אקס פקטור: בין חובבנות דביקה לזירת גלדיאטורים
סיכום הפרק הראשון: הקהל ממתין כמו נרקומן למנה הבאה של הריאליטי, המתמודדים חושפים את הקרביים כדי לעבור שלב, והמנטורים נמצאים במאבק פנימי תמידי. והכול תחת אצטלה של יושרה אמנותית
בואו לא ניתמם, התוכנית אקס פקטור הינה זירה גלדיאטורית, מי לחיים ומי למוות, תחת אצטלה של עשיית מוזיקה ואינטגריטי אומנותי. זה משחק ידוע מראש שאמור לספק את הסחורה, ואת הרעב של הקהל לקתרזיס מדומה.יש כאן חוזה דרקוני בלתי כתוב, המחייב את המתמודדים לשפוך את הקישקעס ולספר את מסכת חייהם הקצרה, רצוי בצורה טראגית וממצה. זה דור צעיר ציני, אך אמיץ ושאפתן מאוד בעיניי, כזה שלוקח סיכון אדיר באודישן מצולם שעלול להסתיים בבוז. יחד עם זאת, הדור הזה מבין היטב איזו סחורה הוא צריך לספק עבור התהילה. אנשים צעירים מוכרים את נשמתם לפורמט בלי לעפעף, כי הם נולדו לתוך העולם הציני הזה וזו עסקת החבילה. בדיוק כמו האלגוריה של יוהאן וולפגנג פון גתה, על פאוסט שהיה מכור לקסמים ולבסוף מוכר את נשמתו לשטן (מפיסטו) כדי לזכות בעושר ובנעורים נצחיים. אם זו לא מכירת הנשמה בעבור התהילה – אז מה זה בעצם?
אקס פקטור 2
צילום: אייל נבו וליאור נורדמן
הקהל בטריבונה שבקולוסאום, או לצורך העניין בסלון, הוא קהל מציצני, שממתין כמו נרקומן למנה הבאה. אל דאגה, הפורמט הרי יספק זאת בשלבים המתקדמים של המתמודדים השורדים.
האם מדובר באמת בגילוי אומן וירטואוזי? או בגילוי זמרת ורסטילית מזן חדש? ממש לא. התנאי הוא כישרון סביר עם מנה גדושה של חשיפה אישית, רצוי קורעת לב, מסחטת דמעות שתבוא לידי ביטוי אצל המנטורים. וכשאין סיפור אישי - מוטב שתהיה עזות מצח, כפי שהייתה למתמודד צעיר, נער בן 15 - שניהל דיאלוג הזוי ומחוצף מול מנטורים מתרפסים ונבוכים, והרי לכם פיק של רייטינג.
ויש את השפן בכובע: השיפוטיות. שיפוט זריז של כולנו שנובע היישר ממגירת התיוג המהיר - זהו מנגנון הישרדותי קדום שלנו כבני אדם, בזיהוי מהיר של אויבי האדם הקדמון. התיוג שלנו כה מובנה, עד כי כולנו מופתעים בכל פעם מחדש ממתמודד המתויג על פניו כערס, פותח את הפה ושר במצו סופרן את חווה אלברשטיין. הסיפא הופך לעיקר, והינה קיבלתם גימיק שטוח.
בכל מקרה, ריטואל של מציאת לכלוכית, שבעזרת המנטורים תהפוך לנגד עינינו לנסיכה עם הנעל הנכונה לרגליה – הוא שיקול פלסטי זר החוטא לאמת, בעיקר כשמתיימרים לעסוק במוזיקה. אך זו הקלישאה וזה הפורמט הדלוח.
כישרון אמיתי חייב לשאת בתוכו מתאם גנטי משובח ותנאי גדילה אופטימלי, המצריכים בין היתר פקטור מרכזי אחד: זמן. כישרון צעיר חייב זמן ללמוד את הכלי והאישיות שלו, זמן ואומץ להתחבט ולבדוק מחוזות מוזיקליים שונים, זמן להבשיל, להכיר את עצמו לעומק ולגבש אמירה, כדי למצוא את המשבצת המדויקת והייחודית לו, שנקראת מיתוג ובידול המותג ביחס לאמנים אחרים, ולא להיות סתם עוד אחד.
אקס פקטור לא מספקת את הדברים הללו
ועוד מילה על גלדיאטורים חורצי גורלות בפורמט של התוכנית: לא כולם שם באמת עשויים מהחומר האמיתי שנקרא מנטור מוזיקלי, ואין ספק שלעתים גם הם מתקשים ונאבקים בזירה בין הפורמט לבין השקפת עולמם כאנשי מוזיקה וכיוצרים.
חובבנות דביקה או שעשועי גלדיאטורים - תחליטו אתם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם