סוציאליזם אופנתי: בארה"ב תולים תקוות בסנדרס
אי אפשר לדעת מה היה קורה אם במקום להזרים תקציבי עתק שלא הביאו לצמיחה, אובמה היה מקצץ בתקציב ונותן לכלכלה להתאושש. הדור החדש שקם בארה"ב, ואינו נושא זיכרון שלילי מסוציאליזם, מצפה כעת שהמדינה הגדולה תפתור לו את הבעיות
עכשיו, כשהסוציאליזם לא מזוהה עוד עם ברית המועצות שהתפרקה או עם מדינת הרווחה שהתמוטטה, קם דור חדש שלא ידע את יוסף (סטלין). הסוציאליזם בשבילו נתפס כרעיון חדש. שליח הרעיון הוא אמנם מנהיג מקשיש משהו, אבל איכשהו מרקסיזם, סוציאליזם, קומוניזם – איך שלא תקראו לזה – תמיד מוצאים איזו כסות אופנתית שנראית חדישה. מי היה מאמין שהסנטור ברני סנדרס ירוץ כתף אל כתף לצד הילרי קלינטון, במרחק נגיעה מהבית הלבן.עוד כותרות ב-nrg:
- איראן: הוצאנו מידע רב מהמלחים האמריקאים
- התפקיד החדש של עו"ד יהודה וינשטיין
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
האירוניה היא, שאחד ממקורות ההשראה הסוציאליסטית של ברני סנדרס הוא הקיבוץ, כדבר ממשי אך גם כמושג. אלא שבעוד סנדרס מוכר באריזה חדשה רעיונות חברתיים סוציאליסטיים, אלה שגדלו בעולם השיתוף והשוויון – הקומוניזם בדרגה העליונה – עוברים ב-15 השנים האחרונות מהפך: הם חיים את קריסת השיטה הסוציאליסטית מצד אחד, ומאידך את המעבר להפרטה וקפיטליזם ברמתם הגסה ביותר.
יתכן שבני הקיבוץ שנשארו ביישובים או שחוזרים אליהם, מדברים מהשפה אל החוץ בשם אהדתם לסוציאליזם. בפועל הם כבר חיים בעולם של שתלטנות רכושנית עוינת, אפילו כשזה נוגע לחבריהם הקרובים.
הקפיטליזם שקם על חורבות הסוציאליזם הוא לעולם מכוער ונצלני, והוא רחוק מהאידיאל הליברלי. הקפיטליזם העירוני נראה טבעי, אך בישראל שלפני עידן הכלכלה החופשית לא הייתה כמעט חלקה משוחררת מאימת ההסתדרות ושאר הגרורות של ההגמוניה הפועלית הסוציאליסטית.
בארצות הברית החוויה הכלכלית היא שונה לחלוטין. סנדרס, שמתגלה כפופולרי בהרבה מקלינטון בקרב קהל מצביעים שגילם נמוך מ-45, מצליח להעביר היטב מסרים של ביטחון חברתי וכלכלי וצדק חברתי. הוא גם מצליח לתעל רגשות שנאה ונקם כלפי החברות הגדולות של וול סטריט.
גם כתבים שמרנים נאלצים להודות שהחוויה של דור הצעירים באמריקה היא של משכורות מצומצמות שאף פעם לא עולות – וזה במקרה הטוב, כשיש להם עבודה.
מאז 2008 חווים הצעירים קרוב לעשור שלם של סטגנציה כלכלית. אם מדברים על אבטלה בשיעור של למעלה מחמישה אחוזים, סנדרס חוזר וטוען בנאומיו כי המספרים הם כפולים: שיעור האבטלה המעשי הוא כפול מהסטטיסטיקה הפדרלית, ויש שיוסיפו שגם זה לא מדויק כיוון שכל הסטטיסטיקות מתייחסות לגוש האזרחים שנמצאים ב"שוק העבודה". מה עם המיליונים שכבר לא סופרים אותם?
לדור הצעיר בארה"ב אין זיכרון שלילי מ"סוציאליזם". הם לא יודעים במה זה כרוך, בעיקר משום שמוליכי הזרם האידאולוגיים כבר לא יודעים להסביר מה משמעותה של כלכלה ריכוזית המוצצת את לשד ההכנסות של האזרחים לטובת סעד חברתי מהעריסה ועד הקבר.
אף אחד לא סיפר להם שבאנגליה, במדינות סקנדינביה וברוב ארצות אירופה המערבית, לא נשאר עוד בשנות ה-70 של המאה הקודמת כסף לממן את אותה מדינת רווחה שצמחה במערב מאז שנות ה-30, וביתר שאת מאז מלחמת העולם השניה; הם לא מכירים את האיגודים המקצועיים ששיתקו מדינות שלמות; הם לא יודעים מדוע עלתה מרגרט תאצ'ר לשלטון בסוף שנות ה-70, וכיצד הצילה את כלכלת בריטניה.
איש אינו יודע להגיד מה היה קורה בארצות הברית אם ב-2008 היה עולה נשיא שהיה נוהג בכלכלה כפי שנהגו נתניהו ושטייניץ. אם במקום להזרים תקציבי עתק שלא הביאו כלל לצמיחה, אובמה היה מקצץ בתקציב, משחרר את הכלכלה, ונותן לה להתאושש מעצמה.
התוצאה היא שבארצות הברית קם דור חדש והתווספה אוכלוסיית מיעוטים גדולה, אשר מצפים שהמדינה הגדולה תפתור להם את הבעיות. מצב הרוח הזה מילא את מפרשיו של ברני סנדרס. הוא מעניק לסוציאליזם שנכשל במועדי א' וב' שלו מועד ג' למיקצה שיפורים.
אקו"ם