כשאת אומרת "ביטחון" למה את מתכוונת?
הדריכות והמצוקה הנפשית של כלל הציבור - ביניהם גברים - בימים של ריבוי מעשי דקירות, איננה זרה לנשים בשגרת חייהן. האיום נמצא שם כל הזמן עבורן ותחושת הביטחון זרה להן
כשאת אומרת "ביטחון" למה את מתכוונת? מחר (יום רביעי) הקרוב יצוין ברחבי העולם יום המאבק באלימות נגד נשים. האלימות המדוברת היא אלימות שקופה בדרך כלל. היא אינה זוכה לכותרות ענק בעיתונים, לא לחדשות מתפרצות או לפאנלים של מומחים בפריים טיים או לישיבות חירום בממשלה. היא איננה זוכה לגינויים חוצי גבולות או למפגני סולידריות.יוזמה מקומית חדשה משמשת שופר לקול שלא נשמע. היוזמה היא תולדה של המציאות הקשה בישראל של שנת 2015: אחת משלוש נשים תותקף מינית בחייה, אחת מתוך אחת תוכל להעיד על הטרדות מיניות שעברה, מאז תחילת השנה נרצחו 12 נשים, אך למעשה זהו נתון חלקי בלבד משום שלא ניתן להעריך כמה נשים שמו קץ לחייהן מתוך מצוקתן האדירה, שנגרמה עקב ההתעללות שרצחה את נפשן, לרוב בילדותן ובביתן.
תוצאות מחקר מדד הביטחון של נשים שערכו ארגוני נשים שופכות אור על מגמה ברורה: נשים מאוימות מגורמים רבים. במיוחד בולט הנתון כי החשש מפגיעה פיזית או מינית לא נופל, ובמקרים רבים אף גובר, על החשש מאירועי טרור. נתון זה אינו מפתיע, שהרי מילדות אנחנו לומדות להיזהר מפני הסכנות שבחוץ. הדריכות והמצוקה הנפשית של כלל הציבור - ביניהם גברים - בימים של ריבוי מעשי דקירות, איננה זרה לנשים בשגרת חייהן. האיום נמצא שם כל הזמן.
המושג "טראומה עיקשת", שטבעה ד"ר אפי זיו, פסיכוטרפיסטית המתמחה בטיפול בנפגעות טראומה מינית, מבקש להגדיר את החוויה הזאת. מושג זה מתייחס להשפעות הנפשיות של מצבים חברתיים דכאניים מתמשכים על הנפש. בשונה מ"טראומת קיצון" שמקורה באירוע שיש לו התחלה וסוף, שגבולותיו ברורים, מדובר בחוויית חיים מתמשכת של דיכוי וסבל. מאפיין נוסף של הטראומה העיקשת הוא חוסר הנראות שלה. בשונה מאירועים טראומטיים לאומיים כמו מלחמות או מתקפות טרור שהחברה מכירה בהן ומגנה אותן, הטראומה העיקשת לרוב לא נראית, כמעט לא מדוברת ולמעשה מושתקת.
המושג המקובל של ביטחון נדון בשפה צבאית. האיום על ביטחון התושבות והתושבים נתפס כחיצוני והמשימה הלאומית היא שמירה על הגבולות כדי לאפשר לעורף לחיות בבטחה. פרויקט דיגיטלי של מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית ת"א, "אחת מתוך אחת" ו"רוח נשית" מבקש לצייר את המציאות העגומה של נשים בתוך הגבולות, בסביבתן הביתית.
נשים הוזמנו לסמן בנקודה אדומה על גבי מפה את המקום שבו הותקפו או הוטרדו מינית, המקום שבו ביטחונן האישי נפגע. תוך שעות ספורות מעליית המפה לרשת - ישראל התכסתה אדום. נקודה ועוד נקודה, ברחוב, בעבודה, בבית, בבית הספר, באוטובוס. עדות ועוד עדות יוצרות רקמה מצולקת אחת גדולה. אלה פני המדינה. זאת מפת אי-הבטחון שלנו.
מחר, 25 בנובמבר, תתקיים בת"א צעדה ועצרת לציון יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים. נתכנס ב-18:30 בכיכר רבין ומשם נצעד לעבר רחבת מוזיאון ת"א, שם תתקיים עצרת מחאה ובה נקרא יחד, בסולידריות - די לאלימות! נדרוש להנכיח את האלימות השקופה. נדרוש את ביטחוננו חזרה. נתבע מקובעי המדיניות לראות בתופעה החברתית הבלתי נסבלת הזו עניין שיש למקם בראש סדרי העדיפויות ולמגרה. נדרוש את הביטחון ברחובות שלנו ובבית. כשאנחנו אומרות "ביטחון” - אנחנו מתכוונות לזה.
הכותבת היא עובדת במרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ת"א
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg