לא פראיירים: עמותות הימין הבריזו לדיון של שפיר
ישיבה שזימנה חברת הכנסת על חיסיון תורמים לעמותות התנהלה בהשתתפות שני נציגים בלבד, שניהם מהשמאל. בבית היהודי טוענים: "98 אחוזים מהזימונים הופנו לעמותות ימין"
גיחותיה של ח"כ סתיו שפיר בקדנציה הקודמת לחדר ועדת הכספים הפכו לשם דבר במסדרונות הכנסת. הקורבן הקבוע של הגיחות ההן היה מי שעמד אז בראש הוועדה, ח"כ ניסן סלומינסקי מהבית היהודי. אלא שסלומינסקי עצמו לא היה המטרה מבחינת שפיר, גם אם מדי פעם נראה היה שהיא די נהנית לאמלל את חבר הכנסת הוותיק.
עוד כותרות ב-nrg:
- נסיגה תמורת שקט: התוכנית המדינית החדשה של נתניהו
- סין: בכירים בשלטון הואשמו בתמיכה בטרור
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
רוב המתקפות כוונו לעבר הכספים והתקציבים שהועברו למוסדות שהבית היהודי חפץ ביקרם – החטיבה להתיישבות, גרעינים תורניים ברחבי הארץ, גופים בהתיישבות ביהודה ושומרון ועוד כהנה וכהנה מטרות שלא נאות בעיני רבים מהחלק השמאלי של המפה הפוליטית.
גם אם סבלו מכך לא מעט, הודו אנשי הבית היהודי בחדרים סגורים ששפיר ידעה לעשות את העבודה, בעיקר בכל מה שקשור למינוף תקשורתי של הדברים שנאמרו בוועדה. חודשים רבים הם חיכו לרגע המתאים בתקווה שתצוץ הזדמנות ליום נקם, או לפחות לאיזו תגובה פרלמנטרית ראויה. השבוע ההזדמנות הזו נפלה לידיהם, והם עטו עליה כמוצאי שלל רב.
הכול החל כשח"כ שפיר זימנה דיון בנושא "שקיפות מימון עמותות" במסגרת ועדת השקיפות שהיא עומדת בראשה. באורח פלא הוזמנו לדיון בעיקר עמותות שמשויכות לחלק הימני של המפה הפוליטית – 'אלע"ד', 'אם תרצו', ישיבת הר ברכה, 'עטרת ירושלים' ועוד רבות אחרות. עמותות מעטות שמזוהות עם השמאל הוכנסו גם הן לרשימת המוזמנים. יש מי שיסבירו זאת כניסיון למנוע טענה שהרשימה הורכבה מזן מסוים של עמותות.
גם שרת המשפטים איילת שקד נקראה להגיע לדיון, שהתקיים ביום שני. בשיחות מקדימות בין אנשי הבית היהודי ונציגי חלק מהעמותות הגיעו כולם למסקנה שמדובר פחות או יותר במטווח ברווזים. נציגי העמותות ושרת המשפטים יֵשבו בחדר ויספגו טענות מטענות שונות, רובן על בסיס פוליטי, וכלי התקשורת שיגיעו לסקר את הדיון יסיימו למען חברי הכנסת מהשמאל את המלאכה. "מילא אם היינו רואים איזון בזימונים שהוצאו לדיון", סיפרו לאחר מכן אנשי הבית היהודי. "98 אחוזים מהם הופנו לעמותות ימין, כך שהיה לנו ברור מה המטרה פה".
בתגובה החליטו במפלגה לערער על לגיטימיות הדיון. העילה לכך הייתה שהמנדט הרשמי שבמסגרתו פועלת הוועדה עוסק ב"הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור". מה בין עמותות פרטיות ובין מידע ממשלתי, תהו בבית היהודי.
בסביבתה של ח"כ שפיר הסבירו כי לדיון הוזמנו גם אנשי משרד המשפטים ורשם העמותות עצמו, והם גורמי ממשל לכל דבר. אלא שזה עדיין לא עונה על השאלה הפשוטה – אם רוצים לפקח על פעילות רשם העמותות, מדוע יש צורך לזמן לשם כך רשימה ארוכה של עמותות פרטיות?
לכן הוחלט לבסוף, בשיתוף פעולה עם נציגי רוב העמותות, להבריז מהדיון. "רוצים להתנגח בעמותות הימין?" לגלגו בקואליציה על הזימון, "בכיף, רק בלעדינו. תעשו את זה עם עצמכם". וכך נפתח הדיון, כשבחדר נגלית תמונה מוזרה במיוחד – מלבד שפיר עצמה השתתפו בדיון שני חברי כנסת נוספים מהשמאל, זהבה גלאון ודב חנין, שניהלו רוב הזמן דו־שיח עם רשם העמותות עצמו ועם נציגה מטעם משרד המשפטים.
בצר להם נאלצו חברי הכנסת להחליף את המטרה המותקפת, ובמקום להתנגח בעמותות הימין באו בטענות לרשם העמותות עצמו. הם טענו נגדו שלא ייתכן שרק עמותות ימין זוכות לקבל אישור להענקת חיסיון לתורמים הפרטיים שלהם. "אמות המידה לחיסיון של תורמים לעמותות אינן ברורות", הטיחה שפיר בפקיד הבכיר, והוסיפה כי רוב העמותות שקיבלו אישור לחיסיון על זהות התורמים שלהן הן עמותות ימין.
המראה היה מביך, כאילו לרשם העמותות יכולים להיות שיקולים פוליטיים בנושא, או החלטה מודעת להקשות על עמותות השמאל ולהקל עם עמותות הימין. ואכן, בסבלנות אין קץ, הסביר הרשם לחברי הכנסת מהשמאל את המובן מאליו: כל עמותה שרוצה, מימין ומשמאל כאחד, מוזמנת לבקש חיסיון לשמות תורמיה הפרטיים, וסביר להניח שהיא גם תקבל אותו.
"הנושא הפוליטי אינו רלוונטי כלל", הדגיש הרשם. "אנחנו עובדים רק ברמה הפרוצדורלית. גם עמותת שמאל שתפנה בנושא אחד התורמים שלה ותבקש לגביו חיסיון, אנחנו נפעיל לגביה שיקול דעת ונאפשר את החיסיון". וכך, שעה בלבד לאחר שהחל, נאלצה ח"כ שפיר לסגור את הדיון בלי שניפקה כותרת אחת לרפואה.
מחברת הכנסת סתיו שפיר נמסר בתגובה: "גם אני הופתעתי לגלות כי רוב העמותות שמבקשות חיסיון על שמות התורמים שלהן הן עמותות ימין. מפליא מאוד שעמותות הטוענות כי הן פועלות לטובת הציבור, מנסות להסתיר את הגורמים המממנים שלהן מהציבור. במה הן מתביישות? מדאיג עוד יותר כי חלק מהעמותות הללו עוד מקבלות פרס על ההסתרה - תמיכות תקציביות מקופת המדינה, מכספי המסים של כולנו. ועדת השקיפות בראשותי תגיע לכל מקום שבו אין שקיפות, ותעשה הכול כדי להאיר את הפינות החשוכות של השלטון".
רגע לאחר סיום ההצבעות על תקציב המדינה, כשמחוגי השעון בישרו ארבע לפנות בוקר, נתקל רה"מ בנימין נתניהו ביו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני ביציאתו מהמליאה. "זו קואליציה חזקה מאוד", פנה לגפני וליווה את הדברים בחיוך של שביעות רצון, ופנה לדרכו.
מאחורי האמירה האגבית הזו מסתתרת החלטה פוליטית שהתגבשה לאחרונה אצל ראש הממשלה - ויתור על ניסיונות הרחבת הקואליציה, לא אביגדור (איווט) ליברמן ולא יצחק (בוז'י) הרצוג. ככה זה כשמצליחים להעביר תקציב ולבטל את חוק גיוס החרדים בלי יותר מדי מהמורות בדרך. הביטחון עולה, ולפתע מתברר שלא רק אפשר לשרוד בקואליציית 61, אלא אפילו אפשר ליהנות ממנה.
אחד מאנשי הליכוד שוחח על כך בימים האחרונים עם ראש הממשלה ושמע ממנו את המשפט המכונן הבא – "נראה לך שאני מתגעגע לציפי וליאיר?" למי שלא הבין, ציפי לבני ויאיר לפיד הם רק המשל. הנמשל הוא כל שותף או גורם שמגיע לזעזע ולערער את יציבות הממשלה. "לא צריך לצרף אף אחד", חיזק השבוע השר יעקב ליצמן את הרוח ששררה בישיבת ראשי מפלגות הקואליציה בתחילת השבוע, "זו קואליציה מעולה".
איך כל זה מסתדר עם העובדה שרק לפני כמה ימים הכריז שותפו המרכזי של נתניהו, השר משה כחלון, כי מעכשיו יעשה הכול כדי להרחיב את הממשלה? בקואליציה יש מי שמטילים ספק בנוגע לאנרגיות ששר האוצר מתכוון להשקיע בנושא. "הרי כחלון יודע היטב שמשמעות הרחבת הקואליציה היא הקטנת כוחו בתוכה באופן משמעותי", הסבירו גורמים בממשלה. "לכן מבחינה ממלכתית זו אולי האמירה הנכונה, אבל מעשית זה ממש לא האינטרס שלו".
אבל אלה לא רק נתניהו וכחלון. כמעט כל אחד מ־61 השותפים בקואליציה מרגיש נוח הרבה יותר במצב הנוכחי. כך למשל, חברי הכנסת שזכו להישגים שרשומים על שמם בתקציב האחרון: לו הקואליציה הייתה מונה שבעים חברי כנסת, הם היו זוכים לכספים הקואליציוניים שהם קיבלו? לכולם ברור שזה לא היה קורה. אם תרצו, הסלוגן הפוליטי החדש הוא "קטן הוא בעצם גדול".
מי שמגלה עניין בבחירות לתפקיד יו"ר מרכז הליכוד יתכבד וירים את ידו. אך בכל זאת, מתברר שאת הליכודניקים הבחירות האלו מרתקות. ציבור הבוחרים כולל את 3,700 חברי מרכז המפלגה, ונכון לעכשיו שני חברי כנסת מרכזיים מהליכוד כבר הכריזו על מועמדותם – יושב ראש הקואליציה ח"כ צחי הנגבי וח"כ דודי אמסלם, שניצב מולו.
כאשר שמו של אמסלם מוזכר בקרבת נתניהו הוא מסוגל לגרום לאגלי זיעה קרה בכמות נכבדת לגלוש על מצחו של ראש הממשלה. המחשבה עד כמה יוכל אמסלם לאמלל את חייו של נתניהו באמצעות מרכז המפלגה מדירה שינה מעיני ראש הממשלה.
די להיזכר ביוזמה שהוביל אמסלם לשינוי שיטת הבחירה של רשימת הליכוד לכנסת, שבמסגרתה יועבר הכוח מהמתפקדים לחברי המרכז; או בניסיון לקבוע כי ראש המפלגה יידרש לרוב של 60 אחוזים אם יבקש להתמודד בפעם השלישית ברציפות על התפקיד. אם אלו המהלכים שניסה להוביל חבר כנסת חדש בעל ותק של חודשים ספורים בכנסת, בוודאי אמר נתניהו לעצמו, מפחיד לחשוב אילו מטרות הוא יסמן אם יעמוד בראש מרכז המפלגה.
לכן יקבל ראש הממשלה בקורת רוח את ההחלטה המסתמנת של השר חיים כץ להודיע בקרוב כי גם הוא מעוניין להיכנס למרוץ. השר כץ, שבימים כתיקונם לא עובר לנתניהו הכי חלק בעין, הפך לפתע לגלגל ההצלה שראש הממשלה חיכה לו. קחו את השפעתו הישירה של כץ על חלק מחברי המרכז וצרפו לה את התמיכה שהוא עשוי לקבל מגורם משמעותי אחר במרכז המפלגה, השר ישראל כץ. הוסיפו לכך את תמיכתם הצפויה של חברי המרכז שמזוהים עם ההתיישבות, ותגיעו למסקנה שההחלטה של כץ להצטרף לחגיגה היא מהסוג שמשנה התמודדות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם