ראשי » חדשות » דעות

נתניהו נגד מבקר המדינה: הוא לא נבחר ציבור

בישיבה סגורה יצא ראש הממשלה נגד השופט בדימוס שפירא בסוגיית מתווה הגז. "אנשים עסוקים בדיונים במקום להביא תוצאות", אמר נתניהו. והדגיש: "בחרו אותנו כדי להביא תוצאות ולא כדי להתעסק בתהליכים"

זה היה אמור להיות בכלל השבוע של הכנסת - שבוע אחרון שלפני היציאה לפגרה, עם הצעות חוק שמגיעות להכרעה סופית במליאה ודיונים ארוכים אל תוך הלילה והבוקר, כמו שרק השבוע האחרון של המושב יכול לספק. ואז הגיעה החלטת בג"ץ בנוגע לבתים בבית־אל ובעקבותיה ההריסה המיידית, והכנסת נשכחה.

עוד כותרות ב-nrg:
- תינוק פלסטיני נשרף למוות בהצתת בית באזור שכם
- בגלל סין? אובמה הורה לבנות מחשב על עד 2025
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

המצב הזה אִפשר לאחד האירועים המשמעותיים שהתרחשו השבוע להיעלם לחלוטין מתשומת הלב הפוליטית – התייחסות ראשונה ודי נדירה של רה"מ בנימין נתניהו לדו"ח מבקר המדינה בנושא הגז. מעבר לכך, הייתה זו התייחסות למבקר עצמו, יוסף שפירא. למען האמת, "התייחסות" היא מילה מעט עדינה: ביקורת חריפה ואי שביעות רצון יהיו תיאור מדויק יותר.

זה קרה במהלך החלק הסגור של ישיבת סיעת הליכוד בכנסת. הדיון בין חברי הסיעה התנהל על מי מנוחות, עד שנושא מתווה הגז עלה על השולחן. רצה הגורל ודווקא ח"כ יואב קיש, טייס במילואים, התייחס ראשון לנושא. נתניהו, שכנראה רק חיכה שהסוגיה תעלה לדיון, דפק על השולחן בכעס. "אני רוצה להעיר הערה בנושא", הוא לכד את תשומת הלב של חברי סיעתו, שזיהו היטב את מצב רוחו הקרבי של יושב ראש מפלגתם. נתניהו תיאר את תרבות הביקורת כאחת הרעות החולות בישראל. "הם (המבקר ואנשיו - ז"ק) לא נבחרו בידי הציבור. הציבור בחר בנו", הרעים ראש הממשלה בקולו, "והאחריות לתת דין וחשבון לציבור מוטלת עלינו".

נתניהו מיהר להבהיר לנוכחים שהוא לא טוען שלא צריך להיות מנגנון ביקורת כמו זה של מבקר המדינה. "חשוב שיהיה", אך "המנגנון הזה יוצר מצב שבו אנשים עסוקים רוב הזמן בלקיים דיונים ולהקים ועדות במקום להביא תוצאות".

בשלב זה פנה ראש הממשלה לח"כ קיש, והחזיר אותו לימיו כטייס בחיל האוויר. "יואב, אתה היית בצבא וגם אני הייתי בצבא", התרפק נתניהו על זיכרונות העבר, "שם לא ביקשו מאיתנו להתעסק בתהליך, אלא ביקשו מאיתנו להביא תוצאות. אותו דבר נכון גם בעולם העסקים. הדירקטוריון לא שואל מנהל חברה כמה דיונים קיימת, אלא אילו תוצאות הבאת".

בסוף דבריו העיר נתניהו בציניות כי הביקורת של מבקר המדינה תגיע בכל מקרה ובכל נושא. "הוא בכל מקרה נותן ביקורת", ליווה נתניהו את המשפט האחרון בתנועת יד מבטלת, "בחרו אותנו כדי להביא תוצאות, ולא כדי להתעסק בתהליכים".

אבל לא רק החלק שנוגע למבקר המדינה עורר את חברי הסיעה - גם תוצאות ההצבעה מהשבוע שעבר בבחירת נציגי הכנסת לוועדה למינוי דיינים תפסו חלק ניכר מזמנם. ההפסד של ח"כ נאווה בוקר למועמדת האופוזיציה, ח"כ רויטל סויד, לא עבר בשקט. חלק מחברי הכנסת דרשו להיפרע פוליטית ממי שלדעתם הפרו את הסיכומים בין סיעות הקואליציה. "מי שפוגע בליכוד משלם במזומן", הכריז בזעם ח"כ דודי אמסלם, "ומי שפוגע במזיד צריך לדעת שישלם".

נתניהו עצמו, שנראה די מחויך מהדברים ששמע זה עתה, פנה לאמסלם בהצעת ייעול. "דודי, אני רוצה לשפר את השיטה", הוא הציע, "אַפשר גם להיפרע מהם בעתיד. מי שפוגע, יקבל". אמסלם מצדו לא נרגע. דבריו רמזו די בבירור על המפלגה בקואליציה שאשמה לדעתו בהפסד בהצבעה. "נכנסים לחיים הפרטיים של נאווה", הוא אמר בכעס, "אלו שישבו בכלא מטיפים לנו על החיים הפרטיים של נאווה". בנקודה זו פנה אמסלם ישירות לח"כ בוקר. "הם לא פגעו בך, נאווה", אמר אמסלם, "הם פגעו בי, פגעו בליכוד כולו".



בזה אחר זה ביקשו הנוכחים לנחם את בוקר. "אנחנו אוהבים אותך", פלט ברכות השר יובל שטייניץ. בשלב הזה, כשהמחזה כבר נראה דביק מדי, ביקש נתניהו מחבריו להשתחרר מהאווירה המשפחתית, וסיכם כי הפגיעה נעשתה כלפי הליכוד כולו.

יום רביעי בכנסת נע בין הטיית אוזן למתרחש בבית־אל ושחרור תגובות פוליטיות מימין ומשמאל להחלטת בג"ץ, ובין ההצבעה שקיימה המליאה על אישורו של מה שמכונה "החוק הנורווגי". היה קשה לא לשים לב להקמתה מחדש של הברית הישנה בין חלק מאנשי הליכוד, ובהם השרים זאב אלקין ויריב לוין, ובין החלק בבית היהודי המשתייך לאיחוד הלאומי, ובו השר אורי אריאל.

זהו אותו ציר שהתפתח עוד בקדנציה השנייה של נתניהו כראש ממשלה, ב־2009, בתקופת הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון. שיתוף הפעולה נמשך גם בכנסת הקודמת, בשלב שלפני הפעימה הרביעית של שחרור המחבלים הפלסטינים, שטורפדה בסופו של דבר. עכשיו זה קורה שוב, הפעם על רקע החלטת ראש הממשלה לשחרר את בנייתן של מאות יחידות דיור בבית־אל ובירושלים.

השבוע התבררה בהקשר הזה גם הבעיה שקיימת מבחינת נתניהו ושר הביטחון משה (בוגי) יעלון בתוך המפלגה שלהם דווקא, הליכוד, הרבה לפני החזית הפוליטית מול נפתלי בנט והבית היהודי. קשה להאמין שנתניהו ויעלון לא שמו לב לכך שכמעט כל שדרת השרים החדשה בליכוד - אלקין, לוין, מירי רגב ואופיר אקוניס - יצאה פומבית ובחריפות נגד ההחלטה של שר הביטחון בעניין פינוי הבתים בבית־אל.
"לבוגי יש בעיה פוליטית רצינית מאוד בתוך הליכוד, בטח כשמדובר במישהו שרוצה להתמודד בעתיד על ראשות המפלגה", היו מי שהסבירו בליכוד. "כשכל הדור הצעיר במפלגה יוצא נגדך ואף אחד מהם לא מתייצב להגנתך, אתה בבעיה פוליטית לא קטנה".

בגזרה השנייה, הפרלמנטרית, כדאי לאנשי הקואליציה לשלוח זר פרחים מושקע במיוחד לישראל ביתנו ולאביגדור ליברמן. ללא האצבעות שלהם, החוק הנורווגי לא היה עובר באישון לילה. מאחר שמדובר בחוק יסוד, נדרשו 61 תומכים כדי לאשרו בכנסת. רבים בכנסת תהו השבוע מה גרם לליברמן לתמוך בחוק - הרי בפועל לא באמת מדובר בגרסה האמיתית של החוק הנורווגי, שבה תומך ליברמן בכל מאודו, אלא בגרסה רזה ודלוחה המזכירה בקושי את המקור. מה בער לו להיות מי שפותר לקואליציה את בעיותיה הפנימיות?

התשובה הקלה היא שליברמן יצטרף אולי בעתיד לקואליציה, ואז גם מפלגתו תוכל ליהנות מחבר כנסת נוסף. אבל סיבה מעניינת הרבה יותר עשויה להיות קשורה לקרבות הפנימיים ביהדות התורה, בין אנשי משה גפני, התומכים בחוק, ובין אנשיו של יעקב ליצמן, שהתלהבו ממנו הרבה פחות.

לשם כך צריך ללכת אחורה עד לבחירות האחרונות לראשות עיריית ירושלים ולמועמד שהריץ ליברמן לתפקיד, משה ליאון. בעוד שהחלק הליטאי במפלגה, זה של גפני, הלך עם ליברמן ועם המועמד שלו, ליצמן ואנשיו לא ממש שיתפו פעולה. מי שרוצה לקשור בין התמיכה של ישראל ביתנו השבוע בחוק הנורווגי ובין הבחירות ההן מוזמן לעשות זאת על דעת עצמו.

ועכשיו למנה השבועית המשובחת מישיבת הסיעה של מפלגת העבודה: הישיבה התנהלה הפעם ברובה באופן שליו ורגוע יחסית. למה באופן יחסי? כי בכל זאת מדובר במפלגת העבודה.

אירוע אחד דווקא הצליח להפר את השלווה הסיעתית. זה החל בכלל בסטטוס שח"כ סתיו שפיר העלתה לפייסבוק בתחילת השבוע, ובו הציגה צילום מסך של איום פוליטי שנשלח לאחד מעוזריה מאת פעיל במפלגה. הרקע לדברים נוגע להצעת החוק של ח"כ בצלאל סמוטריץ' מהבית היהודי, המבקשת להסדיר את מעמדה של החטיבה להתיישבות, ולהתנגדות של שפיר לאותה הצעה. בהודעה הוזהרה שפיר כי תינזק פוליטית בבחירות המקדימות הבאות במפלגה אם תטיל רפש בחברי הכנסת דני עטר ואיתן ברושי, התומכים בהצעת החוק.

בישיבת הסיעה ביקש עטר את זכות הדיבור, ובחר לשתף את חבריו באיומים שהוא עצמו חשוף אליהם, ושלטענתו מגיעים מגורמים בתוך המפלגה. "אני רוצה להקריא לכם מסרון אחד מרבים שקיבלתי לפני ההצבעה (על החוק של סמוטריץ' - ז"ק)", הוא פנה לנוכחים, "לא אגיד ממי זה הגיע, כי זה מאחד מראשי המטה של אחד מהאנשים שיושבים סביב השולחן הזה". שקט השתרר בחדר, וכל חברי הסיעה הפנו את מלוא תשומת הלב לדובר.

"ח"כ דני עטר, אם תתמוך בחוק של סמוטריץ' תחטוף חזק בפריימריז הבאים  - וזו הבטחה", הקריא עטר מתוך הטלפון הנייד שלו את ההודעה שקיבל. "היו לי כמה כאלה ולא אחד", סיפר עוד עטר, "אם רוצים להוציא כביסה מלוכלכת החוצה, אז אני יכול להוציא כל שבוע כמה וכמה כאלה, וללכת לתקשורת. ותאמינו לי, בתור חבר כנסת חדש, בתקשורת כבר הסבירו לי שאם לא אדליף להם את הדברים שקורים פה סביב השולחן, לא יכניסו אותי. אני מוכן לוותר על זה ושלא יכניסו אותי. אני לא רץ החוצה עם הכביסה המלוכלכת. אבל אני אומר לכם שאם אתם רוצים להפוך את זה לשיטה, כחתול רחוב אני הרבה יותר תוקפני מרוב האנשים שסביב השולחן".

מי שלא כל כך אהב את הכיוון שהישיבה הלכה אליו היה ח"כ נחמן שי. "אני חבר שלך", פנה שי לעטר, "תמחק בבקשה את המשפט האחרון שלך". בשלב הזה ביקש יושב ראש המפלגה, ח"כ יצחק (בוז'י) הרצוג, לעצור כאן ולהפסיק את חילופי הדברים סביב הנושא. תודו שזו ההצגה הכי טובה בעיר.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

זאב קם

הכתב הפוליטי של nrg ו"מקור ראשון". עיתונאי, משפטן ובזמנו החופשי גם אוהד מכבי

לכל הטורים של זאב קם