תחנת צבא העם
לא ברור אם המהלך להעברת גל"צ לאחריותו של גוף לא צבאי אכן יצלח, אבל בכל מקרה כדאי למפעילי התחנה לאמץ כמה הצעות לפעולה בעקבות הסערה שהתחוללה בשל שידוריה
בקיבוץ נתיב הל"ה, שלפני 15 שנה היה בעידן שלפני ההפרטה, עבדתי בתור כלכלנית. חדר האוכל פעל אז במתכונת מלאה. בזמן ארוחות הצהריים התנהלו הדיונים הסוערים ביותר על סוגיות הקשורות לחיינו כאן במדינה.
באחד הדיונים שקיימתי עם נמרוד, איש המקום, הוא מנה בפניי נימוקים לשאלה "מדוע לא כדאי לשמור שבת". מבחינתו הייתה לכך סיבה מרכזית אחת: מי ששומר שבת לא יכול להאזין לתוכנית 'סוף שבוע רגוע בגלגל"צ' במלואה, ונאלץ לכבות את הרדיו עם כניסת השבת. לשיטתו, בכך נגרם לשומר השבת הפסד ממשי.
מאז עברו אי אלו שנים, התוכנית 'סוף שבוע רגוע' עדיין משודרת, אבל לא ברור מה יהיה עתידה ועתיד שאר התוכנית בתחנה. זאת, לאור הדיווחים בשבוע האחרון שלפיהם הרמטכ"ל גדי איזנקוט מתכוון להגיש תוכנית עבודה רב-שנתית לאישור הדרג המדיני, שבמסגרתה יינתנו המלצות להעביר את גלי צהל מן הצבא אל משרד הביטחון. כך עשויות התחנות גל"צ וגלגל"צ להיפרד מן החסות של הצבא, שעוטפת אותן מאז 1950 ו-1993, בהתאמה.
תקציב גלי צה"ל מורכב מכ-20 מיליון שקלים שמקורם בצה"ל, וכ-20 מיליון נוספים שמרוויחה התחנה מחסויות. 20 מיליון שקלים הם הרבה כסף, אבל לא הרבה מאוד. לכן נראה שההחלטה להעביר את התחנה לרשות אחרת לא התקבלה דווקא על בסיס כלכלי, כי אם על רקע מהותי יותר.
אם נשאל את עצמנו עד כמה יהיה זה מצער להיפרד מן התחנה במתכונתה הנוכחית, ייתכן שנגיע למסקנה שזה לא יהיה עצוב מאוד. במסגרתה הנוכחית מהווה גל"צ סוג של יצור כלאיים: מצד אחד זו תחנה צה"לית-ציבורית, הנהנית מתקציבים רשמיים, ומצד שני ובאופן מפתיע, מותר לה גם לשדר חסויות ולגבות תמורתן כסף; מצד אחד זו תחנה צבאית שהייתה אמורה לשמש מדגם מייצג של העם, כפי שהוא בא לידי ביטוי בצה"ל עצמו. מצד שני זו תחנה אליטיסטית, שבהכללה גסה ניתן לומר כי 75 אחוזים מהמגישים ומקובעי סדר היום שבה הם גברים חילונים ממוצא אשכנזי.
מובן שאי אפשר לדבר על האליטות שבתחנה מבלי להזכיר את מסננת הפלייליסט של גלגל"צ, שלגביה נשפכו כבר נהרות של דיו. בסוגיה זו יש טענה אחת פשוטה: יש אמנים וזמרים רבים מאוד שלעולם לא יזכו להישמע בתחנה, כי הם לא יעברו דרך החורים הדקים של המסננת הגלגל"צית. תבורך לבנת בן-חמו, שדואגת להשמיע חומרים מרתקים החורגים מהפלייליסט הקבוע.
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
חוסר הייצוג, הכלאיים שבין שידור ציבורי למסחרי, הכישלון לממש את היעדים שהוגדו על ידי דוד בן-גוריון עם הקמת התחנה "להיות מכשיר ביטחון ואמצעי קשר יעיל לכוחות הצבא הסדיר וצבא המילואים, ולהיות מכשיר לחינוך הנוער והעם, לקליטת העולם, להנחלת הלשון וידיעת הארץ" – כל אלה מעלים את התהיות מה הצורך בתחנה צבאית כזו כיום.
בעבר נעשו כמה ניסיונות לסגור את גלי צה"ל או להעביר את התחנה לאחריותו של גוף אחר מהצבא. כל הניסיונות הללו לא צלחו. ב-1983 ניסה הרמטכ"ל רא"ל משה לוי להפסיק את שידורי החדשות בגל"צ, לקצץ את תקציב התחנה ולצמצם את מספר עובדיה, אך תוכניתו לא צלחה בשל לחצים שהופעלו עליו. ב-1992 הציע הרמטכ"ל רא"ל אהוד ברק לסגור את התחנה או להעביר מצה"ל למשרד החינוך, אך בעקבות לחץ ציבורי לא מומשה ההצעה.
לא ברור אם הפעם יצלח המהלך להעביר את התחנה לבעלות אחרת או לא, אבל טוב יהיה אם כל מי שלא יהיה הבעלים של גל"צ, הנוכחי או החדש, יאמץ לעצמו כמה הצעות בקשר אליה. במתכונתה הנוכחית צריכה התחנה להמשיך לחשוב כיצד תשפר את נושא הייצוג, וכיצד תחזק את המגמות החדשות של שילוב מגזרים ומיעוטים שקודם לא היו נוכחים בשידוריה. חשוב גם שהתחנה תקדיש את עצמה באמת לטובת החיילים ובני משפחותיהם, ושתביא הרבה יותר תכנים שעוסקים בחיילים, במערך הלוחם, בחיילים הבודדים, בסיפוריהם של הפצועים והחללים, בהשמעת קולן של משפחות הנעדרים, בעיסוק בדילמות של הגיוס ולאחריו, בקשיים של מילואימניקים ובני משפחותיהם.
אם התחנה תפעל במתכונת חדשה מתחת לגוף אחר, חשוב מאוד שתמשיך לשמר את הקול האותנטי הצעיר. בשונה מכל תחנת רדיו אחרת, העובדה שמפעילי התחנה, בחלקם הגדול, הם חיילים בשירות סדיר, חבר'ה בשנות העשרים לחייהם, נתנה ביטוי עוצמתי לקולות צעירים. היא שמרה להם מקום, והעניקה לנו הזדמנות להקשיב לקול הזה - וחבל יהיה להפסיד אותו.
אקו"ם