פרשת הרב מהצפון: אולי די עם "אמונת חכמים"?
מה עוד צריך לקרות כדי שנפנים שרבנים הם ממש כמונו, בשר ודם, וגם להם מחשבות פסולות? האם פרשה נוספת תנער אותנו חזק יותר?
קצה קצהן של עדויות מתוך פרשת הרב מהצפון נגלות והלב כואב. "לפעמים האמונה היא עיוורת, הרגשתי שנפלה בחלקי זכות", אמרה המתלוננת הראשונה, שבעקבותיה הגישו עד כה שבע נשים נוספות תלונה במשטרה נגד "הרב המקובל מהצפון". "מצד אחד ידעתי שמה שקורה הוא לא נכון ולא הגיוני, ומצד שני הוא כל כך גרם לי להרגיש ולהאמין שהטיפול הזה יתקן לי את החיים, כך שזרמתי ועשיתי מה שהוא מבקש".עוד כותרות ב-nrg:
- "המוסריות שלנו בלחימה בעזה עלתה לנו בחיי חיילים"
- שוב לבד: "בואו לאזכרת החייל הבודד"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
זו רק אישה אחת, אמיצה מאוד בסופו של דבר, שהצליחה לקום ולברוח. אמנם רק לאחר מעשה, אך בזכותה גל התלונות של נשים שמבינות שהונו אותן - זורם. למרבה הצער כנראה שבפרשה הזו עוד ימשיכו לזרום מים עכורים מאוד. ואני שואלת את עצמי - מה עוד צריך לקרות כדי שנפנים שרבנים הם ממש כמונו, בשר ודם, וכן, גם להם איברי מין ומחשבות פסולות.
איזו חוצפנית! איך היא מעזה לכתוב דברים כאלו? יגידו הנשמות הטובות, חלקם אף יכנו אותי ממש פה למטה בשמות: "רפורמית", "סוכנת הקרן החדשה", "פמיניסטית בלי חוש הומור". חלקן של הנשמות הטובות אף יגדילו לעשות ויאשימו את הנשים שנפלו לתוך מלכודת הדבש הרוחנית הזו. אז בואו לרגע ניתלה באילנות גבוהים, בשבילכן הנשמות הטובות, ממש לא בשבילי.
"אין אפוטרופוס לעריות", אמרו חזלינו החכמים, אמרו, וידעו, ולא טייחו, ולא טאטאו, ולא דחפו את השדים והיצרים עמוק עמוק בחזרה לארון הקודש. ההלכה היהודית מציבה אקסיומה של ממש, שלפיה אין לסמוך על אף אחד כשזה מגיע ליחסים אינטימיים בין המינים. יותר ברור מזה אי אפשר לכתוב.
אבל כמו שבכל חברה מסורתית, המבנה הפטריארכלי שמציב גברים בראש הפירמידה נשמר עדיין באופן מובהק יותר בחברות דתיות - כך גם במגזר הדתי-לאומי. וכמו שהוכח לא פעם, מבנים פטריארכליים לא ממש מיטיבים עם נשים בלשון המעטה.
כן, גם בראש באולפנה שבה אני למדתי עמד רב, שמשום מה התיר לעצמו להעיר לנו על ענייני צניעות - אם למשל העזנו ללבוש שרוואלים מתחת לחצאית (באמת מראה "זנותי", אין מה לומר) כמיטב האופנה המגזרית בתחילת שנות האלפיים.
משום מה הוא ממש התעקש לסחנ"ש איתנו (לקיים שיחות נפש) ולא אגזים אם אומר שרדף אחרינו כדי שנהין לשפוך את לבנו בפניו. שם בחדרו, הוא יגלה לנו עד כמה נורא הדבר להיות בקשר עם בני המין השני. משום מה לא ידע בעצמו לשים גבולות וחיץ בין חבורת מתבגרות לרב צעיר שלא, הוא לא צריך להיות חבר שלנו וגם לא רב. מקסימום מורה. "הרב המסחנ"ש" קראנו לו בינינו לבין עצמנו, שנים אחר כך. בהחלט יכולנו לדמיין שזה יהפוך להיות סיפור עם כותרת אחת ועם אפס מסקנות. בדיוק כמו שעלול לקרות עכשיו.
נכון, לא חסרים סיפורי אונס והטרדות מיניות גם במערכות אחרות (ראו ערך משטרת ישראל) ובמגזרים אחרים, אבל יש משהו מטריד ביותר בסיפורים שצצים מתוך מערכות דתיות.כאלו שהציות לסמכות הוא חלק מובנה בתוכן מול ההקשבה ללב.
כאלו שמכריזות לעתים מלחמה על השכל, וכאלו שההיגיון הבריא שבו ניחנו - שלא לחינם - עלול ללכת לאיבוד כשעומד מולנו אדם "קדוש" או "כריזמטי", או סתם אחד ש"יודע מה נכון ומה לא". כי הדברים הנוראיים שמתרחשים בחסות "הקודש" הם נוראיים שבעתיים, והדברים האיומים שנעשים בשם ה"אמונה" הם איומים פי שבעים.
אז מה עוד צריך לקרות כדי שנגיד "די כבר עם 'אמונת חכמים' עיוורת?" מה יוביל אותנו לחנך את ילדינו להעריך אנשים טובים, אבל לא להעריצם עד איבוד מחשבה עצמאית? האם רק פרשה נוספת שתטלטל את מרכז הארץ, או אולי את דרומה תנער אותנו חזק יותר? או שאולי ה"רב" מהצפון, בלי שהתכוון לך, דווקא הוא יישא בכנפיו את בשורת הגאולה: אין יותר מקום לאמונה עיוורת בסמכותם ובעליונותם הרוחנית והאינטלקטואלית של תלמידי-חכמים. בטח ובטח לא כשהוא מבקש להתייחד עם נשים ו"לרפא אותן" בעזרת מגע הקסם הרוחני שלו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם