זמן לקבל אחריות
מהריאיון של יאיר לפיד לתקשורת החרדית אפשר לזהות בעיה חמורה בשיח שבין המגזר החרדי והחילוני: ראייה צרה שלא לוקחת בחשבון את כל עם ישראל
בבית-שמש התקיימו במרץ 2014 בחירות מקומיות חוזרות. היו אלה ימי ערב פורים, והעיר נחלקה לשניים – חרדים נגד כל השאר. קמפיין הבחירות החרדי התהדר בפסוקים רלוונטיים על שמד מתוך מגילת אסתר. לו היה זר נקלע לריכוזי האוכלוסייה החרדית בעיר, הוא יכול היה לטעות ולחשוב שנחת בנתיבי איילון: כרזות ענק השתלשלו מגגות הבניינים, ועליהם הוטבע דיוקנו של יאיר לפיד, שר האוצר דאז, לצד המילים: "להיקהל ולעמוד על נפשם".בריאיון היסטורי שקיים השבוע לפיד עם אלי ביתאן ועקיבא וייס ב'חדרי חרדים' הוא נזכר בימים ההם ואמר: "אתם יודעים מה זה בשבילי, שהראו לי תמונה של ילדים שורפים את דיוקני במדורות"? שאלו אותו השניים: "האם זו הייתה נקודת השינוי אצלך?" יושב ראש יש עתיד השיב: "אני לא יודע אם זו הייתה נקודת השינוי, אבל זה היה שבר גדול מאוד. לא נבהלתי – אני לא אדם שפוחד – אבל זה כאב".

למרות הנטייה לייחס לפוליטיקאים עור עבה, התברר מהריאיון הזה שגם להם יש יכולת להיעלב ולהיפגע. גם להם לא נעים לדעת ששורפים תמונה שלהם, או שתולים שלט חוצות ענק עם רמזים לגזרות השמד של שושן הבירה. לא כיף להיות הדמות השנואה, וזו אכן נקודה בזמן שעשויה להביא לשינוי.
אולם על איזה שינוי שעבר לפיד דיברו המראיינים? באותו ריאיון נשאל לפיד שאלות קשות, ולא הייתה זו שיחה פשוטה. מצד אחד הוא לא מכר את עקרונותיו והזכיר את לימודי הליב"ה, את זכותה של המדינה להחליט בדבר התקצוב לקייטנות רק לילדים שלומדים במוסדות הממלכתיים. הוא דיבר בעד הזכות להתנות את התקציב לתוכניות לימוד של בחורי ישיבה אמריקנים אשר מגיעים לארץ לשנה אחת בכך שיבקרו באתרים ציוניים, וחזר על עמדתו בעד הפחתת מס הערך המוסף לאפס לבוגרי שירות צבאי ולאומי. לפיד גם חזר ואמר שהמטרה שלו הייתה ועודנה שוויון זכויות וחובות, ודיבר על הפצע הפעור שבין החברה הציונית לחרדית – ה"שוויון בנטל".
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מצד שני, ובנקודה זו כנראה מצוי השינוי בלפיד, נראה היה שהוא התרכך וניסה להבליט את החלק המסורתי שבו. הוא דיבר על בר המצווה שלו ועל היותו אדם מאמין, וניסה להסביר שאין בו שנאה לדת. הוא הזכיר את הצורך באחדות העם ובמחשבה על החיים והזהות המשותפים, ושוחח על היכולת של כל החברות בישראל לחיות ביחד במדינה.
בדצמבר 2014 פוזרה הממשלה, ואם נשאל עוברי אורח ברחוב מה הסיבה לכך, נקבל מן הסתם תשובות שונות ומגוונות: חוק אפס אחוזי מס הערך המוסף, חוק הלאום, חוק 'ישראל היום' או החשש מניסיון הפיכה של לפיד וציפי לבני.
אבל מתחת לפני השטח ישנה סיבה עמוקה יותר: לממשלה הזו לא היה דבק מאחה. שריה ויועציה לא הצליחו להחזיק אותה בחיים מעל כל חילוקי הדעות, ולא השכילו לנהל משברים. לכן הלכה ישראל לבחירות וחזרה לפתרון המוכר, החמים והנוח: ממשלה יחד עם החרדים. המחיר של ממשלה כזו ידוע, חוקי המשחק ברורים. אחרי שהתשלום שלה נפרע, אפשר לעבוד בסביבה יציבה יחסית ולא לחשוש מניסיונות הפיכה.
זו אקסיומה שמרחפת באוויר: אי אפשר להיות ראש ממשלה בלי לעבור את המשוכה החרדית, ומתברר שאף אחד לא נוהג אחרת – בוודאי לא מי שרואה את עצמו כמועמד לראשות הממשלה.
לכן, אין שום בעיה עם המסר המאחה והמפויס של לפיד, אין פסול בכך שעבר שינוי. הרי אנחנו באמת עם אחד. אם כן, מה הבעיה? בריאיון הזה היה שיח של נציגי מגזר פרטני עם האיש שהיווה מבחינתם את אויב הציבור – וזו מהות הכול. השאלות שהוצגו ללפיד הועלו מתוך ראייה צרה ומגזרית: מדוע פגעת בציבור החרדי, הוא נשאל, מדוע שללת הטבה כזו או אחרת לחרדים. זהו, לא היו שאלות אחרות או דבר מעבר לכך.
לפיד עצמו נשאב לשיח הזה, הגן על כל מהלך שעשה והסביר מדוע לא פגע בחרדים - אלא שזה השיח שצריך לשנות. אי אפשר להמשיך עם ההאשמות של המיעוט החרדי כלפי הרוב החילוני, עם התשובות המתנצלות של החילונים. זה מצב שאסור שיוסיף להתקיים.
במהלך דבריו ציין יושב ראש יש עתיד שלא יפריע לו אם רוב תושבי מדינת ישראל יהיו חרדים שיתהדרו בשטריימלים וציציות. אבל כדי שמצב כזה לא יפריע גם לנו, חובה להכניס לשיח החרדי נרטיב חדש של "אחריות".
על פי תחזיות רבות, בעוד שלושים שנה יהיו החילונים בישראל מיעוט קטן. משחק התפקידים ישתנה, והחרדים, שיהיו הרוב, יהיו מוכרחים לקבל על עצמם אחריות. הם יהיו מחויבים להבין שהם לא פועלים רק כלפי המגזר שלהם, אלא מול כל החברה. יהיה עליהם להרחיב את זווית הראייה שלהם, לא להביט על העולם ממקום צר, להפסיק להאשים ולחשוב על עצמם כמיעוט נרדף.
לצד הציוני במשוואה יש אחריות משלו: הוא מוכרח להפסיק להתגונן, להסביר את "שיח האחריות" ולציין שמשמעות ההפיכה לרוב היא לקחת את מושכות ההנהגה של העם. במעמד כזה, חובה על הרוב לחשוב אחרת, וגם לדבר אחרת.