ישי שליסל התנקש סופית במונח "קהילה גאה"
התקשורת מאחרת להפנים שאין "קהילה גאה" - יש ציבור להט"ב. לכן, אין מופרך יותר מאותן תגובות פבלוביות ששל מי שמתעקש לחבר בין שמאל להומוסקסואליות
ישי שליסל רצח פעמיים. פעם אחת את שירה בנקי ז"ל ופעם שנייה הוא התנקש סופית במה שעוד מתעקשים לכנות בתקשורת הישראלית, "הקהילה הגאה". התגובות ב"קהילה" פנימה, שנגררו לחילופי מהלומות מילוליים, הן הוכחה ניצחת כי "קהילה גאה" הוא מושג שאין לא עוד תוקף, וספק אם אי פעם היה כזה. אין הרבה שמחבר מנטאלית, תרבותית ואידאולוגית בין להט"ב. פעמים רבות, המגוון והשוני הם תהומיים. בסגנון, באורחות החיים או בדעות הפוליטיות.אין הרי דבר שמחבר בין הומו או טראנסית מצביעי ליכוד שמניפים בגאון את דגל ישראל במצעד הגאווה, לבין לסבית שידיה צבועות אדום דם, אוחזת בדגל פלסטין כשהיא צווחת בוז מול נאומו של שר בממשלה שבא להוקיע את הרצח הנורא.
יש כאן דבר מה גדול, שהתקשורת משום מה מאחרת להפנים - אין "קהילה גאה", יש ציבור להט"ב. אין קבוצה מונוליטית שמדברת בקול אחד ובמסרים אחידים, יש מגוון של תפיסות עולם וגישות חברתיות, כלכליות ומדיניות שהזהות המינית אינה מתעלה עליהן. ההפך מזה, היא משלימה אותן. תהליכי הפוליטיזציה הפנימיים מגלמים תהליך של היטמעות להט"ב בחברה הכללית על כל גווניה. לכן, אין מופרך יותר מאותן תגובות פבלוביות של טוקבקיסטים עילגים אשר מתעקשים משום מה לחבר בין שמאל כלכלי או מדיני ובין הומוסקסואליות.
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לכאורה, הדבק המחבר היחיד שעוד ניתן להיאחז בו הוא המאבק המשותף לשוויון זכויות. אך גם זה לא נכון. אין תמימות דעים בקרב להט"ב בארץ על הדרך, הסגנון וסדרי העדיפויות של המאבק הזה. למשל, יש מי שרואים בהכרה בנישואים כאן ועכשיו ובכל מחיר, את חוד החנית של המאבק, ויש מי שבטוחים כי חקיקה שוויונית אינה אפשרית - מעשית ואידאולוגית - בתנאים של מחטף בית משפט.
המאבק בעד נישואים זוכה לתהודה רבה ולכאורה גם לקונצנזוס פנימי, והנה דווקא הרצח האחרון האיר את הצורך בחשיבה מחודשת על ניתוב הכוחות והמשאבים. גם אם יאושרו מחר, יש לקוות, נישואי גייז, האם השליסל הבא ייעלם? האם יפסיקו להכות בישראל טרנסיות? האם יפסיקו ללעוג לנער ההומו בפריפריה? לפיכך, האם לא צריך להתעקש, לפחות באותה מידה של נחישות, גם על תקציבים מוגדלים לחינוך לסובלנות?
גם נושא הפריון והילודה שנוי במחלוקת. המאבק על הזכות לפונדקאות למשל, גורר מאבקים פנימיים עזים שבהם נתגלו חיבורים אידאולוגיים בין כוחות מסוימים ב"קהילה" לגורמים חרדיים שדעתם על להט"ב גלויה וידועה.
ראשיתו של התהליך הזה בהקמת התאים הגאים במפלגות השונות. ראשונה הייתה מרצ, שניסתה לנכס לעצמה בשעתו, אולי במידה של צדק, בעלות על ציבור הלהט"ב בישראל. מהר מאוד התגלה מה שהיה ידוע ממילא - התפלגות ההצבעה של להט"ב בישראל דומה יותר לזו שבציבור הכללי. מהרשימה המאוחדת ועד הבית היהודי. המוסד הקהילתי הרשמי "אגודת הלהט"ב" הוא דינוזאור שאבד עליו הכלח. חלק גדול מהלהט"ב לא מזדהים איתו ואף מתנערים ממסריו הנגועים לא אחת בהטיה אידאולוגית. באולפני הטלוויזיה כבר מזמן מעדיפים, בצדק, את דעתם של ראשי התאים הגאים. הם כריזמטיים ומייצגים נאמנה יותר את המגוון האידאולוגי בציבור הלהט"ב בישראל.
התהליך הזה אמור להביא בטווח הקרוב את הלהט"ב לקראת שוויון אזרחי מלא. זה אפשרי רק כשתחדל התפיסה הסקטוריאלית, המתגוננת והמשטחת שמאחורי המונח הסמלי "קהילה". מעתה אימרו: ציבור הלהט"ב בישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם