איפה הילד
אימוץ בעייתי של מסקנות משתי ועדות שונות כמעט גרם לפיגוע חקיקתי ששמו 'חוק הורים וילדיהם'. למשרד המשפטים יש הזדמנות לגבש עכשיו אלטרנטיבה ראויה
הפלתה של הצעת חוק 'הורים וילדיהם' בשבוע שעבר נתפסה כניצחון מפתיע של האופוזיציה. נשות יש עתיד ומרצ קפצו וצהלו במליאה כמו אחרי ניצחון במשחק הדגל בתנועת נוער. ח"כ מוטי יוגב חטף על הראש ונענש בהרחקה מוועדת חוץ וביטחון, בתגובה לאי־תמיכתו בעמדת הקואליציה. המציעים, ח"כ יואב קיש וגילה גמליאל, הביעו את זעמם ביומני הרדיו ובתוכניות הבוקר, והבטיחו "עוד נשוב".
משמעת קואליציונית היא ערך חשוב, במיוחד בממשלה שברירית הנשענת על רוב דחוק של 61 ח"כים. אבל מה שלא היה ברור לי בזמן אמת הוא כיצד סלט חקיקתי בעייתי וטעון כל־כך, עבר בלי שום דיון משמעותי בישיבות הסיעה של מפלגות הקואליציה. לפעמים יש משהו ילדותי במשחקים שבין הקואליציה לאופוזיציה, כשהאחרונים מבקשים לנצח בכל מחיר ולהביך את הממשלה גם כשהניצחון חותר תחת הערכים שהם מקדמים. אבל מבחינה מהותית לא ברור עדיין מה הקשר בין הצעת החוק הזו לערכים הבסיסיים של הציבור הלאומי בישראל.
תיכף נגיע לאחורי הקלעים של הפוליטיקה, אבל לפני כן שישים שניות על התוכן. הבעיה בשיח על דיני המשפחה היא הדומיננטיות של קולות קיצוניים משני הצדדים: ארגוני הגברים מחד, ופמיניסטיות רדיקליות מאידך. כשהצעות הרפורמה מגיעות מגברים שחוו טראומות קשות בהליך הגירושין שלהם, או מנשים שהתמכרו לאג'נדות אקדמיות־קיצוניות התלושות מצרכי המשפחות בישראל - התוצאה בעייתית. יש המון רעש צורם, והקולות המאוזנים בולטים בחסרונם.
הצעת החוק של ח"כ קיש היא סלט בעייתי שנוצר כתוצאה מעבודתן של שתי ועדות שונות לחלוטין: שניט ורוטלוי. ועדת שניט עסקה בנושא משמורת הילדים. חזקת הגיל הרך הקיימת, הקובעת כי במקרה גירושין המשמורת האוטומטית על הילדים הקטנים היא של האם, סופגת ביקורת במשך שנים. הפמיניסטיות המתנגדות לה טוענות כי המצב שבו האישה הגרושה כבולה לגידול ילדיה הרכים באופן בלעדי ואיננה יכולה לפתח קריירה בתנאים שוויוניים, הוא בעייתי. ארגוני הגברים מצדם מציגים מקרים רבים ומטרידים של אבות המודרים מגידול ילדיהם, ונאלצים להתכתש בהתדיינות משפטית אינסופית על כל מפגש עם יוצאי חלציהם. לטענתם, רק ביטול חזקת הגיל הרך תקדם שוויון.
מנגד טוענים ארגונים פמיניסטיים שחזקה שוויונית עלולה לשמש ככלי לסחיטת האם בנושא המזונות. גברים שלא באמת רוצים לגדל את הילד ידרשו זאת כקלף מיקוח. על כך אפשר להוסיף את הטבע האנושי. הדומיננטיות של האם בגידול ילדים היא חלק מטבע האדם ולכן גם נכונה יותר לטובת הילד, ושום מחקר מטעם חוג למגדר כזה או אחר לא ישנה את העובדה הפשוטה הזו.
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אז יש ויכוח, ובו צדדים לכאן ולכאן. הבעיה היא שגם אם יש מקום לאימוץ מסקנות שניט, הכוללות ביטול החזקה האוטומטית ובחינת כל מקרה לגופו בבתי המשפט, הדייסה שרקחו חברי הכנסת קיש וגמליאל בין מסקנות שניט לרוטלוי היא הרסנית. ועדת רוטלוי, שהוקמה בעקבות אימוץ אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד בהרכב מומחים מאוד חד־צדדי, מבקשת לערער מהיסוד את ערכי המשפחה המסורתיים. היא מדברת על ביטול האפוטרופסות הטבעית והמרתה ב'אחריות הורית', ומקנה לילד מעמד משפטי חדש שמקטין מאוד את ההורים ומציב את הילד בראש הפירמידה.
החלטתם להתקין אינטרנט מסונן והילד מתנגד? רשמתם אותו לבית ספר דתי והוא לא מסכים? ראו מה אומרת הצעת החוק: "התגלעו חילוקי דעות בין הורה לילדו... יפעל ההורה להגיע להסכמה עם הילדה או הילד בדרכי שלום, בעצמם או באמצעות צד שלישי ובכלל זה מטפל מקצועי או מגשר". קראתם נכון. הילד יכול לדרוש מכם להגיע לבוררות. השלב הבא יהיה זכותו של הילד לקבל ייצוג משפטי מהסנגוריה.
אגב, זכויות הילד בהצעה הזו כוללות מרכיבים עם מאפיינים פוליטיים בולטים כמו "הזכות לחופש מחשבה, ביטוי, מצפון ודת; הזכות לחינוכם לחיי אחריות בחברה ולכיבוד זכויות היסוד של כל אדם ללא הבדל גזע, מין, דת, לאום או מוצא". לא קשה לדמיין אילו מטעמים יכולות לעשות כאן עובדות סוציאליות ושופטים במקרה של בני זוג שאחד מהם דתי והשני לא. כיצד ח"כים מכובדים מהליכוד רואים בזה 'תיקון עוול'? שאלה טובה.
ועכשיו לפוליטיקה: את ההצעה השנויה במחלוקת הגישה גילה גמליאל עוד בכנסת הקודמת. לזכותה ייאמר שכוונותיה היו טובות. היא ביקשה לפעול למען הגברים המקופחים בסוגיית חזקת הגיל הרך. אבל הבלילה שניסחו לה הארגונים השונים יצאה רעילה. בכנסת הנוכחית היא מכהנת כשרה, ולכן העבירה את ההצעה דרך יואב קיש. שרת המשפטים איילת שקד הבינה שבנושא טעון כזה חייבת לעלות הצעת חוק ממשלתית מאוזנת. במשרד המשפטים הוקם צוות בראשותה של עו"ד מוריה בקשי ממחלקת ייעוץ וחקיקה, אבל מדובר בנושא סבוך שלוקח זמן, וגמליאל לחצה לקדם בדחיפות את ההצעה שלה.
במשרד המשפטים החליטו לדחות את ההצעה בדרך אלגנטית: להעביר אותה בקריאה טרומית, ואז למרוח את הזמן בוועדות במשך חודשיים עד שההצעה הממשלתית תעלה ותייתר אותה. כך גמליאל וקיש היו מקבלים את הקרדיט והכותרות בעיתון, אבל לא משלימים פיגוע חקיקתי. המהלך הסתבך כשגמליאל פרצה בצעקות על איילת שקד בוועדת השרים לחקיקה. היא התעקשה על אישור ללא סייגים, ושחרור של החוק לחקיקה מלאה בכנסת. המצב הפוליטי היה מורכב, כי כשהצעת חוק מגיעה מח"כ ושרה השייכים למפלגת השלטון, קשה לדחות אותה בלי סוף. לבסוף אושר החוק בוועדה.
אבל אז החלו ח"כים מהקואליציה להתעורר ולשאול שאלות. בש"ס דאגו ובכולנו ניסו לגשש ולהבין עד כמה ההצעה חשובה לקואליציה, אך בלשכת שקד הפגינו אדישות. ברגע האמת במליאה לא מעט ח"כים נעדרו אחרי קיזוז. מי שהצילו את המצב היו בוגי יעלון, איוב קרא, חיים כץ ומוטי יוגב שנעדרו ללא קיזוז. ההצעה הבעייתית שניסתה להמריא בחצי מצערת, עם מוטיבציה נמוכה מאוד של הח"כים, נפלה על חודו של קול. במשרד המשפטים נשמו לרווחה. התקנון קובע כי אי־אפשר להגיש הצעה פרטית דומה בחצי השנה הקרובה. המושב הנוכחי יסתיים לפני פחות מחצי שנה, כך שלמשרד המשפטים יש זמן לגבש הצעה אלטרנטיבית שפויה.
בשיחות סגורות טוענת שקד כי הנושא הזה גוזל ממנה הרבה מאוד זמן ומשאבים, יותר מכל הצעת חוק ממשלתית אחרת. היא אמנם לא תגיע לעולם לנוסח שיהיה מוסכם על כל הארגונים הרדיקליים, וברור שכל תוצאה תספוג ביקורת, אבל חלון הזמן שנפתח הוא הזדמנות לתקן את העיוות המרכזי של ועדת רוטלוי, שנשענה בעיקר על אנשי אקדמיה ומשפטנים עם גוון מסויים מאוד: זה הזמן לזמן גם אנשי משפט עברי, רבנים ודיינים בכירים, כדי להביע את עמדת היהדות בנושא גורלי כל־כך שעשוי לעצב את עתיד המשפחה בישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם