פונדקאות בנפאל: סחר בנשים ועוול לילדים
בעוד בנפאל אבלים על הרס וחורבן, בישראל קילפו מחדש את הגלד מעל פצע הפונדקאות התוסס. יסלחו לי חבריי ההומואים, אבל במסגרת היחס השוויוני מותר להגיד את האמת: ילדים צריכים אמא
תחשבו כמה פעמים ישבתם מול הטלוויזיה וצפיתם בחדשות באיזה אסון טבע: צונאמי באינדונזיה, שיטפון בוץ בפקיסטן, תוכנית המעגל של דן שילון. בטח צקצקתם בלשון, או זרקתם לבן הזוג תובנה על כוחו האדיר של הטבע. זה תמיד נראה רחוק. לא מכאן. משהו ששייך לארצות אקזוטיות, רחוק מהשלט, מהקפה שמתקרר בספל.
עוד כותרות ב-nrg:
- בלבול בנפאל: האם יש מנותקי קשר נוספים?
- על גלגל ענק: שבר שיא גינס בהליכה בגובה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אסונות טבע אדירים, משברי ים, תועפות אש. הדברים הללו לא קורים פה. לנו הרי יש מלחמות, זו פוליסת הביטוח שלנו. אז זהו, שלא. יכול להיות שברגע זה ממש, כשאתם מחזיקים בעיתון, תפקוד את ארצנו היפה רעידת אדמה שתטלטל את עולמנו תרתי משמע. רעידת אדמה פתאום, ככה, משום מקום. כמובן, זה נכון אם אתם מגדירים 'שום מקום' את העובדה שמדינת ישראל יושבת בדיוק על השבר הסורי־אפריקני ומתישהו (במחזוריות שידועה רק למי שאינו משחק בקוביות) צפויה לרעוד ולרטוט.
בכל מה שקשור לדרך שבה סיקרה התקשורת שלנו את רעידת האדמה בנפאל, נאמנים עליי דבריה של רחל, "צר עולמי כעולם נמלה", או ליתר דיוק צר עולמם. בעוד בנפאל אבלים על מות אלפים, על חורבן והרס של כפרים שלמים, בישראל עסקו כמעט אך ורק בתינוקות הפונדקאות. נבהיר: את התינוקות היו חייבים להציל וטוב עשתה הממשלה שפעלה במהירות והוכיחה הלכה למעשה שכל ישראל ערבים זה לזה.
אלא מאי, ואולי זה הצד הטוב באסון, אם אפשר לדבר בכלל על טוב בהקשר של רעידת האדמה, סוגיית הפונדקאות עלתה מחדש וקילפה את הגלד מעל הפצע התוסס. כעת הרשו לי סוג של אפולוגטיקה למתחילים - לא קל לכתוב על הנושא. הקהילה הלהט"בית מפעילה משטרת מחשבות האוסרת על כל הרהור כפירה. הומופוב היא הסיסמה. אלא שיסלחו לי חבריי ההומואים, במסגרת היחס הנורמלי והשוויוני שהם מבקשים וראויים לו, מותר להתייחס אליהם כאל בני אדם בוגרים ולהשמיע באוזניהם גם דעות שלא מוצאות חן בעיניהם.
אמנם עירית לינור עשתה זאת טוב ממני אבל הרגשתי צורך לשתף אתכם בכמה נקודות: ראשית, בוא נקרא לילד בשמו. ישראלי המבצע הליך פונדקאות בנפאל עושה זאת מסיבה אחת ויחידה - זה זול. בקליפורניה זה יעלה לו מאות אלפי דולרים, בנפאל רק 7,000 דולר. ברוב מדינות העולם פונדקאות אסורה. פונדקאות בשכר אסורה באוסטרליה, באנגליה, בהולנד, בקנדה ובבלגיה. פונדקאות בכלל אסורה ביפן, באיטליה, בצרפת ובשווייץ. בחלק מהמדינות המתירות פונדקאות אלטרואיסטית (בכיסוי הוצאות רפואיות), תשלום לפונדקאית הוא עברה פלילית. הודו, שבעבר התירה את הנושא – אסרה אותו. נפאל הפכה לארץ מקלט עבור מי שמבקש לסחור ברחמן של נשים מהעולם השלישי, נשים מוחלשות החיות בחברה פטריארכלית שבה לא תמיד הן נשאלות לרצונן.
אבל מילא הסחר בנשים בוגרות, תינוקות הפונדקאות נולדים לעולם ללא אימא. וילדים צריכים אימא. וכשילד ישאל את האב מי זו אימא, מה יענה האב? שאת הביצית הוא קנה באוקראינה ואת הרחם שכר בהודו. מה זה, ילד ליסינג? ובואו נסכים שיש הבדל עצום בין בדיעבד לבין מלכתחילה. ילד שאמו נפטרה הוא אומלל, אבל אומלל ממנו הוא ילד שנשללה ממנו אהבת אם בשם הקשקוש המודרני בדבר הזכות הטבעית להורות. אתה הומו שרוצה להיות אבא? תכיר אישה שמעוניינת בילד ותגיעו להסכם הורות משותפת. כן, זה מסובך, זה מעצבן, זה לא לבד, אבל זה הגון והוגן כלפי הילד. נכון שכל המשפחות אומללות בדרכן, אבל הלב נשבר כשחושבים על הילד שלעולם לא יחוש טעם של חיבוק אם.
בואו נלך אפילו יותר רחוק. מדינת ישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם בביצוע הפלות. הנאורים שלנו נלחמים על זכותן של נשים להפיל ומתקוממים נגד ניסיונות כמו של ארגון ׳אפרת׳ לשכנע נשים הרות שלא להפיל. אז אולי במקום פונדקאות בנפאל, כדאי לשנות את האוטומט של הפלקט הנאור ולנסות לשכנע נשים (לא קטינות בנות 16 כמובן, אלא נשים בוגרות) שלא להפיל, ובתמורה יוענק להן כיסוי הוצאות ופיצוי כספי נדיב מזוגות שלאחר הלידה יאמצו את התינוק בהליך אימוץ מהיר. כן, גם זוגות חד־מיניים. חיים עדיפים על מוות.
ובנוגע לחיים ומוות, נסכים שהצלת חיים קודמת ליצירת חיים. מדינת ישראל אוסרת על תרומת איברים בתשלום. והטעמים מובנים. סחר באיברים, ניצול וכו‘. במדינת ישראל יש רשימה ארוכה של אנשים הממתינים להשתלת כליה. חייהם גיהינום בין זמן דיאליזה לזמן תקווה לתורם מתאים. אם פונדקאות מותרת תמורת כיסוי הוצאות, ובמילים אחרות, מכבסת מילים לתשלום שמן, לא דחוף יותר לאפשר תרומת איברים בתשלום? האם זכותם של זוג הטרוסקסואלי או הומוסקסואלי להורות גובר על פיקוח נפש של הצלת חיים? תמהני.
לקינוח, משהו שהרגיז אותי. עד לפני חודש חיינו במדינה, שלפחות על פי התקשורת, הייתה מדינה רעה, אכזרית, מטומטמת וחשוכה. מתברר שכולם טעו. המדינה האכזרית והפרימיטיבית התגייסה תוך יום כדי לחלץ מנפאל את פגיה.
בתוך ים הדיווחים על תלאות תינוקות הפונדקאות והוריהם, ראיינו זוגות חד־מיניים שהתחננו לחילוץ. למשל, אוהד חיטמן המוזיקאי ובן זוגו, שהביאו ילד בהליך פונדקאות. מדינת ישראל לא הפקירה אותו בשעת צרה. צפיתי בו מצולם מאושר עם השר גלעד ארדן. אחר כך נכנסתי לפייסבוק שלו וראיתי מה כתב בפוסט למחרת הבחירות. "באמת? עם ישראל באמת חושב שהמצב הכלכלי, הביטחוני ויחסינו עם העולם כה מופלאים שבחר להמשיך באותה הדרך? אבוי לנו שאנשים חשוכים ממפלגות פרימיטיביות יקבעו את עתידי האישי ואת עתיד ילדיי. בא לי לבכות: נמשיך להיות אזרחים שומרי חוק המממנים בכספי המסים קבוצות בחברה המונעת ממני ומרבים אחרים את הזכות הלגיטימית להיות אזרחים שווי זכויות. כנראה ששרים עתידיים עבריינים לשעבר, הומופוביים וקיצוניים שווים יותר מאחרים".
אב פונדקאי אחר, הפרסומאי אלון מוליאן שהרבה להתראיין מנפאל, שיתף למחרת הבחירות את הפוסט המתועב "לא לתת". מעל השיתוף הוא הדגיש "ככה בדיוק". ואם שכחתם, זה מה שהיה כתוב: "אני רוצה שקט, מהיום, כל אחד דואג לעצמו, אל תספרו לי על משכורות מינימום ועל אנשים שלא גומרים את החודש או על מפוטרים בדרום, לא רוצה לשמוע על ילדים רעבים ועל חד־הוריות במצוקה, על עובדי קבלן מתוסכלים ועל פנסיה נשחקת, אל תטיפו לי על 'החלטת העם והרוב קובע'... מהיום, שכל אחד ידאג לעצמו... אל תתקשרו לבקש ממני תרומות ואל תספרו לי כמה רע לכם, תסתדרו לבד, אנחנו ילדים גדולים, נתנו לנו פתק להצביע, העם אמר את דברו, בוקר טוב ישראל, בוקר טוב תלֿ־אביב".
אז הנה, לא עבר חודש, והמילים החלידו. אלו שרק תמול שלשום בזו ולעגו, זכו לסעד מאותם אלו שלהם הם בזו ולעגו. ואת הדברים לא הבאתי מתוך כוונה להתנצח וללעוג, אלא כי יש בהם ללמד את כולנו שיעור.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם