צוות הגן התעלל בילדים, את המדינה זה לא מעניין
הנפש לא יכלה לשאת את התחושה של הבגידה, של הפחד, של הזעם, של האימה, של המחשבה שהילדים שלך חטפו מכות, חיו בפחד ובאווירת טרור על ידי שבע נשות צוות הגן. שנה אחרי שהפרשה נחשפה, נראה שהן יקבלו עונשים קלים. המדינה בגדה בילדים שלנו
כשהבן שלי סיפר לי ש"הגננת שמה אותי בעונש חזק" - לא התרגשתי מדי. אחרי הכול, ילדים אומרים הרבה דברים, וילדים באמת יכולים לעצבן או להפריע בגן. לפעמים צריך לאפס אותם. "מה זאת אומרת, שמה אותך בעונש חזק?" שאלתי, ובני לא רצה לספר לי. הוא חשש שאכעס, שאתאכזב מהתנהגותו שהובילה לעונש. אחרי מספר ניסיונות שכנוע, הצעתי לו שידגים עליי כיצד הגננת שמה אותו ב"עונש חזק", והדבר הבא שאני זוכר זה שהוא כמעט שבר לי את האף בצביטה, ודחף את ראשי לאחור בחזקה. באותו רגע התאבנתי והתכווצתי - הרי לא ייתכן שילד יכאיב לאבא שלו סתם ככה. האם אישה מבוגרת, גננת ,הכאיבה לו עד כדי כך? הכאיבה לו בכלל?למחרת ניגשתי לבעלת הגן וסיפרתי לה את מה שסיפר לי הילד שלי. התגובה שלה הייתה: "הבן שלך עושה עליך מניפולציות. יש לך ילד עם בעיות". בעלת הגן, אישה שיכולה להיות אמא שלי, אישה שחיבקתי ונישקתי כל יום, אומרת לי דבר כזה? היא יכלה להגיד לי שהיא תברר עם הגננת, תנסה להבין מדוע הילד שלי מספר על מצוקה כה חמורה, כה בלתי נסבלת, אבל לא – היא האשימה את בני במניפולציות, ילד בן 4 וחצי.
כעבור כמה ימים גיליתי באמצעות סייעת שעבדה בגן כי ככל הנראה יש דברים בגו, ופתאום החלו גם הורים נוספים לספר על סימנים כחולים, שריטות ואפילו צליעות שנותרו ללא הסברים. ולאחר שהבנו שהגן, שבמהלך מבצע "צוק איתן" פעל מתוך מתחם פרטי של אחד ההורים, שבו פעלה מצלמת אבטחה, החליט אחד האבות להגיש תלונה במשטרה.
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
חודשיים לקח למשטרה לאסוף מרשות בעלי המתחם את החומר המצולם, ואני, שלא צפיתי בקלטות, לא ידעתי מה באמת מצפה לי. בערב שמחת תורה, 15 באוקטובר 2014, צלצל הטלפון. על הקו היה קצין משטרה שסיפר לי שבעלת הגן, הגננת ושלוש סייעות נוספות נעצרו בחשד לתקיפה והתעללות בקטינים. צמרמורת ורעד חזקים עברו בי. איך זה יכול להיות? הרי מדובר רק על הגננת ועל הבן שלי - מקרה נקודתי בודד, שאולי באמת פשוט פורש בצורה לא נכונה על ידי בני. 5 נשות צוות? לאן לכל הרוחות שלחתי את הילדים שלי מדי בוקר? מה לעזאזל קרה שם? כעבור שבועיים בערך נעצרו עוד שתי נשות צוות.
לפני שרשמנו את הילדים לגן עשינו כל מה שהורה אמור לעשות: קראנו באינטרנט, בפורומים המקומיים, שמענו המלצות מפה לאוזן, הלכנו לראות, דיברנו עם בעלת הגן והגננות, שמנו את הילדים להסתגלות והחלטנו – לפה אנחנו שולחים אותם. פה אנחנו מרגישים שיהיה להם בית שני, בית חם, אוהב ומלטף, מקום שאנחנו שקטים ורגועים לגביו, שהיקרים לנו נמצאים בידיים הכי טובות שהם יכולים לקבל.הנפש לא יכלה לשאת את התחושה של הבגידה, של הפחד, של הזעם, של האימה, של המחשבה שהילדים שלך חטפו מכות, חיו בפחד ובאווירת טרור על ידי שבע נשות צוות.
כל זה לא משתווה לאותו רגע בתחנת המשטרה, כשהחוקרת חשפה בפני את הסרטונים. היא לחצה על "נגן" והנה הוא, הילד שלי, החיים שלי, זה שנשבעתי להגן עליו, שהבטחתי לו שלא יפגעו בשערה מראשו - חוטף מכות. ראיתי איך הגננת צובטת את פניו ומעיפה את ראשו לאחור, בדיוק כפי שסיפר לי. הדמעות חנקו את גרוני. עוד סרטון, הפעם ראיתי איך היא גוררת אותו מהזרוע, היד כמעט נתלשת לו מהמקום והיא מטיחה אותו בחוזקה על עמוד בטון, ראשו פגע בעמוד והוא נפל לרצפה, ולא זז יותר. אמרתי לשוטרת שזה מספיק ויצאתי החוצה לבכות. בכיתי כמו ילד. כמה כאב לו? כמה הוא סבל? מה חשב אחיו הקטן שצפה באחיו חוטף מכות? האם הוא בעצמו ספג גם אלימות? מה עוללנו לילדים שלנו?
שנה חלפה מאז שהפרשה נחשפה, שנה של סחבת משפטית, שנה שבה הנאשמות וסנגוריהן, וגם פרקליטות המדינה גררו רגליים, וההליך המשפטי טרם החל. לעתים אנחנו מסתובבים בקניון עם הילדים ורואים את אחת התוקפות, לובשת חיוך כאילו כלום לא קרה. היום, 19 באוקטובר 2015 יתקיים דיון נוסף, שבו הפרקליטות אמורה להציג בפני השופט עסקת טיעון שכוללת הפחתת חומרת סעיפי האישום ועונש של עבודות שירות. תחושת הבגידה שאנחנו חשים מצד מערכת המשפט עולה על תחושת הבגידה שחשנו מצד צוות הגן. לצד מי בדיוק פרקליטות המדינה ובית המשפט עומדים? האם הם אינם מבינים שללא ענישה אפקטיבית ומרתיעה, ילדים נוספים עלולים להיות קורבנות אלימות?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם