תופעת החרם: דבר לא השתנה
כאשר בכירי הפוליטיקאים בישראל אומרים שזו הסכנה הקיומית הגדולה ביותר שלנו, פעילי החרם, שעד לפני חמש דקות לא היו מוכרים לנו כלל, מחככים ידיים בסיפוק: למרות שאנחנו כה קטנים, הצלחנו להוציא אותם משלוותם
עמודי העיתונים וכלי התקשורת הישראליים התמלאו השבוע במושג שכמעט לא נשמע עד כה בזירה הציבורית, שילוב של שלוש אותיות לועזיות שתכליתן הסופית היא השמדת מדינת ישראל. המושג שהפך להיות כה נפוץ בימים האחרונים, "בי-די-אס", BDS - ראשי התיבות של "חרם, משיכת השקעות ועיצומים". זו תנועה לא מאורגנת שקמה בשלהי שנת 2005, ושמה לה למטרה להילחם בישראל בזירה העולמית-מדינית. אינתיפאדה בסגנון אחר.
על גבי דפים אלה קראתם לא מעט כתבות בנושא בעשר השנים שבהן התנועה קיימת – ניתוחים, תחקירים ופרשנויות ביחס לתנועה הקיצונית המבקשת להחרים את מדינת ישראל, ובעצם אף לשלול את זכות קיומה.
אז מה התחדש? אם תשאלו דיפלומטים ישראלים או גורמים מדיניים, התשובה תהיה שבעצם לא קרה דבר. תמיד היו כאלה שקראו להחרמתנו, ומן העבר השני אנחנו כאן, ויש לנו מקום של כבוד בין העמים. אם כן, למה לפתע מתבטאים פוליטיקאים, אנשי תקשורת ואנשי אקדמיה בנושא מעל כל במה?
עשרות פעילי BDS קוראים להחרים את ישראל
צילום: AFP
תשובה פשוטה: בחלק מכלי התקשורת החליטו להתמקד באיומי החרם, בגלל ההבנה שהעיסוק בנושא יסייע לקדם את מטרתם: הפלת שלטון הימין. הטריק במקרה הזה פשוט: כך גורמים לציבור הישראלי לחשוב שבכל העולם שונאים אותנו בעקבות מדיניות ראש הממשלה. זאת, בניגוד לאסטרטגיה שננקטה במהלך תקופת הבחירות האחרונה - תקיפה חזיתית – ושהביאה לכך שבנימין נתניהו ייבחר שנית.
מהבחינה העובדתית, המצב לא באמת הלך והחמיר בעקבות הבחירות האחרונות. אמירה כזו או אחרת של ראש הממשלה לא משנה באופן מהותי את היחס כלפינו. בשמאל יטענו כמובן שהכול "בגלל ההתנחלויות" ובשל חוסר הקידום של מה שהוגדר בעבר "תהליך השלום" (הגדרה שאפילו בשמאל כבר קברו), שכן חלק מפעילי החרם טוענים שהם פועלים רק נגד תוצרת מיהודה ושומרון - אך בפועל ידוע לכל מי שעוסק בנושא שמובילי החרמות לא מחמיצים הזדמנות להכפיש את ישראל, ולגרום לעולם לחשוב שאנו חיים במדינת אפרטהייד של ממש, שבה פועל "צבא כיבוש" אשר כל תכליתו היא טבח פלשתינים.
התבשרנו השבוע בין השאר כי אגודת הסטודנטים הארצית של בריטניה החליטה לאמץ את החרם, אך מה ששכחו לספר לכם בתקשורת הוא העובדה שאין בפועל כמעט כל השלכה כלכלית למהלך. אמנם בפגישות של אגודות הסטודנטים השונות לא יאכלו חסה שגדלה ביהודה ושומרון, אך האוניברסיטאות עצמן לא אימצו את החרם, וכך גם הרוב המוחלט של המוסדות האקדמיים בעולם. אין ספק שהעובדה שכמה ארגוני סטודנטים החליטו להצטרף לחרם על ישראל היא מדאיגה, שכן הם אלה שינהיגו את האקדמיה בעתיד, אך בפועל חשוב להדגיש כי כמעט אין מוסד אקדמי שבאמת החליט להחרים את ישראל. המחרימים הם ארגוני הסטודנטים, אשר מיומנים מאוד ביחסי ציבור ודואגים שהחלטתם תפורסם בראש חוצות, גם אם מדובר בצעד קטן ושולי.
ומילה לסיום: גם אנחנו, התקשורת והארגונים היהודיים (וכעת גם ממשלת ישראל), מעט אשמים בכל השיח הזה. בעקבות "פמפום" הנושא אנחנו רק מעצימים קבוצות קטנות ולרוב לא משמעותיות המתדלקות את שנאת ישראל בעולם. כאשר בכירי הפוליטיקאים בישראל אומרים שזו הסכנה הקיומית הגדולה ביותר שלנו, פעילי החרם, שעד לפני חמש דקות לא היו מוכרים לנו כלל, מחככים ידיים בסיפוק: למרות שאנחנו כה קטנים, הצלחנו להוציא אותם משלוותם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם