מינוי גולד מוכיח: נתניהו לא שומר את תיק החוץ
נחרות הבוז שנשמעו מכיוון חלקים בתקשורת כלפי מינוי דורי גולד למנכ"ל משרד החוץ הן ברמה ילדותית. אין ספק שגולד מסוגל לתת מענה למתקפות צפויות מכיוון אירופה, ארצות הברית או האו"ם
קר שם בחוץ: יש כמה מינויים שעשויים לציין נקודת מפנה מהפכנית בכהונה הנוכחית של בנימין נתניהו כראש הממשלה. אחד הבולטים שבהם הוא מינויו של ד"ר דורי גולד למנכ"ל משרד החוץ, אף שמבחינות מסוימות הוא אישיות עם משקל, ניסיון וידע שמתאימים לתפקיד שר החוץ יותר מאשר תפקיד פקידותי בכיר.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
זה מסוג המינויים שאי אפשר אלא להגיד עליהם: זה טוב בשביל המדינה, זה טוב למשרד החוץ. נחרות הבוז שנשמעו מכיוון חלקים בתקשורת כלפי דורי גולד הן ברמה ילדותית; מתברר שגם פרשנים בכירים לא עושים שיעורי בית ולא למדו להכיר את אחד האישים הבולטים בחשיבה הישראלית על כל נושאי האסטרטגיה וקשרי החוץ של ישראל.
גולד שייך לאלה שאינם רואים את עולם יחסי החוץ והאסטרטגיה של ישראל דרך החריץ של רמאללה. הנחת יסוד: רמאללה והרשות הפלסטינית היא היום עניין שולי בעולם המדיני של ישראל. העניין הפלסטיני הפך לבור ספיגה מבעבע של מים עומדים. אין שם תנועה. הפלסטינים איבדו את הרגע שלהם בהיסטוריה. וזה לא מפני שדורי גולד הוא איש "ימין" ולא משום שהתנגד מלכתחילה להסכם אוסלו.
גולד הוא מומחה ליחסים בינלאומיים, שחושב בגדול. יש לו ראייה גלובלית. לא סתם הוא אמר שבמסגרת תפקידו הוא "יגן על האינטרסים של מדינת ישראל". אלה מושגים של מי שמכיר בכוחה של המדינה, בזכויותיה במשפחת העמים, ובמה שהיא יכולה לתת לעמים אחרים, שכנים קרובים או בעלי ברית פוטנציאליים, שנמצאים במעגלים רחוקים. דורי גולד הוא מומחה לנושא הסעודי וכתב כמה ספרים על הממלכה ובית המלוכה השולט בה. יש לשער שזו איננה רק מומחיות אקדמית, ויהיה לו מה לתרום ליחסים המרחביים בין ישראל לבין בעלות ברית פוטנציאליות במזרח התיכון. כמו סעודיה, הגורם החזק במשוואה הסונית.
מי שעוקב מקרוב אחרי גולד יודע גם שגורמים בעולם הערבי מבקשים בכל הזדמנות אפשרית את חוות דעתו ואת ניתוחיו כשיש אירועים שמצדיקים זאת. ספריו, משום מה, מתורגמים בקפידה לסינית. יש סיבה טובה. יש חשיבות שבקדקוד של משרד החוץ יעמוד אדם, שגורמי חוץ חשובים ידעו שהוא איש אמונו וסודו של ראש הממשלה.
קשה לומר שזה היה המצב במשרד החוץ מאז שחזר נתניהו לשלטון ב־2009. למעשה, זאת הפעם הראשונה שנתניהו יוכל להתחיל לשנות את שירות החוץ של מדינת ישראל ולהפעיל אותו לשם שינוי למען האינטרסים האסטרטגיים והגלובליים של המדינה היהודית. בזמנו נשאל קונסול ישראל בניו־יורק, אם לדעתו סביר שאנשי ג'יי־סטריט ישתתפו במצעד למען מדינת ישראל, והוא הביע תמיכה בלתי מסויגת ברעיון. זה מסוג הדברים שמלמדים שמשרד החוץ הוא עדיין אותו מנגנון שבנו לפני 25 שנה אנשי מפלגת העבודה בראשותם של שמעון פרס, שהיה פעמיים שר החוץ, יוסי ביילין, אורי סביר וממשיך דרכם - אלון ליאל.
שנים רבות לפני שובה של מפלגת העבודה לשלטון ב־1992, התקיים במשרד החוץ תא של חברי המפלגה או מקורביה. ע"ע קולט אביטל. משרד החוץ עדיין נמצא על הפסים שפרס, ביילין וסביר שמו אותו עליהם בשנות ה־90 של המאה הקודמת. לאביגדור ליברמן הייתה הזדמנות במשך שש שנים לשנות את ההרכב של שירות החוץ ולחולל רפורמה שכל כך דרושה שם. הוא החמיץ את שעתו, ונראה שגם לא היה כשיר לעשות זאת.
למעשה, מינויו של גולד, ברמה הפוליטית הפשוטה, מאותת שראש הממשלה לא שומר את תיק החוץ לאף אחד. הוא לא מחכה לליברמן ולא מזמזם במקלחת את "אם תשוב אליי". הוא לא מחכה להרצוג. בסוף השבוע שעבר ידעו כולם לדבר בחוגים המתאימים על כך שאהוד ברק חוזר ויקבל אולי את תיק החוץ אצל ביבי. גם השמועות האלה ייפסקו עכשיו.
הרקע המערכניקי של חלק מהממסד הפנימי במשרד החוץ הוא רלוונטי. בישראל קשה למצוא אנשים מהרמה הגבוהה ביותר בנושא של מדיניות חוץ. גולד היה אחד מהם והוא קיבל הזדמנות אדירה מנתניהו כשמינה אותו בכהונתו הראשונה בשנות ה־90 לתפקיד הבכיר של שגריר ישראל באו"ם. כשדוד עברי סיים את תפקידו בשגרירות בוושינגטון, ב־2002, ראש הממשלה שרון רצה להחזיר את גולד למסלול הבכיר ולמנות אותו לשגריר בארצות הברית. כאן נכנס לתמונה שר החוץ, שעמד אז גם בראש הסיעה הגדולה בכנסת, שמעון פרס. הוא בלם את המינוי הזה שנהוג לראות בו פררוגטיבה של ראש הממשלה. מי שמונה אז בהסכמה היה דני אילון.
זה המקור להתנגדות הפבלובית, הלא מנומקת, הילדותית שנשמעה בחלקים מסוימים מאוד בתקשורת למינוי של דורי גולד. משהו בנוסח, לא רצינו אותו בוושינגטון לפני 13 שנה, אל תביאו אותו לנו עכשיו בירושלים.
יש שאלה באיזו מידה נתניהו ודורי גולד יהיו מסוגלים לבנות מחדש את שירות החוץ, שזקוק לטלטלה; אבל אין ספק שגולד מסוגל ברמת הידע שלו וברמת המיומנות התקשורתית שלו לתת מענה למתקפות צפויות מכיוון אירופה, ארצות הברית או האו"ם.
אפשר לראות בכנס שדורי גולד ארגן לפני שנה וחודשיים בירושלים על יחסי ישראל־אירופה שיקוף של הגישה שלו כלפי השותפים האירופים. גולד הביא לשם נציגים ישראלים שדיברו בביטחון מול נציגי האיחוד האירופי, כולל נציגים גרמנים, וידעו גם לנזוף בהם. מי שבלט באותו כנס היה פרופ' שלמה אבינרי. אפשר להשוות את מינויו כמנכ"ל משרד החוץ בימי ממשלת רבין הראשונה בשנות ה־70 למינוי של גולד היום. הוא דיבר בעיתוי של כמה שבועות אחרי הפלישה הרוסית לקרים.
הנה מה שאבינרי, הלא צעיר כבר, הטיח באירופים: "בשבועות האחרונים ראינו איך אירופה מזועזעת מהסיפוח הרוסי של קרים. שמענו הכרזות מאוד רדיקליות בנושא, וצריך להשוות אותן למה שנאמר בנוגע לטבח המתמשך בסוריה", אמר פרופ' שלמה אבינרי. "אירופה, מסיבות של ריאל פוליטיק, לא עושה כלום. כן, אפשר להשוות את זה ל־1938. הטבח הנורא בסוריה מתרחש לגמרי מחוץ לרדאר האירופי. חרפה על אירופה! חרפה על אירופה! זה ממש כמו 1938".
אבינרי האשים שהאירופים "בזבזו יותר זמן על נושא סימון המוצרים מההתנחלויות מאשר על אוקראינה. לכן הפוליטיקה האירופית מסריחה". לארס פאובורג אנדרסן, שגריר האיחוד האירופי בישראל, ישב והיה צריך להאזין לכל זה. דורי גולד, מנחה האירוע, לא הסתייג מהדברים. ואכן, כשהעביר את המיקרופון לשגריר פאובורג אנדרסן, הוא העיר במעין שאלה רטורית: "אז למה בכל זאת ישראל לא בוטחת באירופה?" הוא ציין שיש עוד אזורים ו"שטחים" שנמצאים באותו סטטוס בינלאומי כמו יהודה ושומרון. "למה יש הנחיות מיוחדות לטיפול בשטחים אצלנו אבל לא לשטחים שנמצאים במחלוקת דומה במערב סהרה, במרוקו, בקפריסין וכו׳?" שאל דורי.
מדברי אנדרסן במפגש עלה שגם האירופים עושים הבחנה בין התנחלויות באזורים מוסכמים בתוך הגושים לבין ההתנחלויות "המבודדות" שבעומק השטח. ייתכן שמהכיוון הזה יצוץ בסיס כלשהו שיאפשר לנתניהו ולאנשיו להתחיל בדיאלוג עם האירופים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם