אל תעצרו את השיימינג, תתמודדו איתו
הקלות שבה רעיון טוב זוכה לתפוצה ברשתות החברתיות היא כוח, שמאפשר לדרוש התנהגות או שירות ראויים יותר. הניסיון להילחם בשיימינג באמצעות חקיקה הוא דרך לצמצם את כוחו של הציבור
תשכחו מחמאס או מדעאש, לאחרונה נמצא אויב המדינה החדש: השיימינג. האויב הזה יכול להכות באישון ליל או באור יום, הוא נמצא בכל מקום, מסוגל להשתלט על כל אחד ולראות בכל אחד מטרה ואיום. והקורבן האחרון שלו הוא נער בן 15 שהשתתף בתוכנית ריאליטי.כדי להילחם באיום החדש\ישן התכנסו השבוע חברי כנסת לישיבת חירום, ופייסבוק כבר הודיעה שהיא עשויה להצניח סוכני חרש דוברי עברית לביצוע עבודות סינון ברשת. רגע לפני שהצעות החוק מתחילות לזרום כדאי שנדע: השיימינג הוא לא אויב. השיימינג זה אנחנו.
חיים ומוות ביד המקלדת
האם מותר לתלמידים לארגן חרם על המזנון שמחוץ לבית הספר עד שהוא יעבור לתמחור הוגן יותר? האם חרם על חברה, שמפטרת את העובדים שלה כל 11 חודשים רק כדי שתוכל להרוויח יותר כסף משלילת הזכויות, ראוי? והאם ברור שסנקציות נגד חמאס ואיראן זה חרם לכל דבר?
שיימינג זה אותו דבר - רק ברשת. כלומר, התארגנות חברתית וירטואלית שהיעד שלה הוא שינוי מצב לא רצוי או שמירה על מצב קיים מפני איום חיצוני בלתי רצוי. ובפייסבוקית: פרסום התנהגות פרועה של נוסעים בטיסת שוקולד, צילום של אדם שמחנה את הרכב שלו בחניית נכה או כתיבת פוסט על שירות לקוי בסניף דואר שמעכב חבילות, דברי דואר וגם את צו המילואים שהייתי אמור לקבל לפני שבועיים.
הקלות שבה רעיון טוב זוכה לתפוצה ברשתות החברתיות היא כוח, ועם הכוח הזה אפשר לעשות דברים טובים ולדרוש התנהגות או שירות ראויים יותר מרשויות, עסקים, בעלי תפקיד וסתם אזרחים שלוקחים את החוק לידיים. במדעי החברה מגדירים זאת כ"פיקוח חברתי", והוא נמצא גם בידיים של כלי תקשורת, אנשי ציבור, משטרת ישראל ושל בעלי הון. משום מה, רק את הכוח של הציבור מנסים לצמצם.
כמו כל חרם או התארגנות חברתית, יש מקרי שיימינג שהכוונה שלהם פחות טהורה ופחות ערכית, והנפגעים העיקריים שלהם הם בעיקר ילדים ובני נוער. ראוי להודות שהיו גם מקרי שיימינג שהכוונה המקורית שלהם אולי הייתה טובה אבל הם טעו בהנחת המוצא. למרבה הצער חלקם הסתיים בצורה טראגית, כמו במקרה של אריאל רוניס ז"ל.
להיות מטרה לשיימינג זה דבר נורא, אבל אפשר להתמודד עם זה. תארו לעצמכם מה היה קורה אם רשות האוכלוסין לא הייתה מסתפקת בתגובה לקונית לעיתונות, אלא מתערבת בשיח ומציגה את דמותו של אריאל רוניס ואת עמדתו ופועלו נגד הגזענות. אולי הוא היה נעלב מכל שיתוף ומכל הערה, אבל ספק אם היה מאבד את התקווה לו היה מרגיש שיש מי שנלחם עבורו.
החוצפה של ברק אוגלבו, הילד מאקס פקטור, הייתה אולי טובה לרייטינג של התוכנית, אבל לא בטוח שהוא יוכל להמשיך הלאה באותה קלות. התגובות, שמלוות את קטע היוטיוב של האודישן, עלולות לערער כל אדם, במיוחד נער לא מגובש בגיל 15. תארו לכם מה היה קורה אם באקס פקטור היו לוקחים אחריות על החשיפה הזו ומשקיעים פרומיל אחוז מהרווחים כדי לגבות אותו ברשת.
רגע לפני שמשטרת המחשבות והניסוחים נכנסת לחיינו, שנייה לפני שהצעות החוק שיהפכו כל אדם לפושע רשת פוטנציאלי, ראוי שנדרוש ממעסיקים להפגין יותר אחריות ולהגן על העובדים שלהם. הגיע הזמן שגם כלי התקשורת יידעו שיש להם אחריות על הגחכת אנשים בתוכניות טלוויזיה או בפרומואים. אם אלו יתגייסו כדי להגן על הנפגעים מפועלם או ישכרו גורמים מקצועיים שיודעים לעשות זאת, יושג האיזון המתבקש בין חופש הפרט לבין חופש הביטוי.
הכותב הוא יועץ תקשורת ומומחה להתמודדות עם שיימינג
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם