אינתיפאדת ה"לא פראיירים": לישראלים נמאס להלקות את עצמם
הישראלי ההגיוני כבר לא מוכן להבין את הפלסטיני המסכן, המשקר והרצחני או את השמאל הקיצוני ששוב ממהר להאשים את הימין במצב. למה? כי נמאס לו להרגיש פראייר
לקמפיין הפלסטיני בשבועיים האחרונים ניסו לקרוא בכל מיני שמות, ביניהם "אינתיפאדת הסכינים" ו"גל הטרור". מה שבטוח, מהצד הישראלי זה הולך ומסתמן כמו מאבק ה"אנחנו בטח לא פראיירים" החדש.בואו נניח בצד לרגע שמאל וימין, את האמנונים אברמוביצ'ים והרוני דניאלים, את אחמד טיבי או ינון מגל – בסוף בסוף, זו אינתיפאדת ה"ישראלי הממוצע". זה הישראלי שחייו בסכנה, שנדרש לרסס גז פלפל ושהפעם, יותר מתמיד, החליט שהוא מפסיק להיות פראייר. בעיקר בכל הנוגע להלקאה העצמית.
הישראלי הזה, שבהתחלה הסכים להקשיב לקשקשני מחנה ה"ביבי תתפטר בגלל כל דבר שקורה פה, גם אם זה מחירי עגבניות", שהאשימו את ממשלתו במצב שבו אזרחים תמימים נרצחים בסיטונאות, שמיהרו לקשור בין רצח זוג הורים מול עיני ילדיהם לעלייה של איזה אורי אריאל להר הבית – איבד את מעט ההקשבה והאמפתיה אחרי שהתגלו ממדי האכזריות והברבריות, ונחשפה ההסתה ברשתות החברתיות הפלסטיניות בעידודה של מחלקת הדיגיטל של אבו מאזן.
אם יש משהו שהישראלי ההגיוני לא אוהב להרגיש, זה פראייר. והוא לא מוכן לקבל יותר רצח חפים מפשע ברחובות, בטענה של "מחר אתם תפוצצו את אל-אקצא, עובדה שאורי אריאל עלה לשם". הגישה הזו החלה ב"צוק איתן". זה העימות שהניח את יסודות ה"אנחנו לא פראיירים". הישראלי ההגיוני כבר לא מוכן להבין את הפלסטיני המסכן, המשקר והרצחני יותר. הפלסטיני האבו-מאזני, שמתנה משא ומתן בשחרור אסירים, רק כדי לדבר, זה שרץ במקביל לפגוע בנו בכל מקום בעולם, וממשיך לעודד הסתה, להאדיר ולשלם למחבלים.
חלק מתפיסת "אנחנו כבר לא פראיירים" מתייחסת גם לשמאל הישראלי ולתקשורת – הישראלי החדש ראה את כל הקופצים על עגלת ה"אבל ביבי הבטיח לכם ביטחון", שבהתחלה נשמע כמו ביקורת מוצדקת נגד הממשלה ובעיקר נגד העומד בראשה – בנימין נתניהו. אבל ככל שעבר זמן, הציבור הבין ששוב חוגגים עליו. זה עוד ניסיון לפגוע במי שהעז לנצח בבחירות. נתניהו לא באמת אשם שהקופירייטרים של ראאד סלאח הצליחו למכור לפלסטינים שמחר אל-אקצא מופצץ. והישראלי ההגיוני החליט שגם לביקורת ולכעס על נתניהו יש גבול. גבול הפראייריות.
ואם כבר ביקורת - אז בסגנון "ביבי, תיכנסו בהם". אבל כשאף אחד, אפילו בשמאל השפוי, לא מבין למה הם רוצחים אותנו, וכשנחשפים יותר ויותר המניעים השקריים להצלת מסגד אל-אקצא, וההסתה חסרת הרסן ברשתות – גם האזרח הסביר בארץ לא מוכן "לכעוס" על הממשלה שלו עד כדי דרישה שתתפטר.
האירוע שהטביע את חותמת ה"סיימנו להיות פראיירים" היה ללא ספק השקר המתועב והמגוחך של אבו מאזןבנוגע לילד הפלסטיני – הישראלי הלא פראייר הבין שמנסים לדפוק אותו בעסקה, וקם משולחן המשא ומתן.
בינינו, אפילו בחמאס פועלים ביותר היגיון מאשר בהתקוממות הבזויה הזו. עזה נמצאת תחת סגר (באשמתו הישירה של חמאס כמובן), ומובן שהארגון ירצה להתקומם ולקבל תשומת לב, הקלות ונמל, אבל עובד בזק עם אוטו, משכורת ואולי אפילו קביעות – לא יכול לרצוח חרדי מבוגר ברחוב ושנבין אותו.
פעם, לפני עידן הרשתות החברתיות, התקשורת השמאלנית שלנו ייפתה את המציאות, והכתיבה איך תיראה ההנהגה הפלסטינית. היום הציבור מבין את מתווה העסקה, ולא מוכן לתנאים שלה יותר. אנחנו כבר לא פראיירים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם