אבו מאזן מתפטר מאש"ף, אבל מקומו בהיסטוריה הפלסטינית מובטח
לא בטוח שהרשות הפלסטינית בשלה למינוי אישה נוצרייה שתנהיג אותה, אבל המדינאית חנאנן עשרווי, אשר מייצגת את עמה בכבוד כבר שנים, עשויה להיות מחליפה ראויה לראיס
הנה זה התבשרנו שנשיא הרשות הפלסטינית, אבו מאזן (מחמוד עבאס), הגיש את התפטרותו מהנהגת אש"ף, במידה רבה כדי להכשיר את הדרך לבן חסותו סאיב עריקאת. לא מעטים לוטשים את עיניהם אל כיסאו של "הראיס" כשיתפנה, ביניהם בולט שמו של יריבו המושבע מוחמד דחלן, ושמות כמו זה של ראש הממשלה לשעבר סלאם פיאד, יושב ראש האגודה הפלסטינית לכדורגל ג'יבריל רג'וב, ואפילו מרואן ברגותי היושב בכלא.כבר עתה ניתן לטעון שמקומו של מחמוד עבאס בהיסטוריה של העם הפלסטיני מובטח בעיקר בשל מנהיגותו ותרומתו למהלך הטרנספורמציה של הרשות מארגון לוחמני שנוקט בכל האמצעים להשגת מטרתו - למדינה שבדרך עם ממשל אזרחי השולט בכוחות הביטחון ועם מוסדות מתפקדים. יאסר ערפאת הקפיד להופיע באו"ם עם כאפייה ואקדח ולטעון שהוא לוחם חופש, איש צבא. עבאס מופיע תמיד בחליפה מחויטת ופועל כמנהיג מדיני ודיפלומט לכל דבר. סאיב עריקאת, הוא בהחלט יורש ראוי בכל הנוגע להמשך מימושה של הדוקטרינה המדינית של עבאס, אבל במידה מסוימת הוא עדיין מדלג על שני העולמות, והופעתו עם הכאפייה במופגן ובאופן סמלי בשיחות מדריד מעידה באופן סמלי על גישתו, שנדמה כי לא השתנתה מהותית.
אבו מאזן
צילום: רויטרס
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מכל מקום, מחמוד עבאס וההנהגה הפלסטינית זנחו זה מכבר את ההתפרצויות האלימות ובקור רוח ובמקצועיות מנווטים את מהלכי הרשות לא בשדות הקרב אלא בחצרות מנהיגי העולם והמוסדות הבינלאומיים, ובמיוחד האו"ם. אבל לא רק שם - בקמפוסים ובכל פורום אפשרי הפלסטינים מנצלים במסירות ובעקשנות את הפרוטוקול ואת הפרוצדורות השונות על מנת להשיג ניצחון בנקודות בכל מסגרת אפשרית. ובעוד שבזירה המדינית ההישג עד כה נבלם על ידי ישראל והממשל האמריקאי, הרי שבכל המסגרות האחרות ההישגים מן הראוי להודות הם די מרשימים. באשר לישראל, על כן, ניתן לומר שהגם שלא ניתן לכנותו 'חסיד אומות העולם,' הייתה לעבאס תרומה ביצירת התנאים לאפשרות מימושו של חזון שתי המדינות, שעבור רבים הוא צורך חיוני לישראל.
כל הסימנים מעידים, שבחודשים הקרובים האו"ם עשוי להתבקש להצביע שוב על החלטה בדבר הקמתה של מדינה פלסטינית, וארצות הברית כנראה שלא רק שלא תתנגד למהלך אלא אפילו תוביל אותו. שכן, הגישה המדינית הפלסטינית מצאה לה אח ותאום ובבעל ברית בדמות הדוקטרינה האמריקאית שאותה אימץ ברק אובמה. דומה שהנשיא האמריקאי רוצה להצדיק את קבלת פרס הנובל לשלום שקיבל לפני שבע שנים.
בחירתו לאחרונה של נתניהו לכהונה נוספת היא על כן משמעותית במיוחד בהקשר לאתגר זה במיוחד. שכן דומה שהבחירות מעידות כי העם רוצה שנתניהו ימשיך לייצג את הצד הישראלי בתהליך זה, למזער את הנזק ולהבטיח שהאינטרס הישראלי ייפגע עד כמה שפחות.
ומה באשר למנהיגות הפלסטינית? חלילה לי מלומר לפלסטינים במי לבחור לנשיאות הרשות או המדינה שבדרך. אבל לי יש את המועמד שלי, למעשה מועמדת, שגם אם אמנם מעולם לא פגשתי, אני מרגיש שאני מכיר אותה, מוקיר אותה ומשוכנע שלא רק העם הפלסטיני, כולנו זקוקים לה. הכוונה לפרופסורית ולמדינאית חנאנן עשרווי, אשר מייצגת את עמה בכבוד ובשאר רוח כבר שנים. איני בטוח אם החברה הפלסטינית בשלה לבחירתה של אישה נוצרייה לתפקיד זה, אבל היא בהחלט זקוקה לה להמשך התהליך שהחל אבו מאזן.
תארו לכם איזו תגובה בינלאומית תביא בחירתה. שלא תהיינה אי הבנות - היא תדאג לצד הפלסטיני ותייצג את הצד הפלסטיני בנחישות, ברהיטות ובכריזמה. אבל עדיף יריב שכזה על אחרים. לעניות דעתי, היא מסוגלת להעלות את רמת הדיון המדיני, לעורר השראה אף בצד הישראלי ובמתווך האמריקאי, ואפילו לקדם את השלום המיוחל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם