גירוש סוסיא: ההמצאה הנלעגת של פעילי השמאל
מי בדיוק גורש מסוסיא, ומתי? אבירי הנרטיב בשמאל הקיצוני מעדיפים להתעלם מהאמת ומעובדות היסטוריות, ולנהל מלחמה נגד "הכיבוש" מעל המערות שבהן התגוררו יהודי סוסיא לפני 1,200 שנה
מועצת יש"ע לא הייתה יכולה לנסח את זה טוב יותר: "סיור היכרות והזדהות עם תושבי ח'ירבת סוסיא, העומדים בפני גירוש מכפרם... התושבים עומדים בפני סכנת גירוש מיידי, לאחר שבג"ץ אפשר למנהל האזרחי להרוס את הכפר, עוד לפני שיכריע בעתירת התושבים נגד פסילת תוכנית המתאר שהגישו. אם ייהרסו בתי התושבים, הם יישארו ללא קורת גג בתנאי המדבר הקשים".עוד כותרות ב-nrg:
- פרשה 512: נעצר חשוד ברצח האסיר יוני אלזם ז"ל
- התגלתה אמת מים בת 2,000 שנה בירושלים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
על הזעזוע הקדוש חתומים אבירי "בצלם", שקראו לחבריהם להצטרף לסיור ביום שישי שעבר ולצפות בעוול הנורא שמתרחש בסוסיא. ניחשתם נכון, המגורשים הפוטנציאליים אינם שומרים על מסורת ישראל סבא, כך שהם נהנים מחיבוק מקומי ובינלאומי מרשים. המסר הועבר יפה, וכבר למחרת הגיעה לסוסיא קבוצת ערבים מצוידים בפעילי שמאל ובהרבה דגלי פלשתין, ולא עזבו לפני שהשאירו במקום צלבי קרס וכתובות נאצה על שילוט מקומי, שכנראה התגרה בהם בפרובוקטיביות מכעיסה.
אם מספרים את אותו סיפור מספיר פעמים, מישהו כבר יאמין בו. הכפר סוסיא
צילום: AFP
גירוש, כל גירוש, הוא איום ונורא, רק שבמקרה הזה מדובר בעלילה מתוכננת היטב, שיש בה כדי ללמד על ההתמודדות הכללית באזורנו. מגורשי ח'ירבת סוסיא הם ההמצאה הנלעגת ביותר שפעילי השמאל היו יכולים לבחור לטפח, אבל כשיש נרטיב, מי צריך עובדות.
הנרטיב של ח'ירבת סוסיא משעשע במיוחד, מפני שהוא בונה על הזיכרון הקצר שלנו ומתעלם באלגנטיות מצילומי אוויר טריים למדי. שטח המריבה מצוי בין היישוב סוסיא ובין האתר הארכיאולוגי הססגוני של העיר העתיקה סוסיא, והוא חלק משטחי C, בשליטה ישראלית מלאה. באזור הוקמו בשנים האחרונות מבני קבע ומבנים זמניים על ידי משפחת נוואג'עה מהכפר יאטה הסמוך. כן־כן, כל ה"מגורשים" הפוטנציאליים הם בעלי דירות בשכונת שעאבין שביאטה. כבר לפני שנתיים הוכח באמצעות לשכת מתאם מרשם האוכלוסין שכל אחד מ־300 בני המשפחה מחזיק בית בכפר, וכולם גם גרים בו בפועל.
אבל החלק המשעשע באמת הוא ההתעקשות שבמקום היה כפר פלשתיני בשם סוסיא, שהוחרב בידי הישות הציונית - אף שצילומי אוויר משנות ה־80 מוכיחים היטב שהשטח ריק מכל יישוב. רק עשור אחר כך ניכרת בנייה מואצת במקום.
אם תצלומי אוויר לא אמינים בעיניכם, וגם לא עדויות של היהודים שגרים בסוסיא היהודית מאז 1983, אפשר להציץ גם במחקר ההיסטורי. בכל זאת, אם מוכרים לכם שיש כאן עסק עם גזל אדמות של כפר עתיק יומין, לפחות כדאי לדעת כמה עתיק הוא. ובכן, לפני שלוש שנים העיד החוקר עקיבא לונדון כי בזמן החפירות בסוסיא העתיקה בשנות ה־60 וה־70, לא התגוררו שום משפחות ערביות במקום. משפחות חקלאים מהכפר יאטה נהגו לאכלס את המערות באזור מהחורף ועד לסיום הקציר, אז שבו לבתי הקבע שלהן בכפר הסמוך.
גם סקר ארכיאולוגי שנעשה מיד לאחר מלחמת ששת הימים, מתייחס בבירור לכך שסוסיא היא חורבה בלבד - לעומת חורבות אחרות שסמוך אליהן קיים יישוב חדש. ואם המחקר ההיסטורי הזה טרי לכם מדי, אתם מוזמנים להציץ במרשם האוכלוסין ובספר הכפרים הבריטי שנערך ב־1945, שם מצוינים 5,260 תושבי יאטה ו־2,520 תושבי אל־סמוע, אך סוסיא לא מוזכרת כלל. אגב, גם באתר "זוכרות", המתבסס על נתונים אלה, אין זכר לכפר ערבי בשם זה.
לא מספיק טוב? בואו נלך עוד קצת אחורה, עד 1864. הנרי בייקר טריסטרם, כומר אנגלי חובב מסעות שעל הדרך היה גם חוקר עופות ובעל אוסף פוחלצים חשוב, מעיד כי בין אל־סמוע ליאטה יש "עיר חורבות", כלשונו. ואם כל אלה לא שכנעו אתכם ואתם מעדיפים לסמוך על מראה עיניכם בלבד, אתם מוזמנים לבצע תקריב על הבתים ב"גוגל תמונות", ולתארך בעצמכם את ותיקותם של המבנים החדישים באזור.
אז איך בכל זאת הגענו למצב שבו מיטב האנרכיסטים שלנו מתגייסים למאבק שריח אירו חריף עולה ממנו? במילה אחת: נרטיב. אם מספרים את אותו הסיפור מספיק פעמים, מישהו כבר יאמין בו. בניגוד לאגדה, לפעמים קריאות "זאב זאב" נשמעות משכנעות מאוד באוזני מי שמעוניין להשתכנע.
הקרב שלא נגמר
אז מה כן מצאו החוקרים בסוסיא? ובכן, החפירות שנערכו בשנות השבעים גילו במקום כפר יהודי עתיק שחרב בנסיבות מסתוריות במאה התשיעית לספירה, ובזכות תנאי מזג האוויר השתמר במצב טוב למדי עד היום. בין המקוואות, בתי הבד, הגתות ובתי המגורים, בולט ביופיו בית הכנסת המעוטר בפסיפס מרהיב, ובו כתובות בעברית ובארמית שלא משאיר מקום לטעויות.
אחת מהן, שנותרה בשלמותה, מפרגנת לאמן המוכשר שהרכיב את מלאכת המחשבת המרשימה הזו: "זכור לטובה קדושת מרי רבי איסי הכהן המכובד בירבי שעשה הפסיפוס הזה וטח את כתליו בסיד, מה שנתנדב במשתה רבי יוחנן הכהן הסופר בירבי בנו שלום על ישראל אמן".
בולט ביופיו. בית כנסת בסוסיא
צילום: עירייה יהודית קדומה
בין שאר הממצאים בולטות מנהרות המסתור שמשמשות גם כמעברים תחת הרחוב הראשי, ששוחזר באופן מרשים ומזמין. אחרי מרד בר כוכבא, התושבים שנסו לדרום הר חברון לא לקחו צ'אנסים והכינו לעצמם אופציות מילוט, אבל מספיקות שתי דקות מחוץ למזגן של האוטו כדי להבין את הצורך בבנייה תת־קרקעית כזו גם בימי שלום. המקום המרהיב הזה הוכרז כאתר מורשת לאומי בשנת 2012, והוא הולך ומתפתח משנה לשנה.
לצד חנות המזכרות העשירה במלאכת ידיהם של תושבי החבל כולו, מתקיימים במקום פסטיבלים, מופעי רחוב ושאר אירועים ססגוניים, ואלה מחזירים לחיים את רחובות העיירה שלא זכו שיעברו בהם מזה מאות שנים.
מי שחפץ שבניין הארץ הצעירה הזו שלנו לא יהפוך לאנקדוטה חולפת אלא יהיה בר־קיימא, מוזמן לצאת מהמנהרות המאווררות שמתחת לפני השטח, ולהצטרף לכוחות החלוץ של העשייה הציונית. בדרך כלל הנרטיב שמבוסס על האמת מגובה גם בהוכחות פיזיות. מובן שיש מקומות רבים אחרים - בתוך הקו הירוק ומחוצה לו - שהסיפור בהם שונה. מקומות שבהם היו ועדיין יש כפרים ערביים, שאי אפשר ואין שום סיבה להתעלם מקיומם, ויש לכבד אותם ואת זכויותיהם. פנינו לשלום מול כל מי שרק ירצה להתקיים בשלום לצדנו.
אבל לא צריך לחפור עמוק מדי כדי לגלות גם במקומות הללו שורשים יהודיים עתיקים, שיוצרים פסיפס ססגוני של זכותנו על יהודה ושומרון. 48 שנים אחרי ששוחררו חבלי הארץ הללו, הקרב על התודעה לא נגמר. ובכל זאת, גם בקרב הזה אנחנו יכולים לנצח, אפילו אם זה ייקח קצת יותר משישה ימים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם