בזכות ריבלין מתחוללת בימין מלחמה גדולה
הנוכחות של ריבלין שהגיע מליבת הימין לבית הנשיא, חשובה לאין ערוך. משום כך, ההתייצבות המהירה לצדה של המשפחה הפלסטינית מכפר דומא, מקבלים משמעות מיוחדת
ראובן ריבלין הוא נשיא מסוג אחר, כזה שעוד לא היה לנו כאן. אחרי שנה בתפקיד מסתבר כי ריבלין לוקח ללב, באמת, את מה שקורה במדינה הזו. הוא לא נשיא או ראש ממשלה של שפה ולחוץ. הוא גם לא נשיא שקורא טקסט של יועצי התקשורת מול מצלמות הפייסבוק, מסמן וי ושואל "מה יש עוד בלו"ז". הוא נשיא כואב, אכפתי, אוהב את החברה הישראלית וחרד לה. אני בטוח שאם הוא היה אזרח פשוט, חסר כלי ביטוי או נגישות לקהל גדול הוא היה טוקבטיסט אדוק, שמגיב על כל אירוע שקורה במקום הזה.כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הנוכחות של ריבלין בבית הנשיא חשובה היום לאין ערוך, דווקא מהמקום שממנו הוא בא. ריבלין מגיע מליבת הימין, מי שמאמין כי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, מתנגד מובהק למדינה פלסטינית שסותרת את העיקרון האידיאולוגי שלו. משום כך ההתייצבות המהירה, הרגשית, לצדה של המשפחה הפלסטינית האומללה מכפר דומא, שתינוקה נשרף, והבושה שהפגין כלפי עם ועולם נוכח המעשה מקבלים משמעות מיוחדת, גם אם הנשיא סופג קללות ונאצות מראשי סניפים עלומים של הליכוד, ואולי בגלל זה.
ריבלין מוכיח את שותפיו לדעה, שפונים לדרכיהם הנלוזות, ודווקא מתוך הבית. זה לא דבר מובן מאליו. לנשיא לשעבר שמעון פרס, אילו היה נוקט באותם ביטויים, איש לא היה קורא "בוגד". מבחינת הימין הקיצוני מדובר ממילא בפושע אוסלו, שגם כך ראוי לעמוד לדין ואולי גם לגזר דין כבד. ריבלין מנסה להנהיג את הימין, גם הקיצוני, לערכים של שוויון (הוא בעד מדינה אחת עם שוויון זכויות אזרח מלאות, גם לפלסטינים) לזכויות אדם בסיסיות, לאמות מוסר שאיבדנו מזמן, גם בגלל אמירות גזעניות כלפי הערבים שמגיעות מצמרת המדינה.
בזכות ריבלין מתחוללת בימין עכשיו מלחמה גדולה, בין אלה שחושבים שהוא בוגד ומתרפס ו"שילך להיות נשיא בעזה", ובין אנשים כמו בני בגין ודן מרידור, שרואים כמו הנשיא את המדינה חותכת לימי הביניים ומנסים להציל משהו. אפשר לראות היום את המאבק הזה ברשתות החברתיות ובקבוצות הווטסאפ. מבחינת רבים, בעיקר בימין הדתי, גם הנאום המרגש של ריבלין בכיכר ציון אחרי הדקירות שפצעו, ואחר כך רצחו את שכנתו, שירה בנקי, נתפס כמו סטייה. מבחינתם מדובר הרי במצעד תועבה, שאין להשלים עימו, ולא בזכותו של כל אדם לחיות את חייו ולהיאבק על זכויותיו.
ריבלין יושב על צומת חשובה ביותר בתולדות עיצוב המדינה. הוא לא רק האיש שמייצג את המדינה, אלא גם את ההתמודדות שלה ברגעים קריטיים עם תופעות שהופכות אותנו מצורעים בעולם, עם אכזריות בשם הדת עם הזלזול במוסר היהודי, עם הכרסום היומיומי מכל הכיוונים באושיות הדמוקרטיה בכבוד הכנסת ובעצמאות של בתי המשפט. אני מכיר את ריבלין כבר 37 שנים, מאז הימים שהיה יו"ר בית"ר ירושלים. מעולם לא חשבתי שהוא האיש שיעמוד בראש המדינה ברגעיים כל כך נוראים. לפי שעה, הוא עומד היטב במשימה. צריך לשמור עליו, כדי שישמור עלינו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם