השחיתות ברשויות המקומיות - בגלל האדישות שלכם
עוד מעט חוגגים שנתיים מיום הבחירות המקומיות האחרונות. זו בהחלט הייתה סיבה למסיבה, אם למחצית מהתושבים ביישוב שלכם היה אכפת
בצל ההכרעה בפרשות צבי בר ואהוד אולמרט, וכשמתגלה מעורבותם של ראשי רשויות נוספים בסיפורים שונים סביב כספי הארנונה שלכם, יצא לי להיזכר בפוסט נאיבי שפרסמתי לפני קצת יותר משנתיים, בואכה בחירות מקומיות קודמות. הייתי תיכוניסט מתלהב שזה עתה השתלב במטה בחירות והרגיש בפסגת העולם. כבר אז הבחנתי אפס העניין שמביעים אזרחים בישראל בנעשה בחלונות הגבוהים של המנהיגות המוניציפלית.מי שהיה שם אולי יתקשה להאמין, אבל בקרוב מאוד ימלאו שנתיים לכהונת מרבית המועצות הערים, המועצות המקומיות והמועצות האזוריות. אי שם, בשלהי אוקטובר 2013, מצאנו את עצמנו (המעט שהלכו להצביע, כמובן) הולכים לבחירות וממליכים ראש מועצה ביישוב שלנו. אני זוכר את היום הזה מצוין, מכיוון שאלו היו הבחירות המקומיות הראשונות שלי. הייתי פעיל עם תפקיד ביצועי במטה סיעה גדולה, וקמתי בחמש בבוקר כדי ללכת לישון ביום שלמחרת פחות או יותר באותה שעה.
צבי בר בבית משפט
צילום: אבישג שאר ישוב
מרוב טירוף אפילו לא הספקתי להתרגש מזכות ההצבעה שניתנה לי לראשונה. ראיתי חברים שלי בוחרים לשבת על הגדר ברגע האמת וצעקתי להם לרדת. הבטתי בעיניהם, ראיתי את האדישות שלהם ופשוט לא הבנתי אותם. "הכוח נמצא אצלכם בידיים", הפצרתי בהם, "למה אתם לא משתמשים בו?".
והייתי כמעט לבד בנוף. בראשון לציון, העיר שלי, רק כ-40 אחוז מתושבי העיר מימשו את זכותם הדמוקרטית וחובתם האזרחית והלכו להצביע. נתון דומה היה גם בערים גדולות אחרות, כמו תל אביב וירושלים. ובינינו, בואו נוריד ממכסת המצביעים את בעלי העניין, שבמישור המקומי יש הרבה כאלה, המקורבים, ואפילו את כל המועמדים עצמם ובאי ביתם. המספר האמיתי אמור להביך אתכם.
רק בתקופה שאחרי הבחירות ירד לי האסימון.
הבנתי איך זה שבחצי השנה שמצאתי את עצמי מסתובב בלילות כדי לתלות שלטים בפינה נידחת, אחרים המשיכו את חייהם כרגיל. כשהתנפצה לי הבועה ראיתי שזה בהחלט כשל של המערכת. למה? כי את רובם המכריע של המבוגרים לא מעניינים חברי המועצה, עד שאנחנו צריכים להעביר את הילדים לבית ספר אחר, או כל עוד מפנים את לנו הזבל בזמן. כי תקופת בחירות גם היא רק תקופה. כי מה הטעם אם ממילא "כולם שקרנים". כי במציאות המטורפת של היום אף אחד לא רוצה לעשות משהו בשביל המדינה. ואז, הגעתי למסקנה שהטובים בחיים לא יוכלו לקחת את המושכות, עד שלא נעשה כאן חשיבה מחודשת רצינית.
בינתיים הגענו לאמצע הקדנציה. כבר שכחנו מהפליירים ושלטי החוצות של הבחירות והבחירות הבאות, גם הן, פנטזיה שרחוקה מלהדהד. בזמן שהלכתם לישון, חברות וחברי המועצה כבר התרגלו לכיסא. אף אחד לא שם כדי לשים עליהם עין מלבד כמה צדיקים. מליאת המועצה מקרטעת, ועדות המועצה (אלה שמתכנסות) כמעט ריקות לחלוטין, ספסלי הקואליציה עייפים ובאופוזיציה נזהרים לא להישחק.
אז בפעם הבאה, כשאתם שומעים בחדשות על פרשיות חמורות בעירייה, קחו בחשבון שאנחנו לא היינו שם בזמן הנכון כדי לפקח שזה לא יקרה. נכון שהרבה יותר קל לריב על סיפוח השטחים או על דת ומדינה, אבל הרבה יותר מועיל להתחיל לעשות שינוי מבית.
הכותב הוא עורך ומגיש ברצועת הנוער של רשת א', כתב ב"מעריב לנוער" ופעיל חברתי
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם