סוגיות דת ומדינה: הח"כים אדישים, האזרחים משלמים
חברי הכנסת בליכוד ובכולנו רוצים גיור ידידותי יותר ומעדיפים רבנים ציוניים. הסיבה שהם הצביעו בקלות בעד חיזוק האחיזה החרדית בענייני הדת היא פשוט אדישות
תוך דקות ספורות נמחקו אתמול הישגי הממשלה הקודמת בסוגיות "דת ומדינה". הממשלה החליטה לשנות את חוק הגיור שהושג בממשלה הקודמת לקידום הקמת הרכבי גיור נוספים, ובנוסף החזירה את בתי הדין הרבניים למשרד הדתות ולשליטתם הבלעדית של המפלגות החרדיות.יהדות התורה ובעיקר ש"ס עשו את מה שמצופה מהן. אי אפשר לטעון נגדן דבר. הבוחרים שלהן יכולים להיות מרוצים מהמהלכים שצפויים לחזק את אחיזתו של הציבור החרדי בשירותי הדת ובמערך הגיור.
שרי "הבית היהודי", בנט ושקד, הצביעו נגד ההחלטות, ואפילו התווכחו עם ראש הממשלה, אבל עליהם אפשר בהחלט למתוח ביקורת מכיוון שאת המלחמה האמיתית נגד המהלכים הם היו אמורים לנהל בזמן הרכבת הממשלה. אנשי "הבית היהודי" אמנם לא היו יכולים למנוע את כניסת המפלגות החרדיות לממשלה, אבל הם כן היו יכולים להתעקש על יותר שותפות בין המפלגות בכל הקשור לשירותי הדת. עם קצת יותר מאמץ אפשר היה למשל להשיג סגן שר במשרד הדתות, למרות התנגדות דרעי.
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- שר האוצר היווני התפטר: "מרגיש לא רצוי בגוש האירו"
- אבו מאזן: "לחזק את ההתקוממות העממית"
אבל הטענה העיקרית שלי היא כלפי שאר שרי הממשלה שהצביעו בקלות בעד המהלך. אני מסתכל על שרי הליכוד ושרי כולנו ומתקשה להאמין שעמדותיהם בסוגיות דת ומדינה הן עמדות חרדיות. קשה לי להאמין שארדן, כחלון, שטייניץ או גלנט רוצים גישה מחמירה בגיור או בתי דין רבניים עם תפיסה חרדית. אני מרשה לעצמי להניח שהם רוצים גיור ידידותי יותר ומעדיפים רבנים ציוניים כרבני ערים וכדיינים. הסיבה שהם הצביעו בקלות בעד חיזוק האחיזה החרדית בענייני הדת היא פשוט אדישות - לא אכפת להם.
זו אותה אדישות שגילו בליכוד ובעבודה בחודש הזה לפני כשנתיים, מול הבחירות לרבנות הראשית. וזו אדישות מקוממת כי למשרד הדתות יש השלכה על חייו של כל אזרח במדינה הזאת. בתי הדין הרבניים קובעים איך ייראה מערך הנישואים במדינה, ואיך יתבצעו הליכי הגירושים. רוב אזרחי המדינה נימולים ורובם נקברים בהלוויה דתית, מה שגורם להם להיפגש עם שירותי הדת גם סמוך ללידה וגם סביב הפטירה. וגם תחום הכשרות לא קשור רק לאוכלי כשר. הכספים שמועברים מתאגידי המזון ורשתות השיווק לגופי הכשרות, נגבים בעקיפין גם מאלו שאינם שומרי כשרות, וגם להם צריך להיות אינטרס שהמערכת הזאת תהיה אמינה ושקופה.
כשהמפלגות החרדיות היו חזקות יותר, הליכוד והעבודה טענו שאין להם ברירה ושהם מוכרחים להפקיד את הרבנות הראשית, בתי הדין הרבניים, וכל שירותי הדת בידי החרדים. כיום המציאות הפוליטית שונה. הבית היהודי, גם עם שמונה מנדטים ולא שניים עשר, היא עדיין המפלגה הדתית הגדולה. כשמוסיפים לה את חברי הכנסת הסרוגים בשאר המפלגות בכנסת, מקבלים כוח ציוני דתי משמעותי שמוכרח לבוא לידי ביטוי בהחלטות הממשלה והכנסת.
כדי להפוך את שירותי הדת לידידותיים יותר, שרי הליכוד וכולנו חייבים להצטרף לנציגי הציבור הדתי לאומי בממשלה, ולא לשבת על הגדר כפי שהם אוהבים לעשות. דווקא בגלל שהיהדות אינה נחלתם של חובשי כיפות בלבד, היא צריכה לעניין את כולם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם