תתכוננו: הלינץ' בגולן פתח את שערי הגיהנום
ישראל יצרה בכפרים הדרוזים בגולן אוטונומיה: המדינה לא מפריעה, המשטרה מפחדת לפעול והאנרכיה ניתנת ברישיון. לא פלא שהתוצאה היא לינץ‘. במצב כזה כדאי להתכונן למערכה הבאה - בסוריה
תודו שהקצב מתיש פה. המזרח התיכון זקוק בדחיפות לריטלין. העייפות מולידה אדישות, ואדישות היא מסוכנת. את הנעשה באזורנו אפשר לנתח דרך כמה זוויות, אבל יש שתיים מהותיות. הראשונה: המציאות במזרח התיכון היא כמו השיר של המשורר הערבי הקדום שכתב שהגורל הוא גמל עיוור השועט מטורף במדבר ודורס כל הנקרה בדרכו.
עוד כותרות ב-nrg:
- ההצגה "הזמן המקביל" תעלה מחדש - במימון בל"ד
- קצינים תומכים בפטאל: "מזל שיש נשים כמוך"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
השנייה היא ש"ההיסטוריה, ליתר דיוק ההיסטוריה שאנחנו בישלנו, היא בית שימוש סתום. אנחנו שוטפים אותו ושוטפים אבל הפסולת חוזרת וצפה", כמו שכתב גינטר גראס. גראס אמנם היה אנטישמי ושונא ישראל, אבל יש משהו בדבריו. אם ניקח לדוגמה את הסכם סייקס־פיקו שאת תוצאותיו אנו מריחים - יצא לו בינגו. הצרפתים והאנגלים בישלו תבשיל פיגולים שבעבע, התפוצץ וכעת הוא צף בבית השימוש הסתום של ההיסטוריה.
עכשיו זה מתקרב לפה. תמונות הלינץ' במג‘דל־שמס מזעזעות, אבל צריך להיות אידיוט כדי להיות מופתע. לגבול, כפי שלמדנו בשנים האחרונות, אין משמעות בכל הקשור לנאמנות דתית ועדתית ולקשר דם. זה מספר חודשים שהמשטר הסורי במאמציו לשרוד מייצר מניפולציות על העדה הדרוזית. כתב הטלוויזיה הסורית שמתגורר במג‘דל־שמס מסית ללא מפריע ממקום מושבו. לא שהסכנה לדרוזים היא דמיונית, אלא שעד היום המורדים לא פגעו במובלעת הדרוזית בגולן הסורי. כך שמעבר למעשה השפל של רצח פצוע, אדם חסר אונים, הלינץ' אולי פתח את שערי הגיהינום. כי לכל שבת יש מוצאי שבת.
לפני ארבע שניםֿ, כשהמלחמה בסוריה התחילה, נערכה במג'דל־שמס הפגנה נגד הטבח. אף אחד כמעט לא שמע עליה, כי תשומת הלב הוסטה אז לניסיון הפריצה של פלסטינים לישראל דרך 'גבעת הצעקות'. ניסיון כושל של המשטר הסורי להסית ולהסיט את המערכה שהחלה נגד השלטון. זה לא עבד להם. נסעתי לצפון בגלל הפלסטינים, אבל מצאתי דברים אחרים. על קילומטר מרובע ראיתי יותר מרצדסים וב־מ־וו מאשר בכפר שמריהו.
את הדרך ל'גבעת הצעקות' הראה לי אדם שנהג עם תינוק על ברכיו. כפרי הדרוזים בגולן הם אוטונומיה דה־פקטו. המדינה משתדלת לא להפריע, המשטרה מפחדת לפעול. אנרכיה ברישיון תמורת שקט. ושקט הוא רפש. השבוע, הטלוויזיה הסורית חגגה את האנרכיה: הלינץ‘ שבוצע בנווה אטי"ב. אבל אין פה הפתעה אמיתית. מדינת ישראל עושה קולות של שטיח ומתנהגת כמו שטיח כלפי הדרוזים של הגולן.
ישבתי בבית קפה בשם 'בטהובן' ורציתי לברר מה קרה עם סיפור הפריצה מהגדר, אבל ההפגנה נגד הטבח הייתה הרבה יותר מעניינת. סיפרו לי שהשייח'ים הטילו איסור חמור על הפגנות נוספות. בחור אחד אמר לי שאביו הזהיר אותו שאלמלא ישראל היו תולים אותו. אווירה של פחד.
