הקמפיין נגד בצלם: את הפרס שלנו כבר קיבלנו
בצלם לא קיים כדי לזכות בפרסים, אלא כדי לשים את הכיבוש ועוולותיו על סדר היום. בערך עשרת אלפים אנשים הצביעו לבצלם לפרס טוליפ. בזכותם, כאן ומסביב לעולם, אנחנו נמשיך להיאבק – עד לסיום העוול
מאבק למען זכויות אדם אינו תחרות פופולריות. העשייה של "בצלם" למען זכויות האדם בשטחים ולמאבק בכיבוש הביאה לארגון ברבות השנים מעמד ציבורי יוצא דופן במרכזיותו – הן בישראל והן ברחבי תבל. מבחינה זו, המועמדות של בצלם לפרס טוליפ שמוענק מדי שנה על ידי משרד החוץ ההולנדי מצטרפת לשורה ארוכה של פרסים יוקרתיים שבהם זכה בצלם – בזכות המחויבות המתמדת שלנו לערכי זכויות האדם, לדיוק עובדתי ולבהירות בניתוח המציאות בשטחים.>>>הקמפיין נגד בצלם: השנאה לישראל הפסידה // שרה העצני-כהן
כך שעבורנו, בין אם נזכה בפרס טוליפ ובין אם לאו - אנחנו את הפרס שלנו כבר קיבלנו: בצלם לא קיים כדי לזכות בפרסים, אלא כדי לשים את הכיבוש ועוולותיו על סדר היום. ההתלהמות של שורה של גופים בישראל נגד בצלם (ונגד עדאלה, ארגון זכויות האדם הנוסף הפועל כאן, שיחד עם בצלם נבחר מבין למעלה ממאתיים מועמדים להיכלל ברשימה המצומצמת של שלושים מועמדים שעלו שלב בהתמודדות) הביאה לנו הזדמנות לשים על סדר היום את הנושאים שבעינינו הם ראשונים במעלה בחשיבותם: זכויות האדם והכיבוש המתמשך בשטחים.
פרס טוליפ מגיע לא רק עם כבוד גדול, אלא גם עם 100 אלף אירו. אני מקווה מאוד שנזכה בפרס – גם בגלל היוקרה הבינלאומית, וגם בגלל שעוד 100 אלף אירו בהחלט יוכלו לסייע. לסייע במאבק נגד גירושם של פלסטינים ממרחבי 60 האחוזים מהגדה שלפני שנות דור הוסכם (זמנית, כמובן) לסווגם כ"שטחי סי", לסייע בחשיפת האופן שבו מערכת המשפט הישראלית מספקת מטרייה נוחה של חוקיות לכאורה למנגוני הכיבוש על עוולותיהם, לסייע בזיהוי אחריותם של הדרגים הבכירים בישראל למדיניות לפיה פועל הצבא בעזה, לסייע במאבק במשטר ההיתרים ובגזל האדמות ובהגבלות הבירוקרטיות ובמעצרים המינהליים ובכל שאר המנגנונים המורכבים שישראל פיתחה משך כמעט חמישים שנה, על מנת לשלוט בפלסטינים תוך ניצול אדמותיהם.
בהחלט, יש לנו המון עבודה לעשות – במיוחד כי מדיניותן של ממשלות ישראל, כמעט כולן, מאז 1967, היא מדיניות שבינה ובין "כיבוש זמני" אין ולא כלום.
אז מה בין כל זה לבין ההזדעקות הממוחזרת לעייפה בנוגע ל"מימון זר"? ובכן, בעיקר צביעות של מי שחושב שהצליח לזהות כאן בסיס לנסות ולפגוע באמינות. שהרי מי בדיוק היו התורמים של נתניהו, בנט, יעלון, שקד ואחרים למסעות הבחירות שלהם, אם לא "תורמים זרים", שבחלק מהמקרים מימנו קרוב ל-100 אחוז מתקציביהם? ומי בדיוק תורם בישראל למחקר, רפואה, אקדמיה, התנחלויות, צבא ובעצם מה לא? המון, המון "כסף זר". למען הדיוק: מיליארדים.
אחוז שולי, זעיר, מתוך סכום זה תומך בזכויות אדם. מסתבר שלאף אחד בישראל אין בעיה עם 99 אחוז מ"המימון הזר". כלומר: הבעיה כלל איננה עקרונית בגלל המקור הזר, אלא קשורה אך ורק לייעוד של הכספים. כנראה שלזרוע התעמולה של מועצת יש"ע, לחוג הפרופסורים לחוסן מדיני ושות' לא נעים להגיד גלויות את האמת – הם תומכים בכיבוש ומעוניינים בהנצחתו, ומבחינתם, שהפלסטינים וזכויות האדם שלהם ילכו לעזאזל, יחד עם הארגונים המעצבנים שחוזרים ומציגים בפני הציבור את האמת.
בערך עשרת אלפים אנשים הצביעו לבצלם לפרס טוליפ. אני רוצה להודות כאן לכל אחת ואחד מהם, ובמיוחד למי שהצביעה וכתבה אחר כך בפייסבוק שאם נזכה, זו תהיה "צביטה קטנה ומעודדת לכבוד השנה החדשה". בשבילנו, רק בשביל השורה הזו – כבר היה שווה. בזכותה ובזכות עוד מאות אלפי תומכים, כאן ומסביב לעולם, אנחנו נמשיך להיאבק – עד לסיום העוול.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם