מי רוצה להפוך את יום ירושלים ליום אבל?
דווקא האוניברסיטה העברית, שהוקמה כמוסד ציוני ועודנה מוסד שכזה, צריכה להוציא אמירה כי החגיגות ליום שחרור ירושלים לא כוללות אבל, אלא יש בהן שמחה לכל העמים היושבים בה. איך ייתכן שנתאבל על העיר ששמרנו לה אמונים כל הדורות?
ביום רביעי הקרוב יתכנסו נציגי ועידת אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית לדון בנושאים שעל סדר היום. אחד מהנושאים שיועלו הוא בקשה של שתי סטודנטיות ערביות להזיז את יום הסטודנט הירושלמי מיום ירושלים, כפי שנחגג כבר שנים רבות.
מסורת ידועה היא שאנו, הסטודנטים הירושלמים, חוגגים את יום הסטודנט דווקא ביום איחוד העיר. בניגוד לחברינו מאוניברסיטאות אחרות בארץ, שחוגגים את יום הסטודנט במועדים אקראיים, אנו חוגגים ביום הלאומי, וזה אולי אחד הדברים היפים בלהיות סטודנט ירושלמי - האישי והלאומי נפגשים. הדיון ביום רביעי מבקש להפריד בין הדברים, בטענה שהחגיגות ביום ירושלים "פוגעות ברגשותיהם של הסטודנטים הערבים", ובשל כך הם אינם יכולים לחגוג את יום הסטודנט, שכן הוא נופל על יום האבל שלהם.
האוניברסיטה העברית היא אחד מהמפעלים הציונים החשובים ביותר של התנועה הציונית בארץ ישראל. היא הוקמה על אדמות קק"ל, שגאלה את הקרקע ואף שאפה להקים בה את הפנתיאון הציוני, שלימים הוקם בהר הרצל. מסיבה זו אגב, קבורים להם לבדם מנחם אוסישקין ויהודה לייב פינסקר בגן הבוטני שבקמפוס הר הצופים.
גם מיקומה של האוניברסיטה מול הר הבית אינו מקרי. הוא בא לומר שגם בעת לימודנו אנו זוכרים היטב את עברנו היהודי, שאפילו תנועה חילונית כתנועת הציונות, אשר באה ליצור יהודי חדש, משכיל, איש מדע ומודרנה, זוכרת את עברה ואת קשרה לירושלים.
האוניברסיטה העברית בירושלים צילום: פלאש 90
דווקא האוניברסיטה העברית שהוקמה כמוסד ציוני ועודנה מוסד שכזה, צריכה להוציא אמירה כי החגיגות ליום שחרור ירושלים לא כוללות אבל, אלא יש בהן שמחה לכל העמים היושבים בה. ישראלי הרואה ביום ירושלים צד של אבל, פוגע בנשמתו של עם ישראל. כי איך ייתכן שנתאבל על העיר ששמרנו לה אמונים כל הדורות?
כל עשייה שתנבע כתוצאה מהסכמה לאמירה כי יש ביום ירושלים צד של אבל, אומרת באופן חד וברור לכל הצדדים - "לעולם לא נחיה כאן ביחד. כי החגיגות שלנו הן ימי האבל שלכם". הטענות בדבר "כיבוש" ירושלים, פגיעה ברגשות הערבים ורצון לקרב אותם אלינו דרך הפרדת יום ירושלים מיום הסטודנט, הן ניצול ציני של סובלנות בקרב אחיי מהשמאל.
העם היהודי נדרש כעת להכריע, האם המפעל הציוני וחזון שיבת ציון הוא רעיון מוסרי או לא. כל הניסיונות להציג את זה כשאלה של הכלה והבנה הם חלק מההטעיה. כל אמירה של האגודה מלבד "לא" להצעה, תהיה אמירה נגד ירושלים, שלפיה יש בשיבה לארצנו זווית של אבל. יצחק רבין הבין זאת כשכתב "בישראל אין לנו ויכוח בנושא אחד: שלמותה של ירושלים והמשך כינונה וביסוסה כבירתה של מדינת ישראל. אין שתי ירושלים. יש רק ירושלים אחת. מבחינתנו, ירושלים אינה נושא לפשרה ואין שלום בלי ירושלים".
אני פונה לכל נציגי האגודה, מוטלת על כתפכם אחריות עצומה. היסטוריה יהודית בת אלפי שנים מרחפת מעליכם וממתינה לדעת: האם נשמתה עדיין חופשיה בארצה, או שמא היא אבן שאין לה הופכין בשל הרצון להיות פוליטיקלי קורקט.
הכותב הוא יו"ר תנועת "אם תרצו" באוניברסיטה העברית
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם