, פרידן ניחן ביכולת לקרוא את דפוס הפעולה של מאות אלפי ישראלים לא מפותחים. הוא יודע מה הם אומרים לנשים שלהם, והוא גם יודע למה זה קורה: "רגשי הנחיתות הכל כך עמוקים שטבועים אצל חלק מהם מביאים לשנאת הגזע הלבן האשכנזי הרבה יותר מאשר שהאשכנזי הלבן מביט עליהם בהתנשאות (...) כשמגיעים לאותם לובשי הטרנינגים ברחוב בפריפריה, אנשים עם פחות מודעות לכול, אותם תקועים שהשלימו עם מצבם - מגלים שהם לא משתחררים מהטינה לאשכנזים".

בשבתו על כס פרויד, פרידן יודע לא רק את נפש "התקועים" - הוא גם יודע מה הם לובשים. רק שפה מתקרבת בעיה לוגית על משאית, חתיכת קשיא. בפסקה הבאה מעיד פרידן: "אני לא יוצא מתל-אביב וגם לא אצא ממנה, כי מסביב חשכת א-לוהים. ירושלים, זו שאמרו שלקחה תשעה קבין של יופי, היא עיר מכוערת ואלימה, קנאית, חשוכה, לא תרבותית ולא דמוקרטית. בעיניי, מלון שאין בו בשבת הוא לא ראוי (...) האלימות וההשתוללויות של הישראלי המכוער פחות קורות, יחסית, בתל-אביב, ורואים את זה יותר ככל שגולשים לפריפריה".

האיש לא יוצא מתל-אביב, אבל רוח הרפאים של האספרסו הירושלמי לוחשת לו באוזן: קנאים, חשוכים, לא תרבותיים, ובטרנינג. כל ההכללות הללו, שלא היו מביישות טקסטים בשפות אחרות ובזמנים אחרים, לא מפריעות למר פרידן לראות בעצמו מנהיג ומתווה דרך: "הייתי רוצה להיות מנהיג של תנועה או מפלגה גדולה, אבל אני לא יכול לעשות את זה היום. תמיד אומרים שהשלדים יצאו מהארון, אך אצלי הארון יצא מהשלדים - זה של 'הנה, אני מנהיג', מתווה דרך, מאיר, מנסה להציב פרוז'קטורים".

יכולנו להתעלם, להיות מהנעלבים שאינם עולבים, לבלוע את ההשמצות מתוך רחמים על מי שאינו יודע להפסיד. אלא מאי, מר פרידן אינו היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. בדבריו של פרידן מנשב הצייטגייסט של תל-אביב החילונית האשכנזית. "יש לנו לאן ללכת", מסביר פרידן, ומתכוון לברלין. "אתם תישארו כאן עם הערבים והקמעות שלכם למלחמות הפרימיטיביות שלכם".

ביב השופכין שפרידן הפרסומאי פתח מעיד מה הוא חושב על הלקוחות של לקוחותיו. פרידן, שמתפרנס מפרסום 'הוט', בנק 'מזרחי-טפחות' (שעל פי שמו לפחות, אינו מפותח ולבוש בטרנינג) וקופת חולים 'לאומית' (מייסודה של המפלגה שבראשה עומד כיום השטן). הוא בז לאנשים שבזכותם הוא, פרידן, הפך לפרסומאי העשיר מצהלה. וכדאי להדגיש: פרידן אינו מנתח מוח, שופט במחוזי, אלוף פיקוד, מדען פורץ דרך או ביולוג ימי. הוא בסך הכול פרסומאי. פרידן מתפרנס מפרסום, מלמכור לכם אשליה שמוצר מסוים יעשה לכם טוב. כלום שמוכר כלום. ובינינו, גם כפרסומאי של משה כחלון ומפלגת כולנו הוא לא הצטיין עד שליאור חורב גויס למערכה.

אבל יש פה משהו עמוק יותר: לפני כחודש, מיד לאחר הבחירות, צייץ פרידן בטוויטר: "עם שמעדיף את הר הבית על בית הוא עם שמעציב אותי". גם אם הדברים למרבה הצער לא מדויקים, משום שרוב עם ישראל אדיש לנעשה על הר הבית, יש בדבריו גרעין של אמת. הבחירות הוכרעו על הדי-אן-אי היהודי, ופרידן - שלא יוצא מגבולות תל-אביב - והמיליה שלו בורחים מבשורה ללה-לה-לנד של מציאות מדומיינת - יעני, ניו-יורק על גדות הירקון.

אלא שמתוך דבריו עולה הדהוד עתיק של הפתולוגיה היהודית: השנאה העצמית. עיקר השנאה העצמית היהודית היא שנאת היהודי ללאום היהודי, על אפיוניו האמיתיים והמדומיינים, מכיוון שהזהות היהודית חמקמקה, לובשת ופושטת, צורה אך בעיקר היא עול שאין לברוח ממנו, עור שלא ניתן להשיל. השנאה העצמית היהודית קשורה במאבק פנימי בין קבלת הייעוד והעול ובין תשוקה יהודית לא פחות - להיות עם ככל העמים, עם נטול שליחות, ייעוד או סגולות מדומיינות, עם נורמלי.

ההיסטוריה היהודית רצופה ניסיונות נואשים להשיל מעלינו את הקיום היהודי, לשים לו קץ. זה לא עבד באירופה, זה נגמר באושוויץ וטרבלינקה. גם היום, למרות הרצון להיטמע בין העמים כעם רגיל – וזהו רצון שבוודאי קיים אצל היהודי הרואה את עצמו בראש ובראשונה חופשי, מערבי ומודרני - הדבר אינו צולח. וכך היהודי מגלה שלמרות הבוז ליהדותו, נכונותו להתפשר על אדמתו והאספרסו בשבת, עומדים מולו כוחות אחרים, בין אם אסלאם רצחני או אנטישמיות אירופית ששונאים אותו שנאה מטפיזית.

אז את מי נותר לו להאשים? את מי שבזהותם ובחזותם מסמלים בשבילו את היהודי הקלאסי - הדתיים, הימניים. אלו בני עמו, שאינם מנגבים מעליהם את הייצוג המוחשי של יהדותם ולאומיותם, ומתעקשים לקלקל לו ולמנוע ממנו את הנורמליזציה הנאצלת. הפרדוכס הוא שככל שהוא מתאמץ להשיל את זהותו הלאומית והדתית, כך גם הגוי האנטישמי בז לו יותר. ב-1920 הטיב להגדיר זאת היהודי המאוד חילוני אלברט איינשטיין, בתשובה לשאלה שהוצגה לו בשבועון יהודי: "היהודי הנוטש את אמונתו נמצא במצב דומה של חילזון שנוטש את קונכייתו - הוא עדיין חילזון".