במקום לתקוף - הקשיבו לעדויות החיילים
הדוח שפרסמנו לאחרונה ב"שוברים שתיקה" הוא ניסיון להשיב על השאלה כיצד לחמנו בעזה - ולא למה לחמנו. זוהי הזדמנות לשמוע מה אנו שולחים את החיילים לעשות בשמנו. תגובה להתקפות על הארגון
כ-2,200 פלסטינים נהרגו בעזה בקיץ האחרון, מהם מעל ל-500 ילדים. כ-18 אלף בתים נהרסו וכ-100 אלף בני אדם נותרו חסרי בית. חיילים ואזרחים הרוגים, משפחות שחיות תחת הפחד התמידי של ירי רקטות ופצצות מרגמה ושגרת החיים שהיא הכול מלבד שגרה. רבים מהישראלים שנתקלים בנתונים האלה, נוטים להגיב, באופן טבעי, בהדגשת הנזק הגדול בצד הישראלי. ההתמקדות האוטומטית בכאב הלאומי והפרטי שלנו, מעוורת את יכולתנו לראות באופן בהיר את תמונת המציאות המורכבת שמשפיעה על חיינו ומזיקה לאפשרות לשנותה. לכן, אנחנו, לוחמי צה״ל לשעבר מארגון ״שוברים שתיקה״, מאמינים כי החברה הישראלית חייבת להכיר את המצב ברצועת עזה ולהביט באומץ על הנעשה שם בשמה.בעמוד הפייסבוק שלנו
הנתונים והעובדות האלה אינם סותרים או מבטלים את הכאב הישראלי - הם עוד חלק ממנו. ספר העדויות שפרסמנו בימים האחרונים הוא ניסיון להשיב על השאלה כיצד לחמנו בעזה - ולא למה לחמנו. הזדמנות לשמוע מעדויות בגוף ראשון מה אנו שולחים את החיילים לעשות בשמנו.
בימים האחרונים התבקשתי שוב ושוב להגיב על יוזמות שונות ברשת במסגרתן חיילים בצה"ל מעלים לפייסבוק עדויות על השתתפותם במבצע "צוק איתן" ושירותם הצבאי בכלל. האמת היא שאנו, ב"שוברים שתיקה" מברכים על העיסוק בעדויות החיילים שפרסמנו, גם אם העיסוק כולל לעתים ממד ביקורתי.
ספר העדויות מ"צוק איתן" כולל עדויות של עשרות קצינים וחיילים שלקחו חלק במבצע. בהכנת ובפרסום הספר ביקשנו לאפשר לחיילים ולקצינים לספר לציבור בישראל בקולותיהם ובמילותיהם על הלחימה בעזה בקיץ האחרון. קיווינו שהעדויות יעלו שאלות ויעוררו שיח ציבורי אמיתי על נושא לא קל, אך חשוב מאין כמותו: איך לחמנו בעזה בקיץ האחרון. דיון כזה אינו יכול להתבסס רק על מסרים רשמיים ומשיופים של שרים ומפקדים בכירים או על דיווחים בתקשורת. הוא חייב לכלול גם את האמת הפשוטה והישירה של מי שהיו שם. לכן אנחנו שמחים שהפרסום שלנו עודד חיילים נוספים לספר על מה שקרה בעזה.
בין העדויות השונות שפורסמו בימים האחרונים שלא על ידינו, לא מצאנו אף לא אחת שסתרה את המסקנה המרכזית שאליה מובילות העדויות כולן: בקיץ 2014 צה"ל הפעיל מדיניות אש מסיבית חסרת הבחנה, שהביאה לפגיעה בחפים מפשע ולהרס אדיר של מבנים ותשתיות אזרחיות בעזה.
אחד הביטויים למדיניות הזו נמצא בשימוש הנרחב שנעשה במהלך המבצע בנשק ארטילרי-סטטיסטי, נשק שמטבעו אינו מדויק ועשוי לפגוע עשרות, ואף מאות מטרים מהמטרה המקורית. פגז ארטילריה הוא למעשה רימון רסס במשקל 44 ק"ג המסוגל להרוג כל אדם הנמצא 50 מטרים ממקום הפיצוץ, ולפצוע כל אדם בטווח של 150 מטרים ממקום הפיצוץ. קצין בדרגת סגן תיאר כך את השימוש בנשק כזה במהלך המבצע: "צה"ל שחרר את הרסן שהיה לגבי ארטילריה. היה לפני כל כניסה קרקעית יום עבודה של סריקות, נורתה ארטילריה על הבתים שהם קו קדימה (…) אין לי ספק שכן נורו על בתים ארטילריה. גם טנקים פה יורים המון".
כ-19 אלף פגזי ארטילריה נורו במבצע 'צוק איתן' לעבר רצועת עזה. נסו לדמיין מה היה קורה לו פגז שכזה היה מתפוצץ בלב הרחוב שלכם, ומה היה הנזק לחיים ולרכוש. כעת דמיינו שכונות צפופות בהרבה, שבלבן מתפוצץ פגז שכזה. לא קשה לחזות את התוצאות ההרסניות של אלפי פגזים הנורים אל שכונות כאלה.
מבצע 'צוק איתן' היה האחרון בשורת מבצעים שאליהם יוצא צה"ל אחת למספר שנים ברצועת עזה. מעקב אחר תוצאות מבצעים אלה מגלה עלייה קבועה במספר הקורבנות האזרחיים שסבבי הלחימה גובים. העלייה הזו אינה מקרית. היא תוצר של דוקטרינת הלחימה שצה"ל אימץ, שהעיקרון המנחה אותה הוא גביית מחיר אזרחי כבד ולא פרופורציונלי על מנת לייצר הרתעה. ואכן, התמונות והסיפורים המופיעים בספר העדויות שפרסמנו מלמדים ש"כוח לא פרופורציונלי" הופעל גם במבצע האחרון.
חיילים שונים יצאו בתחושות שונות מ"צוק איתן". זה לא מפתיע, החיילים שלנו הם בני אדם ואין ניסיון של אדם אחד דומה לניסיונו של אחר. כעת, כשהם משמיעים את קולם, עלינו כחברה מוטלת האחריות להקשיב להם כולם בלי לזנוח אף קול. הניסיון מלמד שהמבצע הבא בעזה בו יבוא, ואם דבר לא ישתנה הוא יביא עמו עוד הרג של חפים מפשע ועוד הרס חסר הבחנה.
עלינו לנצל את הזמן הקצוב שברשותנו עד לאותו יום כדי להתמודד עם השאלות הקשות, האם מדיניות הפעלת האש שמתארים החיילים מקובלת עלינו? מהם הגבולות המוסריים שלנו כחברה? איך אנחנו – כל אחד מאיתנו – מאמינים שצה"ל והממשלה צריכים לפעול ביחס לעזה?
התשובה שלי ברורה. אני לא רוצה לראות עוד מבצע שמרוקן מתוכן את הסיסמה השחוקה שצה"ל עושה ככל יכולתו על מנת להימנע מפגיעה בחפים מפשע. מכל עבר אנחנו שומעים שלישראלים לא אכפת יותר, אך אני מסרב להאמין לכך. תקשיבו לחיילי צה"ל, אלו ששלחנו להילחם בשמנו. להם אכפת, והם לא רוצים להרוג ולהיהרג בשם מדיניות פרועה. אך מכיוון שזה לא יקרה בזמן הקרוב - אנחנו חייבים להקשיב להם, לקרוא את העדויות שלהם ולקיים דיון אמיתי על הדרך שבה בחרנו להילחם בעזה.
הכותב הוא דובר הארגון "שוברים שתיקה"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם