הדו"ח מוכיח כי האו"ם משתף פעולה עם הטרור
ועדת שאבאס אינה מטילה כנדרש אחריות בלעדית על חמאס לפגיעה באזרחים וכך היא הופכת למשתפת פעולה עם הטרור. האו"ם פעל כמכפיל כוח של מערכת הטרור נגד ישראל בקיץ הקודם
עם פרסום דו"ח שאבאס של ועדת החקירה שמינתה המועצה לזכויות האדם, אומרים חברי הוועדה כי "הסבל העצום של הקורבנות מאוד נגע ללבנו. אנחנו רק מקווים שהדו"ח יתרום בדרכו הצנועה לסיומו של מעגל האלימות".עוד כותרות ב-nrg:
בנט על חקירת האו"ם: "דו"ח עם דם על הידיים"
רגב: "יש לשלול חסינות מח"כ באסל גטאס"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אבל מה שיקרה זה בדיוק ההיפך: הדו"ח של הוועדה בראשותה השופטת מרי מקגאוון דייויס יתרום בדרכו להמשך "מעגל האלימות". זאת מסיבה פשוטה: השופטת דייויס וקודמה שאבאס ממשיכים את מלאכת המלחמה של הטרור הפלסטיני באמצעים אחרים. הדו"ח הוא המשכה של מערכת 'צוק איתן'. הקמת ועדת החקירה וכל הפעילות הנלווית אליה כמו גם הדו"ח עצמו הם תוצאה שחמאס תכנן מראש שתתרחש.
חמאס בנה את התוקפנות שלו על הצורך למשוך את צה"ל לשטחים מאוכלסים במטרה לגרום למקסימום נפגעים בקרב האוכלוסייה. העובדה שוועדת החקירה אינה מטילה עליו אחריות בלעדית לפגיעה באזרחים הופכת אותה למשתפת פעולה עם חמאס. בכך תורם הטרור הפלסטיני של הטילים וחדירות המחבלים באמצעות המנהרות למסע הדה-לגיטימציה נגד ישראל. האו"ם הוא מכפיל כוח של מערכת הטרור הזאת.
אתמול, לפני פרסום הדו"ח, השתתפתי בפאנל שנערך במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לרגל צאת ספרו של ד"ר מנפרד גרסטנפלד 'מלחמת מיליון החתכים'. מנפרד גרסטנפלד ציין בדיון את האמירה השערורייתית של מזכיר האו"ם באן קי מון, כאשר הישווה בין הילדים שנפגעו בעזה לבין אלו שנפגעו בעיראק ובסוריה; יתר על כן, אמר מנפרד גרסטנפלד, העובדה שבאן קי מון יכול לצאת בשלום מאמירה כזאת ולהתקבל כאורח לגיטימי בחברה מהוגנת בניו יורק היא שערוריה בפני עצמה.
דו"ח הוועדה הוא עוד הוכחה כי ארגון האו"ם עצמו הוא ארגון של משתפי פעולה עם הטרור הפלסטיני, ארגון שהוא בית חרושת לשנאה אנטי-יהודית ואנטי-ישראלית. ברור שהדרך של ישראל להתמודד עם דו"ח כזה היא התקפית ולא הגנתית. נכון היה לייצר את הדו"ח מטעם הממשלה כדי לפרט מה בעצם התרחש ב'צוק איתן'. אבל זוהי בסופו של דבר מגננה. היעד של ישראל צריך להיות דה-לגיטימציה של מזכ"ל האו"ם באן קי מון, אלא אם כן יתנער מהדו"ח, שיוצר משוואה מוסרית בין ישראל לחמאס ואינו מבדיל למעשה בין התוקפן לבין הצד שיצא למלחמת מגן.
במערכה הקודמת, מול דו"ח גולדסטון, שמו את גולדסטון עצמו על הכוונת. בסבב הנוכחי אין טעם לכוון אל יו"ר הוועדה השופטת דייויס. בתחילת המערכה החקירתית היתה הצלחה מסוימת בכך שנחשפה זהותו של פרופ' שאבאס כתומך אש"ף. בגלל המחזוריות של דו"חות האו"ם, הפועלת כמו שעון שוויצרי אחרי כל מתקפת טרור פלסטינית, יש מקום לכוון את ההתקפה על ראשו של באן.
השגריר לשעבר מיכאל אורן פועל לאחרונה לפי הדוגמא של ראש הממשלה נתניהו; נתניהו לקח על עצמו סיכון אישי עצום בנאומו בקונגרס לפני שלושה וחצי חודשים, עכשיו מסתער אורן ישירות נגד הנשיא אובמה ונראה שהולך לו לא רע. עם הרבה תעוזה המאמרים והראיונות בעקבות הספר שלו קורעים את הנשיא ו"ידידותו" לישראל לגזרים. ביבי צריך להיזכר בימיו כשגריר באו"ם, שטיפל במזכ"ל דאז קורט ולדהיים.
בנושא הזה ראש הממשלה צריך להוביל ובעקבותיו אישים רמי מעלה מהעולם היהודי. העובדה שיש בישראל קונצנזוס רחב בין המפלגות הגדולות שצה"ל וקציניו לא יופקרו היא חשובה ביותר. הציבור הרחב מזדהה עם הצבא שהגן עליו, וזה בסיס איתן לבנות עליו את המערכה נגד הדו"ח.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם