שגריר ישראל בסין: "לא פשוט לעבוד כאן"
אחרי שלוש שנים בתפקיד, מדבר מתן וילנאי על המכנה המשותף עם מדינת הענק ("גם הם סובלים מטרור") ועל מה שיש לישראל להציע לה. ובכל זאת הוא משוכנע: אפשר לעשות הרבה יותר
12 אלף חיילי הצבא הסיני שהשתתפו בתחילת החודש במצעד הצבאי הגדול בעולם שהתקיים בכיכר טיאננמן בבייג'ין, לא ידעו מן הסתם שמדובר ב'מצעד הפרידה' משגרירנו בסין, מתן וילנאי. אחרי שלוש שנות כהונה עמד וילנאי לסיים את כהונתו ולשוב ארצה, אלא ששם, על במת המכובדים, בעודו צופה בטיל הבליסטי החדש 'דונגפנג' המסוגל להשמיד נושאת מטוסים בפגיעה אחת, קיבל וילנאי שיחת טלפון שבישרה לו: "אתה נשאר בסין, לפחות עוד שנה".עוד כותרות ב-nrg:
- כך מסרה ארה"ב את המזרח התיכון לידי רוסיה
- חמאס וג'יהאד חשפו את התרמית מאחורי נאום אבו מאזן
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
וילנאי הופתע. השגריר באוסטריה צבי חפץ, שאמור היה להחליף את וילנאי, כבר 'חימם מנועים'. אבל אז החליט ראש הממשלה נתניהו, המשמש שר החוץ בפועל, לשגרו למוסקבה ולהשאיר את וילנאי בבייג'ין. "הנכדים שלי כועסים מאוד", אומר לנו וילנאי בחיוך. "אבל ראש הממשלה מבין את חשיבות ההמשכיות של בניית שיתופי הפעולה האדירים בין הסינים ובינינו. שגריר חדש צריך ללמוד מבראשית את הנושאים העומדים על הפרק, ודווקא כעת צריך לרוץ בכל הכוח ולא להעביר את המקל באמצע התחרות הגדולה שאנחנו חלק ממנה. לי לקח כמה שנים להבין איך מדברים עם הסינים ומה צריך לעשות".

כשווילנאי מדבר על תחרות הוא מתכוון למעצמות גדולות המתחרות על הלב והכיס הסיני. "אמנם אין לנו העוצמה להתחרות כשווים מול האוסטרלים, האמריקנים או הרוסים, אבל אנחנו נמצאים פה בתחרות קשה על השקעות בתחום המים, החלב, החקלאות ומה לא, ויש לנו בהחלט מה לומר. בסין יש פריחה עצומה. הם מאלפים סוסים אדירים שירוצו קדימה בכל הכוח".
אלא שבחודש האחרון נראה היה כי הסוסים הסינים שועטים מהר מדי, ובמרוצתם הם יצרו בועה פיננסית שהתפוצצה והורידה בעקבותיה את כל הבורסות בעולם בשיעור ניכר. שאלתי את וילנאי כיצד משפיע המשבר הזה על הקשרים עם ישראל. "העובדה שהמשבר בסין משפיע על כל העולם מראה את חשיבותה ומקומה במשק העולמי", הוא עונה. "אינני מומחה לכלכלה, אבל אני יודע שהעולם ממשיך לקשור קשרים כלכליים עם סין, וכך גם אנחנו. בינתיים לא הגענו למצב שבו הסינים מאטים את הפעילות הכלכלית מולנו, ואני מקווה שגם לא נגיע".
משבר או לא, בינתיים העובדה היא שחברות סיניות מרחיבות את פעילותן בישראל. חברה סינית מתחילה לעבוד על 'הקו האדום' של הרכבת הקלה בתל־אביב, עמוד השדרה של הפרויקט. דריסת רגל סינית ראשונה בתחום החשמל בישראל עתידה להירשם כשחברת האנרגיה הסינית 'סינו־הידרו' תחבור לתה"ל שלנו בהקמת תחנת כוח של אנרגיה שאובה, בהספק של 340 מגה־ואט. הפרויקט יכלול שני מאגרי מים באזור כוכב־הירדן שבהם יוזרמו 2.5 מיליון מ"ק של מים במשך 8־10 שעות ביום, והאנרגיה תופק מניצול הפרשי הגובה ביניהם. הסינים גם זכו במכרז להקמת 'נמל הדרום' באשדוד, ולהפעלת 'נמל המפרץ' בחיפה.
"יש גם השקעות קטנות יותר שלא זוכות לתשומת לב מרבית", אומר וילנאי. "הם שולחים משלחות שמסתובבות בארץ ומאתרות פרויקטים שמתאימים להם. עד לרגע זה אין כל סימן לבלימה".
אבל הבעיה שיצרה את הבועה של סין, על פי הערכת כלכלנים, היא עודף השקעות בחו"ל במקום לפתח את התעשייה המקומית. האם אין חשש שהבועה הזו תתפוצץ גם עלינו?
"החשש הזה קיים תמיד, אלא שבמושגים סיניים ההשקעות בישראל אינם בהיקף עצום כל כך כמו במדינות אחרות. בכל מקרה, חייבים להמשיך לפקוח עין. בראש ההנהגה הסינית עומדים אנשי כלכלה מובהקים הבקיאים בתחום, ועד עכשיו הם מנהלים בצורה מרשימה את המשבר ואת כלכלת המדינה. אני מרגיש שיש על מי לסמוך".
ומה אומר האזרח ברחוב?
"כאן זה לא הרחוב הישראלי שבו אתה יכול להסתובב ולשמוע את הלכי הרוח. הרחוב כאן מסודר וממושטר, ויש מי שדואג שלא אראה דברים שלא רוצים שאראה...".
בינתיים גם האחיזה הישראלית בסין הולכת ומתרחבת, אם כי מדובר בטיפה בים הסיני. לפני כשנה נחנכה 'עיר המים הישראלית' הראשונה בשיאוגנג שבמחוז שאנדונג. זוהי תוכנית שנועדה לסייע לסינים לטפל במקורות המים המזוהמים, שגרמו לזיהום נוסף של האדמה והגידולים.
"סין סובלת מבעיות חמורות בתחום המים", אומר השגריר וילנאי. "אמנם אין בה מחסור במים, אבל הם לא יודעים לטפל במים ולמנוע זיהומים. כשראש הממשלה נתניהו ביקר בסין בשנה שעברה, החליטו הוא ועמיתו הסיני לי קצ'יאנג על הקמת פרויקט שישמש דוגמה כיצד אפשר לטפל במים. כמה ערים נבחרו כבעלות פוטנציאל, אבל הבנו שלא נוכל לטפל בערים גדולות של 30 מיליון תושבים. לכן נבחרה עיר קטנטונת, שמתגוררים בה 'רק' שני מיליון תושבים. במשך השנה בנינו את התוכנית וגייסנו 15 חברות ישראליות העוסקות במים שיקימו מערכות אספקת מים, התפלה, טיפול בשפכים והפניית מים לחקלאות".
המיזם בא לעולם גם כתוצאה מכך שהסינים החלו לגלות מודעות גוברת לבטיחות המזון. לפני כשנתיים סערה האימפריה לאחר שהתברר כי אבקות חלב המיוצרות בסין מכילות רעלים מזיקים. כמה תינוקות מתו, ואלפים נותרו נכים. הפרשה, שהזכירה לרבים את פרשת 'רמדיה' בישראל, התרחשה בדיוק בתקופה שבה הסינים, שמעולם לא היו צרכני חלב גדולים, החלו לצרוך חלב ומוצריו בכמויות אדירות כתוצאה מחשיפה למערב וממערכת תעמולה. חברות החלב שהיו קשורות לשערורייה התמוטטו. הסינים הסתערו על החנויות והמרכולים בהונג־קונג, ומלאי אבקות החלב שם אזל בתוך שעות ספורות. ניו־זילנד, ספקית החלב העיקרית של סין, התבקשה להגדיל בעשרות אחוזים את משלוחי החלב.
גם ישראל הקטנה מנסה להשתלב בשוק החלב הסיני. לאחרונה נפתחה רפת בניהול ישראלי במנצ'וריה שבצפון המדינה. לדברי וילנאי, אם הייתה לישראל נציגות כלכלית שם, אפשר היה להגיע להישגים גדולים בהרבה. זו הסיבה שבמאמץ גדול נפתחה החודש קונסוליה נוספת, רביעית במספר, בצ'אנגדו, בירת מחוז סצ'ואן.
מה חשיבותה של קונסוליה דווקא שם?
"סין הולכת מערבה. מחבל סצ'ואן יש טיסות סדירות לאירופה, והדבר מאפשר לנו פריסה רחבה בסין. אם רוצים להתקדם חייבים להיות בשטח. אני לא משווה את ישראל למעצמות כמו ארה"ב או גרמניה, אבל אפשר להשוות אותנו למדינה קטנה שיש לה כמונו שמונה מיליון אזרחים - דנמרק. אתה יודע כמה נציגים כלכליים יש לדנמרק בסין? בין ארבעים לשישים. כמה יש לנו? ארבעה, ובימים טובים שישה.
"אני מגיע לאזור סצ'ואן ורואה חוות פרות עם 80 אלף ראש, כשבכל ישראל יש אולי 100 אלף, ושואל את עצמי מדוע הדנים מפעילים את החווה הזו, למה לא אנחנו? התשובה היא כי הם נמצאים שם, הם חיים בפרובינציה הזו ותופסים את ההזדמנות. אם הייתה לנו קונסוליה בחרבין, היינו מקימים חווה גדולה במנצ'וריה. בשבוע שעבר חנכנו עם חברה מקיבוץ אפיקים רפת גדולה עם עשרות מכוני חליבה אבל הפוטנציאל הוא עשרות אלפים. צריך סבלנות, זה עוד יגיע.
"ראש הממשלה הסיני הכריז על הסיסמה השלטת: חדשנות, חדשנות, חדשנות", אומר וילנאי. "זה מה שמעניין את הסינים. ישראל מצטיירת בעיניהם כמקור חדשנות. אנחנו שואפים גם להגדיל את מספר התיירים הסינים לישראל ל־100 אלף לשנה בשלוש השנים הבאות. יש בסין 100 מיליון נוצרים, הסינים מרותקים לים המלח ורוצים לבקר בו, וגם חופי תל־אביב מושכים אותם. אין שום סיבה שהתיירות מסין לא תגדל לממדים גדולים. שר התיירות והמנכ"ל שלו מבינים זאת. חבל שהפקידות במשרד שלהם מתקשה להבין זאת".
פרויקט נוסף שישראל מקימה בימים אלה הוא בפוג'יאן שבדרום המדינה. מדובר בחווה כלכלית המיועדת להיות חווה לדוגמה שבה מופעלות טכנולוגיות חקלאיות חדישות פרי פיתוח ישראלי, בתחומי המדגה, הלול, הרפת והחממות.
מה צריכה חברה ישראלית לעשות כדי להצליח בסין?
"דבר ראשון להצטייד בהרבה סבלנות. הבעיה עם הישראלים היא שהם אוהבים הכול עכשיו ומהר. כאן צריך לקחת נשימה ארוכה. חברה שרוצה לעבוד בסין וחושבת שתוכל לגזור קופון בתוך שנה, אין לה מה לבוא לכאן. צריך לבוא מוכנים להתמודד עם הפסדים וביורוקרטיה קשה בהרבה מזו שבישראל, לקשור את הקשרים ולהצטייד בסבלנות, מכיוון שבסוף ייפתח שוק ענק.
"יש בצנרת כמה פרויקטים ביוזמת יוג'ין קנדל, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה. הדברים זזים מאוד לאט. כשבנט ביקר כאן כשר הכלכלה התבשרנו שסין חתמה על הסכם סחר חופשי עם אוסטרליה. התברר שלקח עשר שנים להגיע להסכם הזה".
לפני פחות משנה הרצה ח"כ צחי הנגבי, אז סגן שר החוץ, בפני סטודנטים באוניברסיטת נורת'־ווסט על המזרח התיכון מזווית ישראלית. בתום ההרצאה קמה סטודנטית סינית ושאלה מדוע מתעקשים בישראל להעביר את חוק הלאום, ומה משמעותה של מדינה יהודית כלפי אזרחיה הלא יהודים של ישראל. הנגבי הופתע גם מהשאלות הבאות שעסקו בחוסר היציבות בפוליטיקה הישראלית, תוך שהסטודנטים הסינים מגלים בקיאות מדהימה בנבכיה.
עבור הנגבי הייתה זו הזדמנות להתוודע לסין החדשה, המתעוררת, שפניה אל המערב ושמעורבותה במתרחש בעולם הולכת וגדלה. זו הסיבה שישראל, אולי הרחק מהכותרות, משדרגת בשקט ובהתמדה את מערכת היחסים האסטרטגית והעסקית עם מדינת הענק.
"לא פשוט לעבוד כאן", אומר וילנאי. "צריך ליצור את התנאים המתאימים ולהבין את הראש הסיני. יש להם מדיניות מיוחדת משלהם, עם מסורת של אלפי שנים. אבל הם גם מודעים למגבלותיהם ולכך שהם עדיין לא מבינים את כל הניואנסים במזרח התיכון, ואני שמח שאנחנו מצליחים להגיע עמם לדיאלוג מדיני חיובי".
סין ידועה בתמיכתה העקבית בפלסטינים. מאז כינונה לא הצביעה באו"ם ולו פעם אחת עם ישראל, ואפילו לא נמנעה. עם זאת היא משמרת את ידידותה עמנו, ומייחסת לה חשיבות עליונה. לאחרונה סוכם בין המדינות על שדרוג השיח האסטרטגי והרחבת הדיאלוג לתחומים שבהם לא דנו בעבר כמו לוחמה בטרור, משפט בינלאומי ושיתוף פעולה בארגונים בינלאומיים.
ייתכן שבוקר אחד נקום ונגלה שסין החליטה מאחורי גבנו להצטרף לאותן מדינות באירופה ובדרום־אמריקה המכירות במדינה פלסטינית?
"יש להם עמדות משלהם ולא נשנה אותן. תהליך ההזדהות שלהם עם הפלסטינים הוא ארוך מאד, בעצם מאז 1949, אז קמה המדינה הקומוניסטית הסינית. הם מזדהים עם לוחמי חופש, ועדיין לא למדו לעשות את ההבחנה בין הפלסטינים לארגוני חמאס והאסלאם הקיצוני שאינם מכירים במדינת ישראל. גם אם יתמכו במדינה פלסטינית, דבר שאולי מתאים להם לעשות בשל הזדהותם העקרונית עמם, הם יעשו זאת בשיטה הסינית. הם לא יחקו את האירופים, כי הם רואים את עצמם ידידים קרובים של שני הצדדים באותה מידה. הסינים מתנגדים לטרור ולקיצוניות, והם גם אנטי־דתיים. בשיחות שלנו עמם אנחנו משתדלים להדגיש את ההבדלים, ולאט לאט הם מתחילים להבין זאת. גם הם סובלים מטרור אסלאמי".
לפני כשנתיים הלם ארגון טרור של המיעוט המוסלמי של בני האויגור בלב בייג'ין. מחבל מתאבד הדהיר ג'יפ אל תוך קבוצת אנשים שיצאה משערי 'העיר האסורה', מרכז התיירות הגדול והחשוב בסין, וגרם למותם של שניים ולפציעתם של יותר מארבעים. אחרי הפיגוע הגבירו שלטונות סין את הפיקוח על פעילותם של המוסלמים במחוז שינג'יאנג, ואף אסרו לעטות רעלות ולגדל זקנים.
"זה כמו שיתרחש פיגוע ברחבת הכנסת", ממחיש וילנאי. "הם לא מודים בכך, אבל מאז היו פיגועים נוספים, בסכינים או באמצעים פרימיטיביים אחרים. הסינים החלו להבין את מהות העניין, זו רק שאלה של זמן. כשאתה נפגש עם אנשי משרד החוץ הסיני אתה מגלה שכמעט כולם מדברים ערבית. אחד היה שגריר בדמשק, אחר בקהיר והשלישי בטריפולי. אבל היום הם מתחילים להבין שאנחנו והם באותה סירה. עוד מעט הלוחמים שלהם יחזרו מאפגניסטן, ורק לפני כמה ימים דווח על ההרוג הסיני הראשון בשורות דאעש. כן, יש להם כמה עריקים בדאעש. הם מתחילים להבין אותנו, אבל הדרך עוד ארוכה".
התגובה הסינית למבצע 'צוק איתן' מעידה, לדברי וילנאי, על השינוי הזוחל ביחס לישראל. "כשהתחלתי בתפקידי זה היה אחרי 'עמוד ענן'. הסינים הוציאו אז הודעת גינוי חריפה מאוד. ב'צוק איתן' כבר יצאה הודעה מאוזנת יותר. עדיין נגדנו, אבל הרבה יותר מאוזנת. זה מראה שבמהלכים נכונים אפשר לאזן את התמונה. הם לא יהפכו פתאום לפרו־ישראלים, אבל הם יבינו יותר את המורכבות".
התפיסה הזו עומדת גם ביסוד תמיכתה של סין בהסכם עם איראן. הם מבקשים למנוע נשק גרעיני ממדינת האייתוללות, אך גם מתנגדים נמרצות להטלת סנקציות עליה. הם מדינה של גם וגם, אני אומר לווילנאי. הם חברים גם שלנו וגם של הפלסטינים, גם בעד איראן וגם נגדה. "חשוב להם מאוד שיראו בהם גורם משמעותי שמביא ליציבות", הוא משיב.
בסין יש כללים ברורים עם מי נפגש שר, סגן שר או שגריר. השרים שבאו לכאן מישראל יצרו את הקשרים הראשונים, ולאחר מכן הדלתות נפתחו. ולפתוח דלתות בסין זו משימה לא פשוטה בכלל. מעמדו הקודם של וילנאי כשר בממשלת ישראל, ובעיקר כגנרל בצבא, סייע לכך מאוד. לסינים יש הערכה גדולה לתפקידים ממלכתיים, ובמיוחד למדי צבא. כך הצליח השגריר להגיע אל האנשים הנכונים ולקדם עניינים מעבר לכללי הפרוטוקול.
מה שעורר את קנאתו של וילנאי במהלך מצעד הענק בכיכר, הייתה העובדה שבראשו צעדו ה'וטרנים', בוגרי המלחמות, בעיקר נגד יפן בתקופת מלחמת העולם השנייה. "הם עלו על הבמות שהוצבו בכיכר, אנשים בני תשעים פלוס, כשלצד כל אחת צועדת ילדה סינית קטנה עם קוקיות. לא ראיתי שוותיקי הפלמ"ח אצלנו מקבלים יחס כזה, ואנחנו עוד מדינה שבנויה על זיכרונות של לחימה והקרבה".
על רקע מתיחות גוברת מול יפן השמיע הנשיא, שי ג'ינפינג, נאום פציפיסטי שבו דיבר על הפחתת מספר החיילים ב־300 אלף, והכריז כי "סין תמיד תשאף לדרך שלום. שנאה ומלחמה יכולות לגרום רק לאסון ולכאב".
אחד הנושאים הרגישים בין ישראל לסין הוא שיתוף הפעולה הביטחוני. עדיין לא שככו הדיה של פרשת ה'בנק אוף צ'יינה', והתביעה שהגישה נגדו משפחת הנער דניאל וולץ שנרצח בפיגוע התאבדות בתל־אביב ב־2006, בטענה כי הבנק היה שותף במימון הטרוריסטים. כזכור, בלחץ הסינים נמנעה ישראל מלהגיש סיוע לתביעה. וילנאי נמנע בעקשנות מלהתייחס לפרשה. הוא מזכיר שישראל מסייעת להכשיר יחידות ללוחמה בטרור, אך לא מרחיב מעבר לכך.
"הסינים הם השוק הגדול בעולם לביטחון פנים", אומר וילנאי. "עם זאת, הם מכירים היטב את מערכת היחסים המיוחדת שיש לישראל עם ארה"ב, ומודעים לכך שזו אבן יסוד בקיומנו. אחרי כל הוויכוחים, הלחצים והניסיונות להיכנס מהחלון כשהדלת נעולה, הם מבינים זאת, במיוחד כשאני לא מתפתל ולא קורץ אלא שם את הדברים בגלוי על השולחן ואומר להם שאין על מה לדבר".
העימות הסיני־מערבי בסוגיית זכויות האדם בסין עומד תמיד ברקע מערכת היחסים המורכבת שלהם עם האמריקנים. לפני כמה חודשים האשים מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי את סין בהמשך מאסרו של חתן פרס נובל לשלום ופעיל זכויות האדם ליו שיאבו. שגריר ארה"ב בסין הוסיף קיסם למדורה כשקרא לסין לעשות מאמץ גדול יותר "בנוגע להתחייבויותיה להכרזת האו"ם בדבר זכויות האדם, ולפתוח בדיאלוג עם הדלאי לאמה". דובר משרד החוץ הסיני, הונג לי, הגיב בהודעה זועמת ואמר כי לאמריקנים אין זכות להטיף לאחרים כל עוד הם נגועים בעצמם ב"גזענות, דעה קדומה והפרת זכויות אדם".
ובכל זאת, סין מנסה להראות לעולם שהיא מתקדמת בנושא. המחנות ל'חינוך מחדש' נסגרו, ובית משפט פסק לראשונה, באופן חסר תקדים, נגד השלטונות שביקשו לאסור אישה שהפגינה נגד העונש הקל שקיבלו מי שאנסו את בתה. עם זאת, עדיין מוטלת צנזורה חריפה על אתרי אינטרנט. הגלישה בגוגל כמעט בלתי אפשרית, ורק יחידי סגולה מקבלים 'קודים' מיוחדים המאפשרים להם לגלוש. הרשתות החברתיות הבינלאומיות חסומות, מלבד הרשתות החברתיות הסיניות, Renren ו־Weibo (הטוויטר הסיני), שאף הן נתונות לפיקוח של ‘האח הגדול‘.
“שיח הזכויות הוא סיפור קשה“, אומר וילנאי. “המערכת הסינית התפתחה במקביל ובנפרד, והיא מבוססת על ערכים שונים והיסטוריה שונה. מה שמייחד אותה הוא מערכת פוליטית רציפה, הארוכה בהיסטוריה האנושית. צריך לשמור על צניעות בשיח הזה. השלטון הסיני אינו חף מטעויות, אבל אפשר לראות את היכולת שלהם ללמוד מטעויות. הלוואי שהמערב היה מסוגל לעשות זאת. הממשלה רוצה לתת לעם להתבטא כי היא מבינה כמה זה חשוב, אבל היא גם יודעת שאם תניח לגבולות להיפרץ היא לא תוכל לשלוט. השלטון מכבד את אזרחיו. כשאתה מסתובב ברחוב אתה לא רואה את הפנים האפורות כמו בתקופות הקומוניסטיות הקודמות. אנשים מחייכים, טוב להם. לכולם יש מה לאכול, יש חינוך ויש ביטחון“.
כל הטוב הזה מיועד רק לתומכי השלטון, אני מעיר, שאינו בוחל בכל אמצעי דיכוי כלפי כל ניסיון לקיים אופוזיציה כלשהי. וילנאי רומז בתגובה כי לשלוט במיליארד ו־300 מיליון איש זו אמנות בפני עצמה, והיא אכן מלווה בדחיקה של כמה זכויות בסיסיות כמו חופש הדעה, ההתארגנות, הביטוי והעיתונות. בינתיים מנסים לכפר על היעדר החירויות האלה בהעלאת רמת החיים.
שאלתי את וילנאי אם כבר למד לדבר סינית. התכוונתי לשפה, אבל הוא פירש את שאלתי האם למד להתנהג על פי הקודים הסינים. “אני מופתע בכל יום שהם לא מפתיעים אותי. אתה מסכם איתם עניינים וחושב שהכול סגור, אבל כשמגיעים לשלב הביצוע הם מתחילים לשאול שאלות של כיתה א‘ והנה חזרת למשבצת הראשונה. אם אינך מבין את הפערים התרבותיים אתה יכול להתרגז בקלות, אבל מהר מאוד הבנתי שאין טעם להתרגז“.