החלטת בג"ץ – מי באמת מעכב את הריסת בתי המחבלים?

שופט העליון עוזי פוגלמן, שמתנגד להריסת בתים, אינו הגורם היחיד שעוצר את התהליך. לא משנה באילו מסקנות ישנות הוא ייתלה – בסופו של דבר הממשלה תוכל לעקוף אותו. השאלה היא: האם היא באמת רוצה לפעול?

אם הממשלה תרצה, בסוף יעלה הדחפור על בתי המחבלים. לא שופטי בג"ץ ולא ביטחוניסטים מטעם יצליחו לעצור מדיניות ברורה ותקיפה של ממשלה נבחרת. לעצור לא, אבל לעכב ולהפריע - ודאי שכן. החלטת בג"ץ ביום חמישי האחרון להקפיא את הריסת בתי שבעה מחבלים רוצחים, בהחלט מעכבת ומפריעה, אבל מדובר בהחלטה טכנית. במילים אחרות: לא בטוח שבג"ץ הוא זה שיעמוד לבסוף בין צה"ל לבין בתי המחבלים. ולא שהוא לא רוצה. קחו למשל את שופט העליון עוזי פוגלמן.

גל הביקורת ששטף בימים האחרונים את השופט פוגלמן (שחתום על הקפאת ההריסה) הגיע אולי מהסיבה הלא נכונה, אבל בהחלט ליעד הנכון. השופט פוגלמן לא מהסס לשלוח ידיים משפטיות להחלטות ממשלה, לסרס אותן או לבטלן. הנה דוגמה: רק לפני עשרה ימים דן בג"ץ בהריסת בית המחבל שרצח לפני כשנה את דליה למקוס ז"ל ליד אלון שבות. שני שופטים - אליקים רובינשטיין ויצחק עמית - אישרו את ההריסה על בסיס פסיקה קודמת. השופט פוגלמן התנגד.

תושבי ג'בל מוכבר עומדים מחוץ לאחד מהבתים שהרס צה''ל צילום: AFP

ראשית, הוא טען, ההחלטה להרוס את בית המחבל שרצח את דליה למקוס ז"ל התקבלה זמן רב לאחר הפיגוע, ורק כתגובה לגל הטרור האחרון. "משפחת המחבל לוקה לא רק על פשע שלא ביצעה היא עצמה, אלא גם על פשעים שביצעו אחרים", כתב פוגלמן. הכול טוב, יפה וצודק, חוץ מהמציאות כמובן. צה"ל הודיע למשפחת המחבל על הכוונה להרוס את ביתה ב-19 באוגוסט השנה, הרבה לפני פרוץ גל הטרור הנוכחי. השופט רובינשטיין, ששם לב לתאריכים, ציין אותם ופורר את הטיעון של פוגלמן.

בנוסף, נתלה פוגלמן במסקנות הוועדה בראשות האלוף אודי שני. הוועדה המליצה לפני יותר מעשור (!) להפסיק את הריסת בתי המחבלים. הנימוקים, שאותם מזכיר גם פוגלמן: "המתח בין הרתעה לבין מחיר ההריסות", וכן "שחיקה" בהרתעה. במילים אחרות, הריסת בית היא עונש קשה מדי ובכלל, זה כבר לא עובד עליהם, על המחבלים הפלסטיניים.

עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

ובכן, בואו נדבר על הוועדה השערורייתית ההיא. עשר שנים חלפו מאז שהמליצה הוועדה לעצור את הריסת בתי המחבלים. הוועדה ציינה, במצגת שפורסמה, כי "קיימת תמימות דעים בגופי המודיעין לגבי הקשר בין הריסות בתי מחבלים ובין הרתעה". אלא שהריסת הבתים, שבשעתו נעשה בהן שימוש תכוף, "נשחקה".

אז למה באמת להפסיק את הריסת בתי המחבלים? משום שמדובר בפגיעה ב"הרבה בודדים ובהרבה קניין" שמייצרת אפקט הפוך. ב"מבחן החוק הבינ"ל, הקהילה הבינ"ל, הדמוקרטיה והדימוי העצמי - הפעולה איננה לגיטימית יותר ועל סף החוק", החליטה הוועדה. "צה"ל, במדינה יהודית דמוקרטית, איננו יכול להלך על סף החוקיות, ועל אחת כמה וכמה על סף הלגיטימיות".

כלומר, במילים אחרות, הוועדה קובעת שהריסת בתי מחבלים בהחלט מייצרת הרתעה, אבל מבאסת את משפחות המחבלים (מה חדש?), לא באה טוב לקהילה הבינ"ל (למי אכפת?), מלבה שנאה (שעד עכשיו לא הייתה קיימת), לא לגיטימית (בעיני מי?) ופוגעת בדימוי העצמי (ברשותכם, קודם נדאג לחיים עצמם – ואחר כך נדאג לדימוי העצמי).

עשור חלף מאז. גל חדש ורצחני הגיע. המציאות בשטחים השתנתה (הוועדה ההיא הוקמה בעידן הפרה-היסטורי של "פוסט ערפאת - האופק המדיני"), קם דור חדש עם מוטיבציות אחרות, יכולת אחרת, פרימיטיבית יותר ומאורגנת פחות. התנאים שונים לגמרי. גם הריסת הבתים, שהופסקה למספר שנים, חזרה לתמונה.

"יש דוגמאות קונקרטיות שבהן הוכחה אפקטיביות לצעד הזה", מציין הפרקליט הצבאי לשעבר אביחי מנדלבליט בחוות דעת שהוגשה לשופטים, "יש דוגמאות קונקרטיות של משפחות שמנעו מבניהן לצאת לבצע פעולות התאבדות… עשרות מקרים כאלה". גם תא"ל במיל' יוסי קופרווסר, מי שהיה ראש חטיבת המחקר באמ"ן, צידד לאחרונה בהריסת בתי המחבלים וב"כל צעד שירתיע את המחבלים". ואלה לא היחידים. למרות זאת, הוועדה ההיא בראשות אודי שני מנצנצת בכל פרשנות, פסיקה או דיון ציבורי כמילה האחרונה. ובכן, היא לא.

נחזור לשופט פוגלמן. על הטענה שלפיה הריסת בית היא עונש קשה מדי, ענה השופט השלישי יצחק עמית. "האם במאזן בין פגיעה ברכוש לבין אפשרות של פגיעה בנפש אין להעדיף את האפשרות השנייה?", שאל השופט עמית. ומה לגבי העונש הקולקטיבי? על כך כתב השופט עמית כי הוא "כופר בכך שהריסת בית משפחת מחבל - בזהירות, לאחר התראה - היא עונש קולקטיבי".

אגב השופט פוגלמן, כאשר נפסל (שוב) התיקון לחוק המסתננים, נחלץ פוגלמן לעזרת המהגרים והתפייט על מר גורלם: "כיצד יכיר השוהה בן או בת זוג?", כתב, "אילו תחביבים יוכל לאמץ לעצמו? מתי יזדמן לו לפגוש בחבריו שטרם קיבלו הוראת שהייה? האם יוכל לנסות לרכוש השכלה ודעת במקום שיבחר?". ישנן דוגמאות נוספות פרי עטו של פוגלמן, אבל תקצר היריעה.

ואחרי כל זה, חשוב להדגיש: אם ירצה המושל - ימשול. אם רק תרצה, הממשלה תוכל להוציא לפועל את רוב הצעדים הנדרשים, ביניהם הריסת בתי המחבלים. רוב בתי המחבלים עומדים על תלם, הריסות בודדות יצאו לפועל רק לאחרונה, זמן רב אחרי הפיגועים הרצחניים, וההצהרות פורחות בחלל. ואם למרות זאת יתעקשו הפוגלמנים לתקוע מקלות בהחלטות ממשלה, תגיע חקיקה. עד שגם היא תבוטל.