מלא בחורים: ההסכם שמקרב את המלחמה עם איראן
השפעה ישראלית מוגבלת, מירוץ חימוש שכבר החל ומלחמה שהיא רק עניין של זמן. הסכם הגרעין בין איראן למעצמות עוד לא נחתם, אך יש כבר דברים שאין ספק לגביהם, כמו זה שיש במערכת הביטחון בישראל כאלו שתומכים בו
הסכם הגרעין שעומד להיחתם בין איראן ובין המעצמות המכונות P5+1 עדיין לא פורסם אבל ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון כבר אמרו שמדובר בטעות בעלת משמעות היסטורית. גם אם הם צודקים וגם אם לא, להלן 3 עובדות מוכרות פחות על ההסכם, תחזית אחת על לאן נתגלגל מכאן, והפתעה אחת שאולי תגרום לכם לחשוב אחרת על ההסכם.- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
פרטי ההסכם לא פורסמו, אבל כבר ידועים החורים הענקיים שכלולים בו ולא רק בעיניים ישראליות. למשל, ההסכם אינו כולל פיקוח על המתקן בפורצ'ן, שם עוסקים מדענים איראניים בהתאמת טכנולוגיה גרעינית ליכולות צבאיות ("פצצת אטום", בתכלס). איראן תוכן להתקדם בייצור מרכיבי הפצצה ובתכנית הטילים שלה, ולפרוץ עם תכנית הגרעין כולה בסתר או כאשר תמצא לנכון "לפוצץ" את ההסכם.
וגם: ההסכם משאיר בידי איראן למעלה מ-30 אלף צינטרפוגות, שישמשו אותה בבוא העת. ההסכם אינו לנצח, וגם זו בעיה: בהנחה שהאיראנים יעמדו בכל ההתחייבויות להם, הם יוכלו לחזור לתכנית הגרעין בעשור הבא. מנגד, האיראנים מקבלים כבר באופן מיידי הסרה משמעותית של הסנקציות. רוב הסיכויים הם שההסכם יקבל את אישור הקונגרס בתוך 60 יום. גם אם לא יהיה אישור בהצבעה ראשונה, הנשיא ברק אובאמה יטיל וטו, ואז יידרש רוב מיוחד כדי למנוע את אישור ההסכם. זה לא יקרה.
בעבר המעורבות הישראלית, בהובלת השר יובל שטייניץ, הייתה יחסית עמוקה. בחודשים האחרונים ישראל מודרה על ידי ארה"ב ממרבית פרטי המגעים, ויכולת ההשפעה שלה הייתה נמוכה מאוד והיא לא באמת השפיעה על מהלך השיחות.
גם אם לא תהיה תקיפה באיראן, השלכות ההסכם הן מאמץ של מדינות כמו ערב סעודית ואולי גם טורקיה ומצרים בטווח יותר רחוק, להגיע לפצצת אטום משלהן כמשקל נגד לאיראן. איראן מצידה תנצל את הסרת הסנקציות כדי לבצע רכש ביטחוני בהיקף של לא פחות מ-30 מיליארד דולר, בעיקר מרוסיה. ארה"ב "תפצה" את מדינות המפרץ בעסקאות של עשרות מיליארדים, לשמחתן של התעשיות הביטחוניות שלה, ותזרוק כמה "סוכריות" גם לישראל, כמשקל נגד לנשק שיקבלו המדינות הערביות. ישראל מצידה תיאלץ להגדיל את תקציב הביטחון שלה, לאור מרוץ החימוש שיחל עם החתימה על ההסכם.
הנחישות של ראש ממשלת בריטניה צ'מברלין להגיע להסכם מינכן עם אדולף היטלר בספטמבר 1938 לא מנעה את פרוץ מלחמת העולם השנייה שנה אחת מאוחר יותר.
גם אם ההשוואה מוגזמת, ההסכם יוצר באופן פרדוקסלי מצב נפיץ יותר מאשר המשך הסנקציות ללא הסכם. הוא יגרום לכך שניסיונות להוכיח לעולם שאיראן ממשיכה בתכנית גרעין צבאית למרות ההסכם יהיה בראש סדר העדיפויות של המודיעין הישראלי בשנים הבאות. אם תימצא הוכחה כזאת, מדינות המערב, בהנהגה של נשיא אמריקאי חדש, יידרשו להכריע האם הם תוקפים באיראן או שישראל תראה בכך לגיטימציה לבצע תקיפה בעצמה.
למרות כל האמור לעיל, חשוב לדעת כי במערכת הביטחון הישראלית יש גם קולות, גם אם לא רבים, שטוענים כי ההסכם הוא בסך הכל הרע במיעוטו מבחינת ישראל וכי הוא ירחיק את האיראנים מפצצת גרעין יותר מאשר אפשר להשיג בתקיפה אווירית שתוביל מקסימום לדחייה של שלוש שנים.
אותם גורמים טוענם כי באמצעי המודיעין המתקדמים של היום, ניתן יהיה לעלות על כל חריגה של האיראנים מתנאי ההסכם, דבר שיעמיד את האיראנים בפני בעיה בינלאומית או ייתן לישראל עילה לבצע תקיפה צבאית. זוהי עמדת מיעוט שאינה נשמעת, משום שראש הממשלה ושר הביטחון מבטאים את העמדה הרשמית של ישראל: המשך הסנקציות ללא הסכם עדיף בהרבה על ההסכם הרע שעומד להיחתם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם