פגישת נתניהו-אובמה: מהלומת מוות לאבו-מאזן?
הודאתו של הממשל האמריקאי בכך שתהליך השלום לא יקרום עור וגידים בחודשים הקרובים, לצד הגינוי הנרחב לאלימות הפלסטינים, פגעו מאוד בראיס. המרוויחה הגדולה מהפגישה, למרבה ההפתעה, היא דווקא הילארי קלינטון, המתמודדת לנשיאות
"הם לא חברים טובים ולא הסכימו על הכול, אך אין זה אומר שהם לא יכולים לעבוד יחד כדי לקדם את האינטרסים של שתי המדינות ואת האינטרסים המשותפים שלהם" – כך הגדיר אתמול (יום ב') דובר הבית הלבן ג'וש ארנסט את היחסים שבין ראש הממשלה בנימין נתניהו ובין נשיא ארה"ב ברק אובמה. נראה שאולי זו הדרך הקולעת ביותר לתאר את המצב שבין שני המנהיגים.עוד כותרות ב-nrg:
- מפקד ארגון מורדים גדול נהרג בהפצצה רוסית
- תוך דקות: שני פצועים בפיגועים בפסגת זאב ובשער שכם
- המחבל בן ה-13 הובא להקראת כתב האישום
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
יחסי השנאה-אהבה של נתניהו ואובמה לא נראו אתמול לעין המצלמות הרבות בבית הלבן, והיה ברור כי שני הצדדים נקטו מאמץ גדול במיוחד בשביל להפגין שהפעם באו בשביל לעבוד, ולא להתעמת. אפילו בדברי הפתיחה של השניים, שבהם אמר אובמה כי אין מנהיג בינלאומי אחר שעמו נפגש פעמים רבות יותר מנתניהו, הקפידו הנשיא וראש הממשלה להדגיש את המשותף ביניהם. בכל מקרה של מחלוקת קבעו השניים כי זו גלויה וידועה, ואין היא מפריעה ליחסי העבודה ביניהם. בהקשר זה, ארנסט הוסיף להגדיר היטב את הקשר שבין הליברל האמריקאי והרוויזיוניסט הישראלי: "יעיל ומקצועי".
אבל מעבר ללחיצות הידיים והחיוכים המתוקשרים, נראה שכל אחד מהמנהיגים הגיע לפגישה לאחר ששידר שהסוגיות המהותיות שעליהן נאבקו בעבר כבר לא רלוונטיות, שהגולל כבר נסתם עליהן.
מצדו של נתניהו, נראה כי הוא הבהיר היטב לממשל האמריקאי ולעומד בראשו שהתהליך המדיני כבר לא עומד על הפרק. הודאתו של הממשל אתמול כי לא סביר שיצליח אפילו להביא את הישראלים והפלסטינים לשולחן המשא ומתן ב-14 החודשים שנותרו לכהונתו של אובמה – שלא לדבר על חתימת הסכם ממשי – המחישו היטב שההבנה הזו חלחלה במסדרונות הבית הלבן.
מנגד, ראש הממשלה הישראלי הגיע לוושינגטון כשהוא יודע שהמאבק המרכזי שעליו השליך בשנים האחרונות את כובד משקלו, שבו השקיע את כל יוקרתו וסיכן את מעמדו בעיני האמריקאים, נכשל. הסכם הגרעין עם איראן נחתם, המעצמות החלו ליישם אותו – וכל שנשאר מבחינת ישראל הוא לנסות להכין את השטח לקרב העתידי מול הרפובליקה האסלאמית.
ההבנות הללו הורגשו היטב בחלל האוויר שבין נתניהו ואובמה בדבריהם אל מול המצלמות. כשהם מודעים היטב לניצחונם, השכילו הישראלים והאמריקאים לנסות לרכך את המכה שהוטחה על הצד השני. במקביל למס השפתיים ששילם נתניהו לקהל מאזיניו בדבר תמיכתו בפתרון שתי המדינות לשני העמים, הסבירו בכירי הממשל כי למרות חילוקי הדעות עם ישראל יתמוך הממשל במאבקה נגד "ניסיונות האיראנים לערער את היציבות באזור", והדגישו כי ההנחה בבית הלבן הייתה שהמשטר האיראני לא ישנה את התנהגותו התוקפנית במזרח התיכון אך ורק בשל הסכם הגרעין.
בהתחשב בתיקו הזה, עברו נתניהו ואובמה להתמקד בנושאים אסטרטגיים אחרים, נפיצים פחות, שנחשבים בעיני שתי המדינות, ושבהם יוכלו למצוא שפה משותפת ולאחות את הקרעים שנוצרו בין וושינגטון לירושלים. לאובמה ולנתניהו היה נוח יותר הפעם להנהן באישור אחד לשני כשדיברו על הבוץ הטובעני של מלחמת האזרחים הסורית או כשדנו בחידוש והגדלת חבילת הסיוע הביטחונית של ארה"ב לישראל. בסוגיות אלה, כך מתברר, לא התגלעו מוקשים גדולים בין השניים.
ואם שמים את ההצגה הגדולה וגם את הדיונים האמיתיים בצד, בארה"ב היו מי שטענו, וכנראה בצדק, שהמרוויח הגדול של פגישת נתניהו-אובמה הוא בכלל "מרוויחה" ושהיא כלל לא הייתה בחדר – הילארי קלינטון.
הגברת הראשונה ומזכירת המדינה לשעבר, שכיום מתמודדת על תפקיד המועמדת לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית לקראת בחירות 2016, נטען ב"סי-אן-אן", רק קיוותה שהפגישה תעבור בשלום, ללא סכסוכים שיצופו על פני השטח בזמן אמת או מאוחר יותר.
היחסים שבין המפלגה הדמוקרטית והקהילה היהודית בארה"ב ידעו ימים יפים יותר. המאבק המתוקשר שבין אובמה לנתניהו הוריד את מניות הממשל הנוכחי במרכזיים היהודיים האמריקאיים, וקלינטון עצמה, כמזכירת המדינה בקדנציה הראשונה של הנשיא, מזוהה גם היא עם הקו היוני שהנהיג הממשל הדמוקרטי הנוכחי.
התפיסה שלפיה הסכסוך עם הדמוקרטים נמשך, בעוד שהרפובליקאים עושים כל מאמץ להתחרות אחד בשני בשאלה מי יתמוך יותר עם ישראל, עשויה הייתה להזיק מאוד לקלינטון בקרב היהודים לקראת הבחירות.
מזכירת המדינה לשעבר, שכהונתה במשרה הדיפלומטית הרמה של ארה"ב הביאה אותה, כהגדרתה, למעמד של "הצרחנית המיועדת" על ישראל כאשר התגלעו מחלוקות בכל הקשור לתהליך השלום בין ירושלים לוושינגטון, מעוניינת לשדר כעת לקהל הבוחרים שהיא אוהדת ישראל, וכי במהלך שנותיה בפוליטיקה האמריקאית נהגה לפעול לטובת המדינה היהודית בהזדמנויות רבות.
ויליאם דרוף, סגן נשיא בכיר לענייני מדיניות ציבורית בארגון הפדרציות היהודית של צפון אמריקה, הסביר בהקשר זה כי "הקהילה הפרו-ישראלית רוצה לראות שיתוף פעולה בין שתי הממשלות, ואם יתברר כי הפגישה הייתה ההתנעה מחדש ששני הצדדים מעוניינים בה - הדבר יהיה לרווח הן לנשיא והן ליורשו הפוליטי. אם אובמה ונתניהו יצליחו 'להפוך את הדף'", הוא הוסיף, "אני חושב שזה ישרת היטב את המועמד הדמוקרטי".
ואכן, נראה שהילארי בהחלט מנסה למנף את הקמפיין שלה, ולשם כך היא אפילו תנסה להתחנף לישראל ולנתניהו. לפני שבוע היא אמרה לעיתון היהודי "פורוורד" שתיפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו "בשבוע הראשון לתפקידה כנשיאה" – וזאת ברמז עבה במיוחד לאובמה, שחלפו שלושה חודשים מרגע כניסתו לתפקיד ועד שפגש במנהיג הישראלי.
במאמר דעה שפרסמה בעיתון כתבה עוד קלינטון כי "אעשה את כל שביכולתי בשביל לחזק את השותפות האסטרטגית ולחזק את מחויבותה הביטחונית של ארה"ב לישראל, ולהבטיח שתמיד יהיה לה היתרון הצבאי האיכותני כדי להגן על עצמה".
בצל החגיגות שנערכו בארה"ב ובישראל על רקע ביקורו של נתניהו בבית הלבן, כמו גם המתיחות החדשה שנוצרה לאחר שהתגלו העלבונות שהטיח בפייסבוק המועמד לראש מערך ההסברה הלאומי, ד"ר רן ברץ, בראשי הממשל האמריקאי, יש מי שנותר קצת בצד: הרשות הפלסטינית.
הפלסטינים שמעו אתמול את מנהיג העולם החופשי "מגנה בכל תוקף" את מעשי האלימות נגד ישראל, ובהמשך האזינו לדרישתו של דובר הבית הלבן מהם להנמיך את גובה הלהבות שאחזו בשטח בזמן האחרון ולהפסיק את ההסתה נגד ישראל והיהודים. אם לא די בכך, תקוותם להקמת מדינה פלסטינית בדרכים שאינן אלימות ספגה מהלומה קשה אתמול לאחר שהממשל האמריקאי הודה כי תרחיש כזה לא צפוי לקרות ב-14 החודשים הקרובים, וכנראה גם לא זמן רב לאחר מכן.
הבכירים ברמאללה, שכבר זמן רב איבדו את אמונם באמריקאים ופנו להשליך את יהבם על האירופים, מביטים בחשש לעברה של עזה וגרורותיה החמאסיות ביהודה ושומרון, וגם לא מרוצים ממה שנגלה לעיניהם כאשר הם מסתכלים לעברן של סוריה, לבנון ומצרים, שבהן מתחזקים גורמים אסלאמיסטיים קיצונים שנוחלים ניצחונות גדולים.
בהיעדר תקווה כזו, קשה לראות מה יהיה הצעד הבא של הפלסטינים. אבו-מאזן, שכקונטרה לביקורו של נתניהו בארה"ב יצא להיוועד עם מנהיגי מצרים בקהיר, טען ביום ראשון כי קיבל דיווחים על כך שישראל וחמאס נושאים ונותנים בחשאיות על סיפוח של חלקים מסיני לרצועת עזה.
הקו שנקט כדי להימנע מלהיראות כמי שתומך באלימות מחד גיסא, אך גם כמי שבכל זאת מקדם את המטרה הפלסטינית מאידך גיסא, היה להצהיר כי שהוא תומך ב"התקוממות בדרכי שלום" נגד ישראל. יושב ראש הרשות, שמרגיש כמי שלכוד בין כמה פטישים וסדנים, ביקש גם מהמצרים להשפיע על ישראל "להפסיק את התגרויותיה ומתקפותיה נגד מסגד אל-אקצה", כמעין ניסיון אחרון להראות שהוא אחראי על האתרים שחשובים לפלסטינים.
אבל ספק אם המכה החדשה לאגו של הפוליטיקאי המזדקן תסייע למעמדו הכושל גם כך בעיני הציבור ברחוב הפלסטיני, וייתכן שהדברים שיצאו אתמול מוושינגטון היו מהלומת המוות לראיס, ואולי גם לרשות הפלסטינית כולה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם