המתקפה על שקד: וינשטיין הפך לפוליטיקאי
היועמ"ש שכח את תפקידו והוכיח שוב כי אינו ראוי לעמוד בראש המערכת המשפטית. דבריו משדרים פאניקה מפני אפשרות שהולכות ומנשבות רוחות חדשות שמעיזות להתקומם נגד הקיסר המשפטי
"תפיסה פשטנית ובלתי מבוססת", במילים אלה תקף אתמול היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין בנאומו בכנס הרצליה, את דבריה של שרת המשפטים איילת שקד אודות יחסי הכוחות בין הרשות המחוקקת לשופטת.עוד כותרות ב-nrg:
- המשטרה: אופניים חשמליים ברישיון ורק מגיל 16
- נתניהו לחברי המרכז: אמצו הצעת הפשרה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לו היינו חיים במדינה מתוקנת שבה יש אמות מידה של סדר ציבורי אמיתי ושלטון חוק, כבר אמש היה על ראש הממשלה לזמן את היועץ ולבקש ממנו להגיש מידית את התפטרותו בטרם תעשה זאת הממשלה. היועץ המשפטי, על אף מעמדו הרם והעצמאי, אינו אמור למתוח ביקורת על נבחר ציבור בפומבי, גם אם הוא חולק על דעתו. היועץ הנו Civil Servant שתפקידיו מוגדרים בחוק. אלא שויינשטיין החליט לשכוח את תפקידו ומעמדו ולהפוך לפוליטיקאי המתפלמס עם עמיתיו ובכך הוכיח, שוב, כי אינו ראוי לעמוד בראש המערכת המשפטית.
דברים אלה של היועץ מצטרפים לשורה ארוכה של התבטאויות שנשמעו לאחרונה מאז עלה שמה של שקד כמי שעומדת לכהן במשרה זו והן משדרות דבר אחד: פאניקה מפני אפשרות לגמרי בלי סבירה שהולכות ומנשבות רוחות חדשות במערכת הפוליטית, המעזות להתקומם נגד האימפרטורה המשפטית שהוחלה במדינתנו מזה שנים רבות.
אימפרטורה שבראשה עומד לא יועץ משפטי אלא קיסר משפטי כל יכול, המסוגל במחי החלטה אחת לבטל כל מדיניות ממשלתית שאינה נושאת חן בעיניו תחת נוסחת המפתח שטבע בזמנו קיסר אחר, של אימפריה מקבילה, אהרון ברק. נוסחת הבדיקה שנקבעה, האם ההחלטה: "עומדת במבחן הסבירות" מעניקה את השיפוט הערכי להחלטה בידי גוף אחד, אדם אחד או גורם אחד בלבד ללא יכולת ערעור.
בעקבות השאלה האם החלטת הרשות המחוקקת "מאזנת כראוי אינטרסים שונים הראויים להישקל והיא אכן נתנה משקל סביר לכל אחד מהם" יכולה המערכת המשפטית לבטל כל החלטה שלטונית, גם אם עומד מאחוריה אינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה. די להזכיר את החלטתו של ויינשטיין, חסרת תקדים בהיקפה, על הקפאה מוחלטת וגורפת של כל מינוי או פעולה ממשלתית בתקופת הבחירות, שהובילה לעיוותים, ביטול מסגרות, הקפאת שירותים חיוניים והסבה נזקים לא מעטים למערכות רבות במשך חודשי בחירות ארוכים.
מילא תפקיד בכיר כמפכ"ל משטרה אבל מדוע לבלום מכרזים להפעלת מערכת חינוכית ללימודי תיירות לנוערים ונערות במצוקה ולזרוק אותם לרחוב?
אין זה אומר, חלילה, שיש לפגוע בעצמאות היועץ או המערכת המשפטית. צודק היועץ שעל המערכת הזו שנבנתה בעמל רב, תפארתנו. אבל מה שקרה לה הוא שהקיסר המיטיב הפך לרודן עריץ. מיועץ משפטי שתפקידו לייעץ ולייצג את עמדות הממשלה הפך למי שעמדתו מחייבת באופן מוחלט את נבחרי הציבור.
השאלה את מי מיצג היועץ הפכה לבתי ברורה כאשר לא אחת הוא מודיע לממשלה כי לא יוכל לייצגה בבית המשפט ובכך הותירה ללא ייצוג משפטי. אחת הדוגמאות הבוטות לכך היא האיסור שהטיל ויינשטיין על הרבנות הראשית לשכור עורך דין שיציג את עמדתה בעתירה לבג"ץ שדורשת לאפשר לבעלי עסקים להציג עצמם ככשרים גם בלי תעודת הכשר ממנה, החלטה שנהדפה על ידי בג"צ.
אם אכן מייצג היועץ את האינטרס הציבורי, מי מינה אותו לייצוג זה ואם אינו מייצג את הממשלה תמיד, מי כן מייצג אותה? האם אין זכותה של הממשלה להחליט שלא לשמוע לקול יועצה המשפטי, זכות הניתנת לכל גורם אחר במדינה, מאזרח שומר חוק ועד אחרון העבריינים?
ישראל היא אחת המדינות הבודדות בעולם המערבי, אם לא היחידה שבהן, שבה ניתן ליועץ המשפטי כוח רב המאלץ את הרשות המבצעת לפעול על פי הנחיותיו. לכוח כזה אין אח ורע.
אם נחזור לנאום ויינשטיין בכנס הרצליה, מדוע התפיסה שלפיה יש לחזק את מעמד נבחרי העם באיזון שבין הרשויות, שהופר באופן בוטה בשנים אלה כאשר המשילות עברה מידי הנבחרים לידי אותה אימפרטורה, היא "פשטנית ובלתי מבוססת" בעוד שדבריו שלו אודות "דמוקרטיה שפוגעת בסמכויות המיעוט ולא שומרים בה את השוויון וזכויות האדם, איננה דמוקרטיה ושעריצות הרוב איננה דמוקרטיה" הם דברי חכמה עילאיים?
האם הוא חושב שהליכי החקיקה בכנסת אינם מאוזנים דיים כדי לשמר את הדמוקרטיה? האם עד כדי כך רב זלזולו בחברי הכנסת בישראל? גם אם הוא חושב כך, יתכבד היועץ וישמיע את השגותיו בפני הרשויות הללו ולא, כאחרון הפוליטיקאים, בנאום פומבי המשתלח במי משרי הממשלה שאותם הוא אמור לייצג ולהם הוא אמור לייעץ.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם