עניין של פרשנות: מורה נבוכים לחוק המסתננים
בית המשפט אמנם דחה את טענת העותרים נגד חוק המסתננים - אלא שמעשית הוא קיבל את טענותיהם, באמצעות פרשנות מרחיבה
התגובות לפסק הדין בעניין חוק המסתננים עוררו מבוכה: בזמן ששרים בכירים בירכו עליו, שרים בכירים אחרים תקפו אותו בחריפות. המבוכה הזו היא הישג של דוברות בתי המשפט. ההודעה המטעה שהוציאה ברגע פרסום פסק הדין פותחת במילים: "הרכב מורחב של תשעה שופטים של בית המשפט העליון דחה היום את העתירה בעניין חוקתיותו של התיקון האחרון מיום 17.12.2014 לחוק למניעת הסתננות". את מה שהמשפט הזה מסתיר גילה רק מי שהיתה לו סבלנות לקרוא את ההודעה עד סופה, או את 160 עמודי פסק הדין. בשורות הבאות ננסה לתמצת את הסיפור.עוד כותרות ב-nrg:
- עמרוסי: "כתב 'הארץ' הטריד אותי מינית"
- חולדאי: "יש לנו הרבה ביקורת על הרכבת הקלה"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
פסק הדין הוא השלישי בסדרה. זו הפעם השלישית שהרכב מורחב של שופטים דן באותו חוק של הכנסת, שנועד להתמודד עם הגל העצום של ההגירה הבלתי חוקית ששטף את ישראל בעשור האחרון. כמו בגלגול הקודם גם הפעם קבע החוק שני הסדרים, ופסק הדין התייחס לשניהם.
ההסדר האחד מתייחס למסתננים עתידיים, שישלחו לפי החוק למעצר של שלושה חודשים. רשמית נועד ההסדר לאפשר למדינה לזהות את המסתנן ולבחון את האפשרויות לגרשו. המדינה הבהירה כי הוא נועד גם להרתיע מסתננים עתידיים. החוק מאפשר לקצר את התקופה מטעמים הומניטריים או להאריכה אם גירושו של המסתנן אפשרי אך הוא אינו משתף פעולה. בחוק הקודם, זה שנפסל בפסק הדין לפני כשנה, תקופת המשמורת למסתננים חדשים נקבעה על שנה.
פורמלית דחה בית המשפט את טענת העותרים כי הסעיף אינו חוקתי. מעשית הוא קיבל את טענתם. לשם כך אומצה טכניקה אלגנטית עם ניחוח מסורתי – פרשנות. והפרשנות שניתנה לסעיף שקבע כי מסתנן יישלח לשלושה חודשי מעצר, קובעת שהחזקה במעצר אפשרית רק אם מתקיימים הליכי זיהוי או גירוש אפקטיביים נגד המסתנן. כלומר, מסתנן שמייד עם כניסתו לישראל נודעה זהותו והתברר כי מטעם כלשהו לא ניתן לגרשו כעת, ישוחרר בו במקום.
זו פרשנות – למעשה דרשנות – שסותרת כמובן את לשונו של החוק ואת כוונת המחוקק. אולם לאחר שבדיון נאלצה נציגת המדינה להצהיר כי כך תפעל המדינה למעשה, קבע בית המשפט כי זו גם הפרשנות הרשמית והמחייבת של החוק.
ההסדר השני שהחוק קבע, התייחס לאלפי המסתננים שכבר מצויים בישראל. הוא מאפשר לשלוח אותם למשך עשרים חודשים למתקן שהיה פתוח (כיום זהו מתקן חולות שבגבול מצרים). ההסדר הזה נועד למנוע השתקעות של המסתננים במרכזי הערים, למנוע מהם לעבוד, וגם להרתיע מהגרי עבודה מלהסתנן לישראל.
בחוק הקודם, שבית המשפט פסל, ניתן היה לשולחם למתקן שהייה עד שלוש שנים, ובמתקן היתה ספירה שלוש פעמים ביממה. החוק הנוכחי רוכך: תקופת השהייה הוגבלה לעשרים חודשים, צומצמה הספירה לפעם ביום בלבד ונקבעו תנאים לשחרור במקרים מיוחדים.
בפסק הדין ביטל למעשה בית המשפט את ההסדר, בכך שקבע כי 20 חודשים היא תקופה בלתי מידתית והסעיפים הרלוונטים בחוק בטלים. בית המשפט קבע כי בתוך שבועיים ישוחרר כל מי ששוהה במתקן מעל שנה, כלומר שחרור מיידי של מאות רבות מן השוהים במתקן השהייה חולות.
אין ספק כי שליחה של מאות ואלפי אנשים לשהייה ארוכה במתקן במדבר איננה דבר פעוט. צודק בית המשפט שהפגיעה בכבודם ובחירותם קשה. אפשר גם לדון אם אין דרכים יעילות יותר להתמודד עם אתגר המסתננים. אבל העובדה המדהימה שבפעם השלישית מתקבלת עתירה ומבוטל חוק בגלגולו השלישי – חוק שהוא פרי החלטת מדיניות של הממשלה מלפני ארבע שנים – מחייבת חשיבה על יחסי הכוחות בין רשויות השלטון.
אז מצד אחד בית המשפט היה הפעם מעט יותר מתון מן הפעמים הקודמות. הוא נמנע מלהכריז על בטלות ההסדר באופן גורף. הוא התנסח בדרך כלל באופן מתון יותר מפסקי הדין הקודמים. גם טכניקת ההסוואה שנקטה דוברות בתי המשפט מעידה על ריסון מסוים: בית המשפט הפך אפולוגטי.
אבל מצד שני פסק הדין הזה אינו שונה מקודמיו. גם הפעם, למעשה, העתירה התקבלה. גם הפעם מכריז בית המשפט כי יש בכוחו לבטל חקיקה של הכנסת מכוח "עקרונות יסוד של שיטתנו המשפטית", מונח עמום, בלי לספר מה התשתית התאורטית או החוקית לסמכות הזו. גם הפעם מונה בית המשפט הסדרים שונים הנוהגים במדינות שונות, כאילו אין מדובר בביקורת חוקתית על חוק שכבר התקבל בכנסת אלא בדיון מקצועי בוועדת הכנסת לבחירת חלופות מדיניות ראויות. וגם הפעם, כמובן, הבסיס לקבלת העתירה הוא שיקולים של "מידתיות": הכרעה ערכית טהורה המתבססת על שקילת הפגיעה אל מול התועלת. ולהערכת התועלת אין כידוע כלים משפטיים: היא פרי עמדה סובייקטיבית של השופט, שאיננה טובה משל כל אדם אחר.
אנחנו ב'פורום קהלת' ביקשנו להצטרף להליך כידידי בית המשפט, ובין היתר טענו כי על בית המשפט לשקול גם את השיקול הדמוגרפי. זהותה של ישראל כמדינת העם היהודי היא בסיס חוקתי ראשון במעלה עוד מימי ראשית המדינה, וסברנו כי גם לכך ראוי לתת ביטוי. בית המשפט שב ובחר להתעלם מבקשתנו זו. האם בחירה זו, כמו בחירות ערכיות אחרות של בית המשפט, טובה מבחירותיהם הערכיות של חברי הכנסת נבחרים?
ההתערבות השיפוטית בחקיקת הכנסת החלה לפני כמעט עשרים שנה. היא החלה כהתערבות בעניינים נקודתיים, לעיתים אפילו שוליים, באירוע יוצא דופן אחת לשנתיים-שלוש. בשנים האחרונות זו כבר התערבות בעניינים שהם לב-ליבה של המדיניות הממשלתית, שהתקבלו בכנסת לאחר דיון ציבורי, בממוצע של שלוש פעמים בשנה. אולי הגיעה העת לחשיבה מחדש על היחסים בין הרשויות.
אריאל ארליך הוא עו"ד מפורום קהלת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם