ראשי » חדשות » בארץ

"הטענה שמתנגדי הגז שמאלנים נועדה לפגוע במאבק"

במטה המאבק נגד מתווה הגז מסרבים להרים ידיים, תולים תקווה בהפגנות ובעתירות לבג"ץ וטוענים: "זהו מסע של דה-לגיטימציה". הפרשן נחמיה שטרסלר: "עברנו שלוש שנות דיונים, שינויים וועדות - הגיע הזמן לבצע. עצמאות אנרגטית לישראל תושג רק כשהמתווה יאושר"

"האם אנחנו מנהלים מאבק שכמעט בלתי אפשרי לנצח בו ניצחון מוחץ? כן. האם עדיין אפשרי לנצח? כן". בגישה הזו, ועם הרבה להט ונחישות, מצליחה אור־לי ברלב, ממובילות המאבק במתווה הגז, להוציא בשבועות האחרונים אלפי אנשים מביתם פעם אחר פעם להפגנות נגד המתווה.

עוד כותרות ב-nrg:
- טראמפ יגיע לביקור בארץ: "אוהב את ישראל"
- נשיא הבונדסטאג: "סימון מוצרים - לא חכם"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

על פי הנתונים היבשים, מדובר במאבק חסר סיכוי. המתווה כבר חתום וגמור, אחרי שעבר את אישור הכנסת והממשלה. הדיונים שנערכים בימים אלו בוועדת הכלכלה הם הליך פרוצדורלי בלבד של 'חובת היוועצות', שמועד הסיום שלו, בעוד שבוע, כבר נקבע. לאחר הדיונים, ללא קשר למה שיתרחש בהם, יוכל נתניהו להפעיל בתפקידו החדש כשר הכלכלה את סעיף 52, שיאפשר לשותפות 'דלק' ו'נובל־אנרג'י' לפעול כמונופול "מטעמים מדיניים או ביטחוניים". המכשול האחרון שבאמת עומד בפני המתווה הוא העתירות שהוגשו ויוגשו נגדו לבג"ץ.
 
הדרך הארוכה שעבר המתווה מאז שהחליט נתניהו לקחת את הנושא תחת חסותו היא אולי פתלתלה, אבל מוכיחה שכאשר ראש ממשלה בישראל מבקש לקדם יוזמה כלשהי בכל מחיר, הוא בדרך כלל מצליח. התפטרותו של הממונה על ההגבלים העסקיים פרופ' דיוויד גילה, פיטוריה של יו"ר רשות החשמל אורית פרקש, השימוע הציבורי, ההצבעה בממשלה ובכנסת ותפירת ה'דיל' המיוחד עם דרעי בתמורה לפרישתו ממשרד הכלכלה - היו כולם צעדים לא פשוטים עם הד ציבורי משמעותי, ובכל זאת נתניהו ושר האנרגיה יובל שטייניץ צלחו אותם בקלות יחסית.

אז מה בדיוק מצפים אנשי המאבק שיקרה? "הציבור לא אמר את המילה האחרונה. זה משהו שנוטים לזלזל בו ולא לקחת אותו בחשבון", טוענת ברלב. "הציבור מבין בחושים החדים שלו שיש פה משהו לא תקין, שעומדת להיעשות כאן טעות קטסטרופלית".

בשיחה שאנו מקיימים עם ברלב משתתפים גם דובר המטה יוסי דורפמן, וראש תחום כלכלה בפורום המשפטי למען ישראל, נחום גוטנטג. הניגוד בין הלהט והאמונה של השלושה לבין ההערכות הריאליות, מזכיר במובנים רבים את ימי סיסמאות ה'היה לא תהיה' מגוש קטיף.

"אני לא זוכר מהפכה כזו במדינת ישראל", אומר גוטנטג, היחיד מבין השלושה שלא זקוק להסברים על ההשוואה לתחושות שליוו בזמנו את תושבי גוש קטיף. "האם זו הישורת האחרונה? אני חד־משמעית אומר לכם שלא. אפשר עוד לשנות דברים, בייחוד כשיש התעוררות. ראינו את זה בוועדת ששינסקי הראשונה ששינתה את המיסוי. קורה כאן משהו שלא צריך לקרות במדינה דמוקרטית".

כעמותת ימין מובהקת, 'הפורום המשפטי' חריגה בנוף המחאה נגד המתווה. במטה המאבק נשבעים שזה לא המצב. גוטנטג ולצדו יעל ישראל, בתו של שר החקלאות אורי אריאל ופעילת עמותת 'ירוק עכשיו', הם מבחינתם ההוכחה החיה לכך. "ההתנגדות למתווה לא משנה כהוא זה את העמדות הפוליטיות שלנו", אומר גוטנטג. "העליתי את זה בפני הנהלת הפורום לא פעם, וקיבלתי גיבוי מלא".

איך הגז קשור לאג'נדה של הפורום המשפטי?
"מה שמוביל אותנו זה דאגה לאינטרס הלאומי, ולא אינטרס פרטיקולרי של אדם זה או אחר שירוויח הרבה מאוד כסף. אנחנו רוצים שכל עם ישראל לדורותיו ייהנה מהמשאב הזה. אני קורא לכל הארגונים, מימין ומשמאל, להצטרף למאבק כדי לשנות את המתווה".
 

איך אתם מסבירים את העובדה שהמאבק נתפס כעניין של השמאל?
"אלו ספינים שמגיעים מהצד השני כדי לנסות לתקוע טריז בין האנשים ולפצל את המאבק", אומרת ברלב. "הרי מדובר כאן במשאב שאנחנו רוצים לשמור לעם ישראל. אנשים מכל המגזרים מסכימים על כך".

מה לגבי הטענות שהקרן החדשה עומדת מאחורי ההפגנות?
"זו מלחמה פסיכולוגית, כמו שעשו לששינסקי בזמנו. איך יילחמו במאבק ציבורי שמבוסס על עובדות? ינסו להשחיר אותו. מאבק הגז דל ועני, ולא מקבל כסף משום ארגון או קרן. אני אישית לא מעוניינת לקבל כסף מהקרן החדשה. הייתי רוצה שהפעילות החברתית שלי תהיה בסיוע הציבור הרחב", טוענת ברלב. "זהו מסע של דה־לגיטימציה", מוסיף גוטנטג.

לדברי ברלב, ההפגנות ממומנות באמצעות קמפיינים של גיוס המונים, ומדובר בכמה עשרות אלפי שקלים לצורך הקמת במות והגברה. "כשהפגנו ליד הבימה מצאנו פטנט. יש שם איזה עץ שנוח לעמוד עליו, וככה חסכנו את העלויות של הבמה".

בבדיקה שערכנו מול אנשי הקרן החדשה לישראל, הם אכן מכחישים כי תמכו כספית במאבק נגד מתווה הגז. דובר הקרן מסר בתגובה לפנייתנו כי "מחאת הגז היא מחאה מוצדקת מעין כמוה, כאשר לצערנו מדינת ישראל והעומד בראשה מעבירים בנזיד עדשים נכסים השייכים לציבור לידי מונופול פרטי. לא פלא שאזרחי ישראל קמו והתקוממו כנגד הפגיעה הקשה בנכסיהם. לצערנו, מלחכי פינכה ועיתונאי חצר מעדיפים לעשות דה־לגיטימציה למחאה במקום להתעסק בנושאים הענייניים. הקרן החדשה אינה עומדת מאחורי מחאת הגז ואינה תומכת כספית, נכון לעכשיו, במארגניה. הקרן מאחלת הצלחה רבה לציבור הישראלי במאבקו למען שמירה על נכסיו".

מתנגדי המתווה מציגים שלל טענות הנוגעות להליך הבלתי־תקין לדבריהם שקדם לגיבושו. קיומו של צוות המשא ומתן בראשות יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה יוג'ין קנדל (שהתפטר מאז) הוכחש בתחילה, וגם לאחר שהתגלה התברר שלא נרשמו פרוטוקולים מסודרים. "אין שקיפות, אין פרוטוקולים, מזיזים רגולטורים הצדה וגם מסתירים דו"חות נתונים מהציבור", אומרת ברלב, ומתייחסת גם להכנסות הצפויות למדינה מתמלוגי הגז.

ההערכה המקצועית הרשמית היחידה שהתפרסמה עד כה הייתה זו של נגיד בנק ישראל לשעבר סטנלי פישר ב־2013, שדיברה על הכנסות כוללות של כ־126 מיליארד דולר ב־25 השנים הקרובות. אלא שלאחרונה הודלף תחשיב עדכני שנערך באוצר לאחר ירידת מחירי הגז בעולם, ולפיו הסכום נמוך בהרבה ונע סביב 200 מיליארד שקלים לתקופה של 36 שנים.
 
לעומת זאת, נגידת בנק ישראל קרנית פלוג הכריזה השבוע בוועדת הכלכלה כי ההכנסות הצפויות לא יפחתו מ־70 מיליארד דולר לאורך חיי המאגר. מדובר בחישוב נומינלי, ובערכים של היום המספר נחתך בחצי. חשוב לזכור כי מדובר בהערכות בלבד, התלויות במשתנים רבים. הנתון המשמעותי יותר הוא מה האחוז שיתקבל בקופת המדינה מהרווחים הצפויים. על פי המספרים שהציגה פלוג, מדובר בשיעור שבין 47 ל־54 אחוז מהרווחים.

"אחרי ועדת ששינסקי אמרו לנו שנקבל 60 אחוזים מהרווחים על הגז", אומרת ברלב, "אבל קודם הם צריכים להחזיר כמעט פי שלושה מההשקעה, וגם אחרי זה מדובר בעלייה מדורגת במס. התוצאה היא ש־60 האחוזים מ'תמר' זה אולי עוד 15 שנה, וגם אז ליומיים ורבע עד שיסתיים המאגר.

"עד אז מדובר בתמלוגים של 12.5 אחוז בלבד, ואנשים חושבים שהמיליארדים עוד שנייה נשפכים עלינו. במתווה נתנו הקלה נוספת, שהמיסוי על הייצוא לא יהיה לפי המחיר המקומי אלא לפי מחיר הייצוא, גם אם הוא נמוך יותר. אנחנו מקבלים הרבה פחות כסף ממה שהצהירו עליו, וגם המתווה לא באמת מזרז את הגעת הכסף, אז למה הדחיפות הגדולה?"

"עצמאות אנרגטית לישראל תושג רק כאשר המתווה יאושר", אומר מנגד הפרשן הכלכלי נחמיה שטרסלר, "כאשר יתחילו לפתח את 'לווייתן', כאשר יבנו כמו שצריך צינור נוסף בצפון שיגיע מ'לווייתן' לאזור החוף הצפוני. עצמאות אנרגטית תושג כשהעולם יראה שישראל הפסיקה להשתגע והיא חותמת על הסכם ועומדת בו. אז יבואו משקיעים חדשים וימצאו גז נוסף. במצב כזה גם ימצאו עוד גז וגם יתחרו בתשובה ויורידו לו את המחירים.

"זו הדרך הנכונה. ככה גם נוכל לייצא יותר גז, לקבל יותר מסים ולייצר יותר תעסוקה וגז זול למפעלים. זוהי עצמאות אנרגטית, ולא מהלכים שמתעסקים כל הזמן בלבלום ולגרום לכך שהגז של 'לווייתן' יישאר באדמה.
"אם זה יימשך נובל־אנרג'י תלך לבית משפט, וכל הסיפור יידחה בשש עד עשר שנים. אני רוצה שיהיה גז כבר מחר. שלא נהיה מדינה מפגרת כמו ונצואלה או מצרים שנכנעו ללחצי דעת קהל, והפכו ממדינות שמייצאות גז ונפט למדינות שמייבאות גז ונפט".
 

אנשי מטה המאבק חולקים על ההנחה שמשקיעים נוספים יגיעו עם אישור המתווה, וסבורים שגם אין להם סיבה. "שר האנרגיה אומר שחייבים להביא את המתווה, כי תור ארוך של משקיעים מחכה לחפש. אז זהו, שלא. יוסי לנגוצקי (הגיאולוג שאיתר את מאגרי תמר ולווייתן) חוזר ומסביר שאין עוד מאגרים גדולים כמו 'תמר' ו'לווייתן'".

אתם מתנגדים באופן מוחלט למתווה, במקום להציע נקודות לשיפור. אולי התפיסה הזו של שחור ולבן מקטינה את היכולת שלכם להגיע להישגים?
"זו לא מחלוקת על כמה נקודות. יש כאן משאב טבע זול ונקי, ואנחנו כאזרחים מעוניינים להשתמש בו לצורכי אנרגיה וליהנות מהיתרונות שהוא מביא. בסוף, גם לאחר המתווה, 'נובל־אנרג'י', תאגיד אמריקאי זר ופרטי, נשאר בשליטה על 90 אחוז משוק הגז והאנרגיה של עם ישראל.

"אלו חברות בעלות אינטרס כלכלי בלבד, שמתייחסות לזה כאל סחורה שהם רוצים להרוויח עליה כמה שיותר מהר, והדרך לעשות את זה היא הגברת הייצוא. בניגוד להמלצות של ששינסקי, המתווה הנוכחי התיר את הייצוא מ'תמר' עוד לפני פיתוחו של 'לווייתן', כשבמקביל אין כל ודאות ש'לווייתן' אכן יפותח. לא רק שמנציחים את המונופול ומקבעים מחירים מונופוליסטיים, אלא לוקחים את המשאב של כולנו הרחק מאיתנו החוצה.

"שטייניץ בעצמו אמר בשנת 2013 שהייצוא לא כדאי כלכלית, ושהשימוש המקומי בגז יותר יעיל. חברות הגז טוענות שהם חייבות לייצא את הגז כדי לממן את פיתוח 'לווייתן', אבל יש כל מיני דרכים להשיג את הכסף לפיתוח. ייצוא הוא דרך אחת בלבד. מעבר לזה, כל הפיתוח עולה סדר גודל של 5־6 מיליארד דולר, כשהמאגר שווה מאות מיליארדים. בשביל זה לאשר להם לייצא בין 50 ל־75 אחוזים מהמאגר?"

"גז זה לא כסף, גז הוא משאב", מוסיף דורפמן. "גז הוא אנרגיה של מדינה, זו עצמאות אנרגטית. אבא שלי היה אומר שלגויים יש נפט ולנו יש הון אנושי, ולכן צריך להשקיע בהייטק. אז הנה, קיבלנו מהשם נס אמיתי שצריך להשתמש בו לצורכי המדינה. האינטרס הלאומי האמיתי הוא להפוך את ישראל לכלכלה מתקדמת מבוססת גז. לקחת משאב מתכלה ולמכור אותו - זה הדבר הכלכלי האחרון שצריך לעשות. את הגז צריך להפוך לאנרגיה ולמפעלים, מה שייצר עוד מקומות עבודה ועוד הכנסות מייצוא".

מה הייתם רוצים שיקרה? מה החלום שלכם?
ברלב: "שהממשלה תיצמד להחלטת הייצוא מ־2013 ולחוק הנפט, שלפיו החברות מוזמנות לפתח את 'לווייתן' עד סוף 2017 ואם הן לא מצליחות זה חוזר למדינה, ואז הממשלה יכולה להכניס שחקן חדש ואולי אפילו להיכנס בעצמה כשחקן פיננסי, כמו שהולנד או נורווגיה עשו. שמדינת ישראל תהיה הריבון".

ואז נהיה צפויים לתביעות.
"זה רק איום. החברות הגדולות רק מאיימות, כמו שבששינסקי 2 כיל איימו ולא עשו כלום. בכל העולם יזמים מאיימים, זו טקטיקה ידועה. אני לא מבינה מה הבהלה. מדינת ישראל מתמודדת עם איומים קצת יותר דרמטיים מבוררות בינלאומית. איפה התעוזה והכוח שיש למדינה על עצמה? דווקא המתווה חושף אותנו הרבה יותר לתביעות משפטיות מאשר המצב הנוכחי".

נחמיה שטרסלר מסרב להתרגש מההפגנות. "מותר להפגין, אבל האם ההפגנות ישפיעו? המתווה עבר כבר. עברנו שלוש שנים של דיונים ושינויים, ועדת צמח, ועדת ששינסקי, פיקוחים וכנסת. עכשיו נשאר רק לבצע. אם לא נעשה את זה, הגז יישאר במעבה האדמה וזה רע לכולם".

אתה רואה בהפגנות האלה מאבק בין ימין לשמאל?
"אין פה עניין של ימין ושמאל. אני מדבר נטו על כלכלה, צמיחה, הורדת עלויות, ייצוא, קשרים בילטרליים עם ירדן, מצרים ואולי אפילו טורקיה".

אנשי מאבק הגז טוענים שאת הרווחים הגדולים נראה רק בשנים האחרונות של הגז.
"פרופ' איתן ששינסקי הוא כלכלן בחסד עליון, והוא בנה את המודל הכי נכון. כבר בשלב הראשון יש תמלוגים של 12%. אחרי שמתחילים גם להרוויח, יש מס חברות של 25% כמו כל חברה. ואחרי זה, כשחברות הגז יכסו 250% מההשקעות שלהם, נכנס מה שנקרא 'מס יסף', שמעלה את המיסוי באופן מדורג עד למעלה מ־60%.
 

"עשיתי את החשבון המדויק של המיסוי, כדי לבדוק כמה כסף בממוצע ממשלת ישראל תקבל לכל אורך החיים של מאגר 'לווייתן'. החישוב הראה שמכל דולר של מכירות מדינת ישראל תקבל 55 סנט, ותשובה ונובל־אנרג'י ושאר השותפים, שחלקם זה גם עם ישראל דרך קופות הגמל והפנסיה, יקבלו 45 סנט. אני חושב שזו חלוקה מצוינת. הפכו פה את יצחק תשובה לאיש נורא ואיום, אבל בלי הפעילות שלו לא היה לנו היום גז".

אבל הגז התגלה על ידי 'בריטיש גז' ויוסי לנגוצקי.
"'בריטיש גז' עשו מיפוי של הים התיכון ואמרו שיש סיכוי רב למצוא גז, אבל אף אחד לא היה מוכן להשקיע את ה־300 מיליון דולר בקידוחים ראשוניים כדי לראות שזה נכון. יש מרחק גדול בין לגרור בים כל מיני אמצעים אלקטרוניים שמנתחים שבאדמה מסוימת יש גז, לבין השלב שבו באמת יוצא גז.

"אף אחד מבעלי ההון במדינת ישראל לא רצה להיכנס לזה - לא שטראוס, לא צדיק בינו, לא נוחי דנקנר. ואז בא יצחק תשובה, מצא את נובל־אנרג'י, והם שמו את הכסף מהון עצמי שלהם ולקחו את הסיכונים. אם לא היו מוצאים את המאגרים, יצחק תשובה היה היום מוכר מפרום בשוק בנתניה. לא ראוי שהוא יקבל תמורה על הסיכון והיוזמה? ככה זה בכלכלה - מישהו אחד יוזם, מעז ומוצא, ומישהו אחר יושב בבית ומקטר".

כמה זמן ייקח עד שהמדינה תתחיל לראות הכנסות מהגז?
"כבר היום יש למדינה הכנסות של מאות מיליונים מ'תמר', וההכנסות מ'לווייתן' ייקחו שלוש־ארבע שנים של פיתוח והנחת צינור. כל ההשהיה הזו היא דבר מטורף בעיניי, דבר שלילי שלא צריך לקרות. בשביל המטרה הזו של הוצאת הגז צריך להתאחד שמאל וימין.

"תראה מה אומרים התעשיינים. שרגא ברוש, יו"ר התאחדות התעשיינים, מתחנן שיוציאו כבר את הגז כדי להביא גז לתעשייה. יו"ר התעשייה הקיבוצית, יונתן בשיא, מתחנן שיוציאו את הגז במחיר הזה כפי שהוא. אז גם יונתן בשיא הוא טייקון? הוא הרי קיבוצניק מהקיבוץ הדתי, אז מה יגידו עליו? שהוא עושה את זה לעצמו? לביתו? הוא רק רוצה את טובת מדינת ישראל.

"המתווה סגור כי הוא עבר את הממשלה ועבר את הכנסת, ועכשיו יש כאלה שמנסים לעשות הון פוליטי. אבל זו דרכה של הפוליטיקה ושל איתן כבל (יו"ר ועדת הכלכלה, ג"ד ולנ"ק) שחוגג. לוועדת הכלכלה אין סמכות ליצור שינויים, זה הכול בשביל רעש בתקשורת וכדי להשיג כותרות וצילומים. בג"ץ זה כבר סיפור אחר, שם זה פתוח לגמרי".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...