השמאל הכלכלי יותר מסוכן מה-BDS
הפופוליזם של השמאל ממשיך לשלוט בכלכלה הישראלית גם כשהימין בשלטון. בממשלה לא מבינים שהברחת משקיעים מטעמים "חברתיים" היא הסכנה האמיתית
תארו לעצמכם את התסריט הבא: קבוצה של חברות חיפושי גז מהארץ ומחו"ל מגלה מול חופי ישראל מרבצים גדולים של גז טבעי. בעקבות התגלית, המוני יזמי קידוחים מכל העולם מתחילים להתעניין בזכיונות לחיפוש גז בים של ישראל. ממשלת ישראל כבר מתכננת את הפיכתה למעצמת אנרגיה ואת המעבר לעצמאות האנרגטית הנכספת.אבל אז מתחילים קמפיינים אדירים של ארגונים פרו-פלסטיניים, שלוחצים על חברות חיפושי הגז לא להשקיע אף שקל בישראל. לבסוף, כל החברות מכריזות שהן מושכות את ידיהן מהחיפושים בישראל, עד שישראל לא תפסיק את הכיבוש. בנוסף, גם החברות שכבר מצאו גז בישראל משהות את המשך פיתוח השדות שנמצאו. חברה נורבגית, העוסקת בייעוץ למחפשי נפט, אף הגדירה את ישראל כפחות אטרקטיבית להשקעה ממוזמביק, בגלל היותה מדינה שמפרה זכויות אדם.
תסריט בלהות, נכון? ובכן, ומתרחש ברגעים אלה. בהבדל אחד: שום ארגונים פרו-פלסטיניים לא היו מעורבים פה, או לפחות לא שיחקו תפקיד מרכזי. מיד כשהתגלו שדות הגז, שטף את ארצנו, במסגרת הגל האדיר של שנאה לעשירים, גל של מחאות נגד התנאים הטובים שקיבלו יזמי הגז. את אותם תנאים הם קיבלו יחד עם הרישיונות לחיפוש, בגלל הסיכון הגבוה שבאובדן ההשקעה, ומתוך הבנה של המדינה שהם לא ישקיעו בחיפוש אם לא תובטח להם תשואה גבוהה במקרה של הצלחה. אבל ברגע שנמצא הגז, החלו הדרישות לגבות יותר על הזכות להפיק את הגז "של עם ישראל".
זה התחיל בוועדת ששינסקי, ששינתה רטרואקטיבית את תנאי התמלוגים. זה המשיך בוועדת צמח, שדנה בהיקף הגז שיותר לייצא. והמסמר האחרון: הפארסה סביב הממונה על ההגבלים העסקיים, שהחליט לבטל רטרואקטיבית את ההסכם שנחתם מול חברות הגז. וכל זה, תוך כדי לחץ בלתי פוסק משפע של כוחות "חברתיים", שדרשו לקחת מיזמי הגז עוד ועוד, כולל דרישות להלאמת המאגרים, אם החברות יתעקשו.
כתוצאה מכל הטרטורים האלה, אף אחד כבר לא משקיע בעוד חיפושים בישראל, וגם המאגרים הקיימים מפותחים באיטיות. החברה הנורבגית, אגב, אכן דירגה את ישראל מתחת למוזמביק, אבל לא בגלל זכויות אדם, אלא בגלל חוסר אמינות של הממשלה.
תארו לעצמכם עוד תסריט: חברת אינטל מתלבטת אם להקים את המפעל הגדול הבא שלה בישראל או באירלנד. תחת לחץ של ארגוני BDS היא מחליטה להקים אותו באירלנד, ובנוסף מעבירה לשם כמה עשרות מהנדסים ישראלים. גם כאן, התסריט הזה הוא אמת לאמיתה. רק שלא היה פה שום BDS. הממשלה פשוט הציעה לאינטל תנאים פחות טובים מאלו של ממשלת אירלנד, ברוח המאבק בטייקונים ששררה בארץ לפני ארבע שנים.
הדוגמאות המצערות האלה הן רק טיפות בים, והן מוכיחות נקודה אחת פשוטה: בעולם העסקים הבינלאומי מה שחשוב באמת זה הכדאיות הכלכלית, לא פוליטיקה ולא זכויות אדם. המשקיעים הולכים למקומות שבהם כדאי להם להשקיע.
הנתונים לא משקרים: לפי דוח ה-OECD, ישראל היא שיאנית הארגון ברגולציה והתערבות המדינה בכלכלה. לפי מדד התחרותיות של הפורום הכלכלי העולמי, ישראל נמצאת בעשירייה הרביעית בין מדינות העולם, הרבה אחרי רובו המוחלט של העולם המערבי.
אנחנו בין שיאני העולם המערבי בהגבלות ממשלתיות על מסחר, בחסמים ביורוקרטיים על עסקים ובנייה, בשוק עבודה לא גמיש, בכוח מופרז של ארגוני עובדים. הנמלים שלנו ידועים לשמצה בכל העולם בחוסר האמינות וחוסר היעילות שלהם. בנתוני החופש הכלכלי אנחנו תקועים אי שם ליד איטליה, ספרד וצרפת, שכולנו יודעים מה מתחולל בכלכלות שלהן.
ההשוואה למדינות האלה מוכיחה עד לאן אנו יכולים להידרדר ולמה. שימו לב לדבר מעניין: אין שום תנועה בינלאומית שדורשת להטיל חרם על צרפת או ספרד. היזמים והמשקיעים בורחים משם אך ורק בגלל המדיניות הכלכלית של המדינות האלה. וזה מוכיח שגם בארץ, רק אנחנו, במדיניות הכלכלית שלנו, יכולים לעשות לעצמנו מה ששום BDS לא חולם אפילו. קחו את אינטל, מיקרוסופט, או אפל. מדובר בענקיות עולמיות. אין שום כוח אזרחי בעולם, שיכול להפעיל לחץ על אחת מהן להוציא את מרכזי הפיתוח שלה מישראל, כל עוד הן חושבות שזה כדאי להן.
אבל מספיק שנעלה את מסי החברות, או נקשיח את חוקי העבודה, או נוסיף עוד מגבלות ביורוקרטיות מעיקות על פעילות החברות האלה, והן בקלות יכולות להחליט לעזוב את ישראל. הן אפילו לא תצטרכנה לוותר על המהנדסים הישראלים: את הטובים שבהם הן פשוט תיקחנה איתן, כמו שאינטל לקחה אותם לאירלנד, להקים שם את המפעל שלה.
מה שמדהים הוא חוסר המודעות של רוב הישראלים לעובדות הפשוטות האלה. אנשי השמאל צורחים בכל פינה שחייבים מיד לסגת מכל מקום שרק אפשר, ולוותר על כל מה שרק אפשר ואי אפשר, אחרת יוטל עלינו חרם כלכלי, לא יהיו השקעות, ואנחנו נחזור לתקופת האבן.
אבל אותם אנשי שמאל תומכים בכל אותם צעדים כלכליים, שהוכח חד משמעית שהם מבריחים משקיעים. חמור מזה: חלק גדול מהם לא רואים בזה בעיה. כך ירון זליכה, אחד הגורואים הכלכליים של מפלגת העבודה, תומך בחום בביטול הטבות מס לחברות בינלאומיות. בריאיונות איתו הוא הודה, שהוא מודע לכך שזה יגרום לחברות לצאת מהארץ, ואין לו בעיה עם תסריט כזה.
כאיש ימין הרבה יותר מעציב אותי יחסם של אנשי הימין לסוגיה. אותם אנשי ימין שיילחמו עד טיפת דמם האחרונה בכל שמאלן בעולם, שיעז ללחוץ על תאגיד חיפושי גז בינלאומי להחרים את ישראל. אבל ראינו שחלק גדול מהם תומכים בחום בכל ועדות ששינסקי וצמח למיניהן. והעצוב מכל: הם משוכנעים לחלוטין שמה שהם עושים זו הציונות בהתגלמותה. הימין מלא באנשים כאלה, שרק מתחרים ביניהם מי יהיה יותר "חברתי" (כמובן, במושגים שהשמאל קבע). והם הסיבה לכך שגם כשהימין בשלטון, בכלכלה ממשיך לשלוט הפופוליזם של השמאל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם