התקפל: ארדן עוד לא מוכן לקרב על הנהגת הליכוד

גלעד ארדן הפך לכוכב בדרמה פוליטית שעלולה הייתה להסתיים בהתרסקות. בליכוד מפחדים להתווכח עם נתניהו כדי לעזור לחבר שצפוי להתקפל בקרוב מכל הדרישות

צפוי להתקפל: גלעד ארדן נכנס ביום שני לישיבת סיעת הליכוד בכנסת בהיסוס מה, אחרי שראש הממשלה ישב כבר במקומו. הוא לבש חולצה לבנה ועניבה, בלי מקטורן, מה שהעיד על שחרור חצי רשמי מהעול המיניסטריאלי, גם אם השחרור אינו מרצון. בנימין נתניהו העיף לעבר ארדן מבט, מסוג מבטי הזלזול שמאמן מכבי תל־אביב בכדורסל זורק על שחקני הספסל הישראלים שלו באמצע המשחק. מזכירת הסיעה, עליזה בראשי, קלטה מיד את המצוקה של ארדן והעבירה על גבו ליטוף מעודד. נתניהו רצה להוסיף משהו אבל נעצר, נפנה לכתבים ודיבר על האתגרים שעומדים בפני הממשלה החדשה, כמובן. אף מילה על ארדן.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

ארדן סוגר שבוע מסויט. האיש מספר אחת בפריימריז של הליכוד, שחשב שהוא חברו הטוב של נתניהו, נשאר חסר כול. ביום הצגת הממשלה נתניהו חיכה שהוא יקום ויעזוב מיוזמתו גם את הכנסת. הוא לא היה מזיל דמעה. "אני לא אתן לו את התענוג הזה", אמר ארדן למישהו. ביום שני האחרון, אחרי שהתפרסמה התמונה שבה נראה ארדן יושב בצוותא עם גדעון סער ביום ירושלים (לא ברור מי סידר את התמונה המרשיעה הזו, ואם היה זה מקרי), נתניהו היה שמח לסלק לגמרי את ארדן מהפוליטיקה הישראלית.

גלעד ארדן, איש זהיר ומחושב, פוליטיקאי מוכשר ופופולרי, אנטי־הרפתקן, הפך כוכב בדרמה פוליטית שעלולה הייתה להסתיים בהתרסקות גדולה בגיל 45 בלבד. ונזכיר שנתניהו הפך לראש ממשלה בפעם הראשונה בגיל 47.

החברים בליכוד לא צעקו בשבילו. גלעד ארדן צילום: דני מרון

ארדן רצה שדרוג, ובצדק. בקדנציה הקודמת הוא היה שר הפנים והתקשורת ורשם על שמו רפורמה. הפעם, הוא לא רצה לחזור למשרד שקוצץ ממנו מנהל התכנון והבנייה לטובת משה כחלון. האלטרנטיבות שסימן לא היו ריאליות, או שהוא תבע אותן באיחור. ארדן היסס לגבי תיק המשפטים. אחר כך תבע את המשרד לביטחון הפנים בנוסף למשרד הפנים, מה שעורר את חמתם של נתניהו ואנשיו. אחרי שליברמן עבר לאופוזיציה, ארדן רצה שוב את משרד החוץ, אבל כאן נתקל ביריב החזק ביותר שלו בתוך הליכוד - ישראל כץ. ארדן היה מוכן להתפשר אולי על תיק החינוך, אבל אז עלו מחדש המניות של נפתלי בנט והבית היהודי, והוא איבד גם את המשרד הזה.

נתניהו מחזיק עכשיו בידיו את תיק החוץ, מחלק את הפונקציות בין השרים בממשלה וסגנית השר ציפי חוטובלי, וכך גם מרוקן את המשרד החשוב מכל תוכן. נתניהו לא יכול לתת את התיק המלא לאיש, רק לישראל כץ, שיש לו איתו הסכם בכתב שיקבל את התיק הבכיר בליכוד. זו הסיבה שארדן לא יהיה שר החוץ. לכץ אין סיבה לוותר לארדן. הוא סוחב עם גדעון סער ועם ארדן חשבון היסטורי מר.

בפריימריז בליכוד לפני בחירות 2013 הקדימו אותו השניים ברשימה, וכץ בטוח כי הם עיכבו את ההצבעה ושינו את דרכי ספירת הקולות רק כדי לפגוע בו. אחרי הבחירות שבהן השיג הליכוד 31 מנדטים (עם ישראל ביתנו) דרש כץ, שהוא גם יו"ר מזכירות הליכוד, להקים ועדת חקירה "שתבדוק את המחדלים והבזבוזים המיותרים" של סער וארדן, שעמדו בראש המטה.

ראש הממשלה לא ייכנס לעולם לקרבות עם כץ. באחד השלבים של המשא ומתן ביקש נתניהו לקחת מכץ את תיק התחבורה ולהעביר אותו לאריה דרעי. זה לא צלח. אם כץ לא היה במשרד התחבורה, ומקבל גם את הקבינט ואת המודיעין, וזוכה לשבת ליד נתניהו בישיבות הממשלה – לא בטוח שנתניהו היה היום ראש הממשלה.

איפה דוד לוי?

ארדן ישב בכנסת וחישב את צעדיו. אולי הוא מתחרט שלא קיבל את ההצעה של שר החוץ ליברמן, לפני ארבע שנים, להתמנות לשגריר ישראל באו"ם (הוא שקל את העניין ברצינות, ואפילו לקח שיעורים פרטיים באנגלית). הטקטיקה של ארדן כפולה. מצד אחד, הוא חובר לסער, שאותו מעולם לא אהב, ומנהל מלחמה פרלמנטרית נגד מהלכים של נתניהו, בעיקר בתקשורת. מצד שני, הוא משדר נכונות לחזור לממשלה, אבל בינתיים השרים עלולים לשבת בכורסאות שהתפנו, ועוד מעט יהיה קשה להזיז אותם, שלא לדבר על כך שאחד השרים מהליכוד יצטרך להתפטר מתפקידו, כי אחרת ישתנה מפתח חלוקת השרים בממשלה.

ארדן למד עוד לקח חשוב: בפוליטיקה אין בני ברית אמיתיים וגם אין חברים. אדם לאדם זאב. פעם זה היה קצת שונה. אחרי בחירות 1996 החליט נתניהו לזרוק את אריאל שרון מהממשלה. בישיבה הראשונה של סיעת הליכוד בכנסת, מול העיתונאים, קם השר דוד לוי והודיע בזעם שאם שרון לא יהיה בממשלה, גם הוא יישאר בחוץ. לוי החזיק אז סיעה חשובה בליכוד, 'גשר'. שרון היה זה שחיבר בינו ובין הליכוד, יחד עם 'צומת' של רפאל איתן, מה שסלל את הדרך לניצחון של נתניהו בבחירות הישירות. נתניהו נכנע בסוף ותפר לשרון תיק רחב ממדים, אבל הוא מעולם לא שכח את המכה שספג, וידע לנקום אחרי שנים.

אני שומע היום את השרים שטוענים כי "חייבים להחזיר את חברנו ארדן לממשלה", ומצקצקים ש"המנהיגות שלו חשובה לנו", וגם: "התיקים בידינו הם רק פיקדון". יש גם עצומות שמחתים חבר הכנסת ז'קי לוי לטובת ארדן, אבל איפה דוד לוי מודל 2015? איפה החברים של ארדן, שיגידו לנתניהו שאם ארדן לא בממשלה גם הם לא שם, ושיחפש לו מיניסטרים בין 61 חברי הכנסת שנותרו לו? נתניהו הרי מבין היטב את שפת הכוח, כפי שראינו במהלך המשא ומתן. החברים של ארדן לא מבינים אותה. או יותר נכון - לא רוצים להבין.

אבל ארדן מבין את המצב ויודע שאין לו אופציות. הוא עדיין לא בגיל הנכון ולא במעמד המתאים, ואין לו העוצמה הפוליטית הדרושה כדי לקרוא תיגר מבחוץ על ראש הממשלה, ולהכין את הקרב הבא על הנהגת הליכוד. ארדן החליט כנראה שהוא רוצה להצטרף לממשלה, עם התיק לביטחון הפנים ועוד כמה גרושים. ואם יגידו שהוא התקפל - אז שיגידו. אי אפשר להתווכח עם האמת.

ספינת הדגל של אורן חזן

היהודים והערבים לא ייסעו באוטובוסים נפרדים ביהודה ושומרון. העולם לא יכול לסבול מציאות כזו ב־2015 שהייתה עולה לנו ביוקר, ולכן נתניהו ושר הביטחון משה יעלון ביטלו או הקפיאו או השעו את הסידור הזה, ספינת הדגל של ח"כ אורן חזן ודומיו.

המתנחלים ביהודה ושומרון צריכים לדעת: זה בדיוק המחיר שעליכם לשלם עבור החיים שבחרתם בתוך אוכלוסייה זרה. מי שרוצה לחיות במדינה דו־לאומית צריך לנוע ביחד, בצפיפות, ביום ובלילה עם השכנים הערבים שלו, גם אם הם שונאים אותו רצח. פסי הפרדה בצבעים שונים יש רק על מסילות ברזל ובכבישים. בחיים המשותפים האמיתיים, באוטובוסים וברכבות זה אחרת, לפחות במדינה דמוקרטית.