הבנתי את הסיבה לפחד אחרי ששאלתי אותו מה יקרה אם שלטון אסד ייפול. הראשונים שישלמו את המחיר הם הדרוזים, הוא הסביר. עוד לפני שהסונים יסגרו חשבון עם העלווים, הם יחפשו את הדרוזים, השותפים המשניים בשלטון ובכוחות הביטחון. מה שהיה ברור לפני ארבע שנים, ברור יותר כעת. העדה הדרוזית היא סיפור של הישרדות בסביבה עוינת. הם לא סומכים על השלטון הישראלי, הם מטורפים מדאגה, והם חלק מהמזרח התיכון. נתפלל שלא ניגרר למערכה, אבל כדאי להתכונן.
אחד הג‘ובים המבוקשים בחצרות המלוכה של אירופה היה ילד כאפות, או בשמו המקצועי: נער המלקות. ואין שום קשר ל'חמישים גוונים של אפור'. מכיוון שהמלך נתפס כבעל זכויות אלוהיות, רק לו הייתה שמורה הזכות להעניש את בנו הנסיך. אבל כדרכם של מלכים, הוא היה עסוק במזימות, מלחמות וניאוף, כך שלא נשאר לו זמן פנוי שלא לחסוך את שבטו. משום כך מצאו עצמם המורים הפרטיים של נסיכי אירופה חסרי אונים מול הנסיכים הסוררים. להם היה אסור להעניש את הנסיכים, לפיכך הם יצרו תפקיד של שעיר לעזאזל אנושי. נער צעיר בן אצולה היה נשלח לחצר המלוכה ומתלווה לנסיך בכל אשר הלך ועשה. בכל פעם שלנסיך היה מגיע עונש, נער המלקות היה חוטף.
כיוון שנערי המלקות גדלו עם הנסיכים ולמדו יחד איתם, מן הסתם נוצר ביניהם לבין הנסיך קשר רגשי. נער המלקות היה בעצם החבר היחידי של הנסיך, בן גילו. הקשר ביניהם העצים באופן דרמטי את יעילות ענישת נער המלקות. ההיגיון היה פשוט: כשהנסיך יצפה בחברו נענש במלקות בגלל מעשיו, הוא יחשוב פעמיים לפני התעלול הבא. סוג של ערבות מוסרית מעוותת אם כי משתלמת לשני הצדדים.
באופן אחר אבל דומה, העם היהודי היה ילד הכאפות של ההיסטוריה. מדינת ישראל ירשה את התפקיד בהבדל אחד דרמטי: היא יכולה להחזיר. רק מה, ילד כאפות נשאר ילד כאפות, ולכן המלחמות שלנו נשפטות בקנה מידה בלתי־אפשרי. ישראל עומדת במרכז שליש מהחלטות המועצה לזכויות אדם של האו“ם. לא סוריה ולא צפון קוריאה.
מה לא עשינו. נלחמנו עם יד קשורה לקצין דין בינלאומי, התרענו, הזהרנו, הבהרנו, עד כדי כך שמשפטנים מערביים מאשימים את ישראל שבשל נורמות הלחימה שיצקנו יהיה קשה למערב להתמודד עם טרור. דו“ח מועצת זכויות האדם של האו“ם על 'צוק איתן' הוא לא רק מעשה מגונה באמת, אלא קריאת עידוד לטרור חסר אבחנה. עוד הוכחה לטרלול של השמאל הליברלי הנחוש להתאבד בשם ערכים הומניים חסרי קשר למציאות.
ומהי המועצה לזכויות אדם של האו“ם ומי יושב שם? רודנים, רוצחים ואנסים שמתיימרים לשפוט את מצב זכויות האדם בעולם. הבדיחה היא על חשבון המין האנושי. וכמה צפוי שישראלים סייעו בהאשמות. שנאה עצמית עתיקה ממומנת בכסף זר סייעה לדו“ח שקבע שחמאס הזהיר את אזרחי ישראל, ושמנהרות הטרור לא נועדו לפגוע באזרחים.
מעניין מה היו אומרים ב'שוברים שתיקה' וב'בצלם' על הדרך שבה בעלות הברית פעלו נגד הנאצים. הם היו קוראים להעמיד לדין את האריס 'המפציץ' על השטחת ערי גרמניה? את גנרל פטון ואת המרשל ז‘וקוב?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם