חוק ההזנה בכפייה: פתאום הרופאים בוחרים באתיקה

הרופאים שהתעלמו מבקשתו של הנער חולה הסרטן בן ה-16 שביקש למות, ממהרים כעת להגן על זכותו של העציר המנהלי מוחמד עלאן לשבות רעב – למרות הסכנה לחייו. נשאלת השאלה: מה ההגדרה של עלאן - עציר או פציינט?

לפני מספר שבועות, נער בן 16 חולה סרטן מגיל 9, סירב לקבל טיפול. הנער הסביר בצורה הגיונית שהוא לא מוכן לסבול יותר ומעוניין למות. בית החולים לא הסכים, המדינה התערבה ודינו של הנער נגזר. הרופאים עטו על עצמם את מצנפת הצדק וסירבו לתת לו למות, גם אם זה רצונו וגם אם הוריו הסכימו. הנער, ללא כל עבירה פלילית ואינו מוכר למערכת הביטחון, אפילו השומר בכניסה לבית חולים לא מכיר אותו, הובא כמו אחרון האסירים למיטת בית החולים על ידי המשטרה כדי לקבל כימותרפיה בניגוד לרצונו.

מוחמד עלאן, פעיל ג'יהאד שנעצר על ידי כוחות הביטחון עקב מידע מודיעיני, החליט שהדרך הטובה ביותר להשתחרר היא ללכת בעקבות גדולים ממנו ולשבות רעב. כתבת הבריאות של ערוץ 10, הילה אלרואי, הסבירה אתמול לירון לונדון על הסכנות לאדם שובת רעב (הפרעה באיזון המלחים, הפרעות קצב, דום לב) ומה הסכנות בהזנה בכפייה בזמן שהחולה משתולל (קריעת הוושט בניסיון להכניס צינורית האכלה, הכנסת הצינורית לקנה הנשימה במקום לוושט).

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הפגנה למען האסיר הבטחוני צילום: דודו גרינשפן

כל סטודנט לרפואה יכול להפריך את ההסברים של אלרואי בעזרת הרדמת החולה בעת החדרת הצינורית. אבל זה לא משנה, העיסוק בנושא מצד פרשני הבריאות למיניהם מראה שיש רק אופציה אחת – לשחרר את עלאן כדי להצילו מהמוות שאורב לו בפינה. נניח, האופציה להרדים אותו לפרק זמן של מספר ימים כדי להזין את גופו בצורה מבוקרת ולהעיר אותו אינה מוזכרת כלל. די מחשיד, אולי בגלל שזה מוציא את הרומנטיקה מהמאבק של עלאן במדינת ישראל.

אם עלאן ימות – הדבר צפוי לגרור גל גינויים עולמי והצתת מהומות בשטחים. הרופאים המטפלים מודעים לכך, הפוליטיקאים מבינים את זה, וכולנו יודעים איך זה ייגמר – עלאן ישוחרר בסופו של יום באמתלה מופרכת וצקצוקי לשון של "הנה, זו פעם אחרונה. ד"ש לאבו מאזן" שישכחו מספיק מהר כדי להתמודד עם השחרור הבא. אפילו חוק ההזנה בכפייה, שנולד כתוצאה משביתת הרעב האחרונה, לא הצליח לעמוד במבחן הסתדרות הרופאים שסירבו ואיימו בבג"ץ. קצת מוזר שקולם נדם כשהיה מדובר בילד חולה הסרטן. טוב, אין מה להשוות, שם היה מדובר בילד חרדי שארבעה אנשים הגיעו להפגין בעד הזכות שלו לבחור, פה מדובר בנושא מזרח-תיכון-תקשורתי-חדש שמוזכר בכל העולם. אולי בפעם הבאה.

זכויותיו של אסיר נלקחות, מעצם היותו אסיר. הוא לא יכול להסתובב חופשי, לעבוד, להחזיק טלפון נייד, לקבל פרטיות, לקיים קשר זוגי נורמטיבי, לבחור את מהלך חייו ומנהיגיו הפוליטיים. אתם יודעים למה? בדיוק, כי הוא אסיר. אין לו זכויות. גם הזכות הבסיסית של האדם לעבור מהעולם הזה נלקחת ממנו. במקרה של עלאן מדובר בעציר מנהלי שהיקף זכויותיו, ביחס לאסיר רגיל, הן מיקרוסקופיות. הדיון ההומניסטי על זכות הפרט לחיים ומוות מתבטלת כשמדובר באסיר, ועוד יותר כשמדובר בעציר מנהלי. נשאלת השאלה - מה ההגדרה של עלאן: עציר מנהלי או פציינט.

אם הוא עציר מנהלי, הטיפול הרפואי שהוא מקבל חייב להיות כפוף להנחיות הביטחוניות. אם הוא פציינט - הרופא רשאי לתת לו טיפול תומך או מציל חיים לפי בחירתו. הרופאים יכולים לבחור באתיקה הרפואית על פני החוק, אך גם למדינה יש זכות לבחור. אחרי הכול, בפעם אחרונה שבדקתי היא זאת שמחלקת להם את הרישיונות. לא?

הכותב הוא יועץ תקשורת ועורך הבלוג "הפרוקטובלוג"
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg