האידיאולוגיה של אובמה הביאה לקריסת אירופה
אותה אידיאולוגיה שמתנגדת לכל בנייה ביו"ש ושבוחרת לסמן מוצרי התנחלויות היא שגרמה לכאוס במזה"ת ולשטף הפליטים ביבשת
בזרם הפליטים הערבי הפולש לאירופה נשטפו גם כמה תפיסות שנחשבו כאמיתות אך נחשפו ככזבים. אלו קודם כל הדה-קולוניזציה, מדיניות השלום וזכויות האדם של האיחוד האירופי, והאופציה של המזרחיות.עוד כותרות ב-nrg:
• השבוע הגורלי של הירש: ארדן יוותר על המינוי?
• נחשפים: מה דורשים "מגלי רכבת הזהב"?
• כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
הראשונה מעניינת במיוחד. בסופו של דבר מתחת למה שמנסים להציג כאסטרטגיה של הנשיא ברק אובמה ניצב סלע קיומו האידיאולוגי. אמנם עידן הדה-קולוניזציה חלף זה מכבר, אבל אובמה הדוגמטי רואה במדיניות האמריקאית המסורתית של דומיננטיות בכל איזור חשוב בעולם ושמירה על נוכחות חזקה כדי לייצב את מזרח אירופה או את המזרח התיכון כשריד של מה שהשמאל הרדיקלי מכנה "אימפריאליזם אמריקאי".
לכן היציאה הטוטלית של האמריקאים מהאזור והפגנת חוסר המעורבות בסוריה, בעיקר בכל מה שקשור בתקיפת משטר אסד וחיסולו, זוהי איננה אסטרטגיה עם חכמת מעשה פרגמטית, אלא זוהי דבקות בדוגמה אידיאולוגית. זה גם מקור המדיניות כלפי איראן. מבחינת אובמה, לארצות הברית מלכתחילה אין זכות להכתיב למדינת עולם שלישי כמו איראן את צרכי הכלכלה וההגנה העצמית שלה. המקסימום שהיא יכולה לעשות זה לנהל איתה משא ומתן כדי למתן את ההשלכות הקשות של התגרענותה.
הדה-אימפראליזם מרסק את אירופה
צילום: רויטרס
כמי שחושב שארצות הברית ובריטניה, שתי מעצמות קפיטליסטיות, אשמות בחטא נורא שהוא ההפיכה נגד מוצאדק בתחילת שנות ה-50 באיראן, אין אובמה רואה לנכון להטיל על איראן מצור של סנקציות או מה שיותר חמור: לתקוף אותה. מבחינתו תקיפת מתקני הגרעין זה חזרה על מקרה מוצאדק. מכאן גם נובעת מדיניותו הנוקשה והדוגמטית ביחס לישראל. כל מרפסת שנבנית מעבר לקוי 67' בירושלים היא אוטומטית פשע היסטורי של הקולוניאליזם וכו'. אצל נשיא פוסט-מודרני, קולוניאליזם כהפשטה גרוע יותר מרצח עם.
תוצאות מדיניות הרטרו האידיאולוגית הזאת הן השואה שמתרחשת במרחבי סוריה ועיראק. מדברים אצלנו הרבה על ההשוואה בין אירועים שונים כמו בריחת הערבים ב-48' לשואה; אנשי המצפון האמיתיים בישראל היו צריכים להזדעק לנוכח רצח העם והעקירה של מיליונים רבים מעבר לגבולנו. לנשיא אובמה, שמסרב להניח נעליים גבוהות אמריקאיות על הקרקע יש אחריות גדולה למצב הנורא שנוצר.
גם אירופה חסרת הכוח הצבאי נושאת באחריות לאסון בחוסר המעש המדיני שלה כלפי סוריה. הדבר היחיד שמגדיר את זהותה של אירופה, ויסלח לי ראש ממשלת הונגריה, זה לא הנצרות, אלא מוצרים מההתנחלויות. האיחוד האירופי מסמן מוצרים, משמע האיחוד האירופי קיים. בסופו של דבר מדיניות השלום האירופית קורסת באסון של סוריה ועיראק ובהתגרענות איראן.
וכתוספת לשני הכזבים האידיאולוגיים האלה, ישנה האופציה האידיאולוגית שדווקא בישראל מדברים בה רבות. זוהי האופציה של המזרחיות. נתחיל בסמל המזרח, הערביות, ובייחוד מנהיגי ערב. לא יכולה להיות שואה כזאת מבלי שיהיו לה אחראים. את שליטי ערב מאבו מאזן ועד בשאר אסד, אל בגדדי וחמינאי לא מעניין דבר מלבד הגשמתן של הפשטות אידיאולוגיות והישרדות המשטרים.
המנהיגים האחרונים שייצגו סוג של אחריות לאומית בקרב עמי ערב היו גמאל עבד אל נאצר ויורשו אנואר סאדאת. הראשון נכשל בגלל האנטי-ישראליות הכפייתית שהזריקה מנות גדושות של אנטישמיות למחזור התודעה של אזרחי העולם הערבי. והשני נרצח. השניים האלה דאגו לאינטרס של עמם ובמידת יכולתם לעמי ערב האחרים.
לכן כשמדברים בשיח הישראלי על מזרחיות, כל מה שנותר ממנה אלו סממני פולקלור שאפשר לתת להם את הכבוד הראוי, אך תרבות היא משהו עמוק יותר. והתרבות המזרחית של האזור מתבטאת ברצח-עם על גלגלי טויוטה.
קשה להגיד שישראל היא בדיוק מדינת תרבות מערבית. אבל כל מי שמתנפל על מייסדי המדינה, וממשיכיהם, כולל ממשלות נתניהו, לא יכול שלא להודות שהם הקימו וקיימו משטר שדואג לצרכים הבסיסיים של אזרחי המדינה. צרכים קיומיים של ביטחון, מים, מזון, איכות חיים ותוחלת חיים, וכמובן הרבה מעבר לזה: שגשוג כלכלי ומערכת משפט, שעם כל הביקורת עליה, היא מקובלת על הכל כבורר העליון במחלוקות. היא, ולא החרב. ישראל הדלה של סוף שנות ה-40, של שנות ה-50 וה-60, וישראל של תחילת שנות ה-90 עשתה בכוחות עצמה מתוך דחף אידיאולוגי ציוני את מה שאמריקה, אירופה והאו"ם אינם מסוגלים לעשות היום: היא הצילה מיליוני פליטים חסרי כל ועל סף המוות והפכה אותם לאזרחים ולבני אדם עם כבוד עצמי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם