הלינץ' בבאר שבע: בשמאל שוב יש על מה לחגוג
מדוע שמאלנים, בהכללה, עסוקים כל כך במקרי הקצה הנדירים שבהם יהודים נמצאים בצד התוקפן, ומשתדלים כל כך להתעלם ממקרי הרוב הגדול שבהם היהודים הם הקורבן?
מה פשר התזזית שאוחזת את עיתונאינו ושמאלנינו בכל פעם שבה מתהפך העולם, ויהודי הוא זה שפוגע בערבי? או, כמו במקרה המזעזע אתמול, המון יהודי שפוגע בעובר אורח חף מפשע?שמענו את העיתונאי מגלי צה"ל שהשווה את התוקפים היהודים אתמול למבצעי הלינץ' ברמאללה (שם אף אחד לא תקף אותם, כך שהם לא חשבו שהם מכים מחבל ירוי, אלא ידעו שהם שוחטים שני יהודים אקראיים ואחר כך רצים ברחובות רמאללה, מניפים את איבריהם של הנרצחים לכל עבר. סתם, אם כבר עושים השוואות אפשר לנסות לדייק). שמענו עיתונאית מ"הארץ" ש"מתביישת להיות ישראלית". קשה היה שלא להבחין בקולם, לעומת שפיפות הקול האופיינית לדיווחים על מקרי טבח "רגילים", כלומר, של ערבים ביהודים.
לא עבר המון זמן ממקרי הרצח של דוואבשה ושל אבו חדיר, כך שאנו זוכרים את נפח היחס התקשורתי למקרים הללו, שהיה גדול פי אלף בערך מיחס לכל רצח יהודים בידי ערבי, מזעזע ככל שיהיה.
התחנה המרכזית בבאר שבע יממה לאחר הפיגוע
צילום: יהודה פרץ
אנו מחויבים לשאול בצורה בוטה: מדוע שמאלנים, בהכללה, עסוקים כל כך במקרי הקצה הנדירים שבהם יהודים נמצאים בצד התוקפן, ומשתדלים כל כך להתעלם ממקרי הרוב הגדול שבהם היהודים הם הקרבן?
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ובכן, יש לשאלה הזאת תשובות במישור הרוחני והנפשי, אבל אם ניצמד רגע לפוליטיקה, הסיבה היא שהרציונל הפוליטי של כל מי שמגדיר את עצמו "שמאל" בישראל נשען, ביסודו של דבר, על האקסיומה הבאה: "יהודים וערבים זה אותו דבר". כדרכן של אקסיומות, היא מוסתרת קצת מתחת לפני השטח של דיונים על שטחים, גבולות ופליטים, ובכל זאת האקסיומה הזו עומדת ביסוד כל דרכו הפוליטית של מחנה השמאל הישראלי. כל הדיבורים על חזון מדיני, ומתווה ביניים, והסדר קבע, והסכם אוסלו ג', ד' ו-ף' - הכול מבוסס על ההנחה שהערבים הם בדיוק כמו היהודים. כלומר, חבורה רציונלית בממוצע, השואפת בסופו של דבר לקיים מדינת לאום עצמאית ודמוקרטית.
אין גם שום דבר פסול בהנחה הזאת, פרט לכך שהיא שגויה לחלוטין. כלומר, מציאות כזו מעולם לא התקיימה מחוץ לראשו של יוסי ביילין. אבל כמובן שהנחות שגויות הן לא סוף העולם. עד שסוף העולם מגיע. כלומר, כשהמציאות מתעקשת לפעול בניגוד לקונספציה. במקרה שלנו - כשהערבים מוכיחים בהתנהגותם, שוב ושוב (ושוב) שהם אינם חבורה רציונלית המעוניינת במדינת לאום דמוקרטית, אלא, למרבה התסכול, חברה ערבית די טיפוסית שנוטה לחמולתיות, אסלאם קיצוני וישוב סכסוכים בעזרת אלימות, ובעיקר אכולה עד העצם בשנאת יהודים קיצונית ורצחנית.
במקרים שבהם המציאות סותרת את הקונספציה, יש למצוא מיד מציאות חלופית. זה ידוע. המציאות החלופית שבה בחרו בשמאל הישראלי, באופן טבעי, היא מציאות שבה גם היהודים הם ברברים אלימים ורצחניים. כך נשמרת האקסיומה "הערבים והיהודים הם אותו דבר", שעומדת כזכור ביסוד הכול ושעליה להישמר מכל משמר. כל יהודי אלים, בין אם טינף מסגד או רצח ערבי חף מפשע, תורם במעשיו לשימור האקסיומה תרומה שלא תסולא בפז. לכן, כל מקרה כזה הוא חגיגה תקשורתית של ימים ושבועות. זאת חגיגה של עיוות המציאות כך שתתאים לקונספציה. וזה משהו שבמדינה שלנו, בפחות ממלחמה עם 3,000 הרוגים, לא הולך להשתנות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם