מיהו המסית ומי המתחזה?
עבירת ההסתה פותחת פתח לשופטים להרשיע אזרחים על סמך תחושת בטן ונטייה פוליטית, ותרומתה למאבק באלימות, בגזענות ובטרור בלתי ניתנת לאיתור. הגיע הזמן להעלים אותה מספר החוקים
ה"באז וורד" של השבוע הייתה ללא ספק "הסתה". השבט שנקרא אצלנו "שמאל" (ללא סיבה נראית לעין אגב) מיומן בשימוש בנשק הזה כבר עשרות שנים. כל אירוע חריג כמו רצח פוליטי/לאומני משמש אוטומטית כ"הוכחה" לכך שהמחנה הפוליטי היריב הוא פסול ומגונה מוסרית. הוא לא אחראי לרצח כמובן, הרי אסור להכליל, אבל הוא אחראי ל"הסתה" שהיא היא! - האחראית הישירה לרצח.כמו שלדתיים אסור לבשל בשבת, אבל ההלכה היהודית קובעת שאם שפכת את המים הרותחים מכלי לכלי, כל מה שקורה בכלי השני כבר לא נקרא "בישול" מבחינה הלכתית. כך גם ה"הסתה" משמשת כ"כלי שני" כדי לטעון שכל הציבור הימני אחראי לרצח בלי לטעון את זה.
נפתלי בנט
צילום: צילום מסך
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אלא שהפעם המחנה שנקרא פה "ימין" כבר למד את המשחק ומתלונן בהמוניו על "הסתה" מצד שמאל. "קראת לי מסית? זה בעצמו מהווה הסתה נגדי!" וכך הלכו להם לתחנת המשטרה נפתלי בנט (או נציג אחר של "הבית היהודי") וגם אלון-לי גרין, פעיל חד"ש, והתלוננו למשטרה זה על זה וזה על מחנהו של זה ועכשיו נחכה כולנו, לכאורה, לשופטים שבירושלים שיכריעו: מיהו המסית ומיהו המתחזה. כי כן, בשביל מה אנחנו מממנים את מערכת המשפט הענפה שלנו על משכורות העתק של שופטיה, יאריך השם ימיהם בטוב ובנעימים, אם לא כדי לפתור את מריבות הפייסבוק של אלון לי גרין?
עבירת ההסתה בספר החוקים שלנו מוגדרת בצורה בעייתית מאוד. פרסום דברי שבח לאלימות או לטרור, למשל, ייחשב "הסתה" כמשמעה בחוק רק אם "על פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות או טרור". מהי "אפשרות ממשית" זו? כמובן שלשופט שלא ניחן ביכולת חיזוי העתיד אין כל דרך לקבוע עד כמה ממשית האפשרות שפרסום מסוים יביא, דווקא הוא, לעשיית מעשה, ולכן מעטים המורשעים בעבירה זו.
המפורסם בין המורשעים בעבירת ההסתה הוא ה"שייח" ראאד סלאח מאום אל פאחם, מנהיג ה"תנועה האסלאמית" שמתפקדת בפועל כמו סניף חמאס בישראל. סלאח ישב כמעט שנה בכלא לאחר שהתביעה הצליחה לקשור בין אחד מנאומיו האנטישמיים הרבים לפרץ אלימות נגד יהודים שאירע מיד אחריו. כמובן שאין בהרשעה הזו כל היגיון. הרי אם נאומיו של האיש מסיתים עד כדי כך שהם גורמים לפרצי אלימות, עליו להיות בכלא כל חייו, כי תוכן נאומיו האחרים לא שונה באופן משמעותי מהנאום שבו הורשע.
מורשע מפורסם פחות הוא אורי ברעם, שהורשע בעבירה עקב סרטון שפירסם ובו קרא, כך על פי כתב האישום, להריגתו של שי ניצן בגלל האכיפה הסלקטיבית שהוא מפעיל נגד ימנים. השופטת הרשיעה את ברעם בהסתה, אך בדבריה גינתה את שי ניצן על האכיפה הסלקטיבית. גם כאן קשה למצוא היגיון בהרשעה. אם טענותיו של ברעם מוצדקות, ובפועל דבריו לא הובילו למעשה אלים - למה הורשע?
בקיצור, הגיע זמנה של עבירת ההסתה להיעלם מספר החוקים שלנו. היא בעיקר פותחת פתח לשופטים להרשיע אזרחים על סמך תחושת בטן ונטייה פוליטית, ותרומתה למאבק הממשי באלימות, בגזענות ובטרור בלתי ניתנת לאיתור. יתכבדו נפתלי בנט ואלון לי גרין ויפתרו את מריבות הפייסבוק שלהם בדרך אחרת, שלא כוללת את חוק העונשין.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם