הכסף שדורשת יהדות התורה יגיע (גם) אליכם
המילים "חמדנות", "כניעה", "ביזה" ו"מכירת חיסול" גויסו כדי לתאר את דרישות המפלגות החרדיות, כאילו אין להן זכות לדאוג לבוחריהן. אם הדרישות היו של המפלגות הערביות - היה סיקור שונה לחלוטין
הו, החרדים! הם חוזרים. בנחיליהם, בהמוניהם, אברכיהם, נשותיהם וטפם - ויש הרבה מטפם - והם רעבים מתמיד. רעבים לכספים, תקציבים, מענקים ממענקים שונים, הנחות פה ותגמולים שם. תסמכו עליהם, אין הקומץ משביע את החרדי. שנתיים התייבשו בארץ ציה ואופוזיציה, וצימאונם גבר. הם ישתו לנו - הישראלים נושאי הנטל וקשי היום - את שארית הארנק.כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ארבעה מיליארד שקלים מהכסף המיועד לכלל אזרחי ישראל - כלומר לנו - הולך אליהם, ואין פוצה פה ומצפצף. יאיר הושלך לאופוזיציה, בוז'י ישן את שנת הלחץ, ונתניהו מוכר את כולנו. הו, החרדים. הם חוזרים ועיניהם מרצדות בירוק מהבהב. זה, בתמצית, ההבל העולה מהדיווחים על ההסכם הקואליציוני שנחתם בין החרדים לליכוד.
"סחטנות", "חמדנות", "כניעה", "ביזה", "מכירת חיסול" - רשימה חלקית - גויסו כולן כדי לתאר את הזוועה. ומהי הזוועה? מפלגה - נבחרי ציבור - הציגה דרישות למפלגת השלטון המבקשת להרכיב ממשלה וחלקן התקבלו. אפילו חלקן הגדול. אלא מה? איתרע מזלה של אותה מפלגה והיא שחורה, מגזרית ומזוקנת. אוטומטית, הפכו הדרישות שלה לסחטנות גרגרנית.
אמת, הדרישות של יהדות התורה מקוממות. אבל את מי? אותנו, כלומר את כל מי שלא נמנה עם מצביעיה. העובדה הזו מספיקה כדי לצייר את הישגי החרדים כחוצפה, כסחטנות, כאסון לאומי. הרי יש פה כסף מתגלגל, אבל לא לכיסנו. אגב, מהעלאת קצבאות הילדים, טיפולי השיניים עד גיל 18 והביטוח הסיעודי נהנה כולנו - לא רק ילדי תלמודי תורה ואברכי משי.
5-4 מיליארד שקלים, זו העלות התקציבית של דרישות יהדות התורה. תשעה מיליארד יעלו דרישות משה כחלון ו"כולנו". והנה, אלה סחטנים וזה גיבור חיל. אלה שותים את האוצר הציבורי, וזה נלחם בשבילנו. אף אחד לא ידביק תווית סחטנות לקבוצות אחרות בחברה, שיבקשו גם הן פיסה מהעוגה. אפשר רק להניח שאם היה מדובר בדרישות הרשימה הערבית, הן היו נעטפות בעטיפה של תיקון עוול היסטורי, של צדק למגזר מקופח.
החרדים ישבו שנתיים בחוץ. קוצצו ונחתכו, לעתים בשרירותיות, לעתים בצדק. ובכל זאת המיליארדים, מעשה שטן, לא הגיעו לכיסנו. הציבור הישראלי גילה במהלך הכנסת הקודמת שהכסף שחסר בארנקו לאו דווקא מציף את רחובות בני ברק וירושלים. אבל החרדים, הו החרדים, כמה קל להעמיס אותם על גבינו ולצרוח "כבד". כמה פשוט וזמין להחזיר את הציבור לפאניקת "הם שתו לנו הכול".
גילוי נאות. הח"מ מעולם לא הצביע ג', לא נמנה על מעריצי ליצמן ומלחכי גפני, מתנגד בחריפות לכוחנות החרדית בכל הנוגע לשירותי הדת; ומקווה, יחד עם רוב הישראלים, שהציבור החרדי יעלה על מדי ב' ויתפלש בעפר המאמץ הלאומי. כל זה אינו הופך את נציגי החרדים, על דרישותיהם, ללא לגיטימיים. קיצוץ וחנק, סנקציות ורפורמות - טרמינולוגיה של מיתות משונות - לא יוציאו את החברה החרדית מתודעת ד' אמות; לא יקרבו אותה לחיקנו (או אותנו לחיקם), ובטח שלא יעודדו כניסה מאסיבית למעגל היצרני.
גם יאיר לפיד, בתוך תוכו, יודע שהמהלכים שהוביל הורידו משמעותית את אחוז המתגייסים החרדים. החרדים השתבללו וכולנו הפסדנו. לכן, כניסת יהדות התורה לממשלה לא הביאה אתמול ל"ביטול השוויון בנטל", כפי שבישרה אחת הכותרות, פשוט משום שמעולם לא היה כזה.
ועכשיו הם חוזרים, החרדים. עם הדרישות והתנאים – כפי שכל מפלגה מתעקשת ודורשת בשביל אלה שנשאו אותה לשולחן הקואליציה. הרעש התקשורתי סביב ההסכם בין הליכוד ליהדות התורה, רעש שגובל לא פעם בהסתה טהורה, לא ישלח את המעורבים לתא הווידוי. הכותרות נובחות וההסכמים נחתמים. כן, גם עם החרדים, סחטנים שכמותם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם