איך נעלמה המילה "שלום" ממורשת רבין?
"נוער הנרות" נכשל בכך שלא הצליח להצמיח מתוכו מנהיגות אמיתית שמרימה את דגל השלום. במציאות הנוכחית, המעט שאנחנו חייבים לעצמנו ולדור הבא הוא להחזיר לחיים את הדיון הציבורי על צוואת רבין האמיתית - פתרון מדיני לסכסוך
בגיל חמש עשרה נכחתי בהפגנה הראשונה ועד כה האחרונה בחיי, שהייתה הפגנה שמחה. תחת הכותרת "כן לשלום לא לאלימות" התאספנו, חבריי ואני, בכיכר מלכי ישראל והתרגשנו לקראת בואו המתקרב של הסכם שלום. אנחנו, שנולדנו בתחילת שנות השמונים, הדור האחרון שזכה לחוות את התקווה הזו שהשלום בפתח. באותו ערב בכיכר הנפנו דגלי ישראל (עוד לפני שהייתה עליהם בלעדיות של הימין), קפצנו לבריכה שמתחת לבניין העירייה ורקדנו לצלילי שיר לשלום.
בדרכנו חזרה מכיכר מלכי ישראל התחלנו לשמוע דיווחים על מה שקרה, ובמהדורת החדשות באותו הלילה שודרה הודעתו המצמררת של איתן הבר, אז ראש לשכתו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין ז"ל. את השבועות שלאחר מכן העברנו מתחת לבית משפחת רבין בשכונה שבה גדלנו ובכיכר שהפכה תוך זמן קצר לכיכר רבין. הדלקנו נרות, ניגנו שירים עצובים בגיטרה ובעיקר לא ממש ידענו מה לעשות חוץ מלהיות אחד עם השני. לימים קראו לנו "נוער הנרות".
ומדי שנה, כשמזיזים את השעון, חוזרים אחורה גם לרצח רבין. הזיכרון הציבורי, בעיקר בשנים האחרונות, עוסק לרוב ברבין האיש. הפלמ"חניק הג'ינג'י, הצבר הנחבא אל הכלים, המעשן בשרשרת. הדיון במורשת רבין מתמקד בשיח על דמוקרטיה, הסתה וחופש הביטוי. אפילו בהזמנה לעצרת המרכזית השנתית לזכרו כבר אי אפשר למצוא את המילה "שלום". כאילו נרצח בגלל איזו רפורמה באוצר. דרכו המדינית כמעט ונעדרת כליל מהדיון הציבורי סביב הירצחו.
הדור שלנו, "נוער הנרות", נכשל בכך שלא הצליח להצמיח מתוכו מנהיגות אמיתית שמרימה את דגל השלום עם הפלסטינים ומגשימה את צוואתו המדינית של רבין. אפשר וצריך להתווכח על הדרך המדינית: לתמוך בפתרון שתי המדינות או להתנגד לו, להצביע על הכשלים של תהליך אוסלו הזמני וללמוד מהם לקחים לגבי הסכם עתידי או לקרוא לסיפוח השטחים וכינון מדינה אחת בין הים לירדן. אבל במציאות הנוכחית, שבה ישראלים ופלסטינים דוקרים ונדקרים ברחובות, ואיש אינו יודע לומר מהו היעד המדיני שאליו מכוון ראש הממשלה נתניהו, המעט שאנחנו חייבים לעצמנו ולדור הבא הוא להחזיר לחיים לפחות את הדיון הציבורי על מורשת רבין האמיתית - פתרון מדיני לסכסוך עם הפלסטינים - ולהתחיל לדרוש מהמנהיגים שלנו תשובות ברורות והחלטות אמיצות.
הכותבת היא דוברת "יוזמת ז'נבה"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם