עבור השמאל אין מקום לספרות ילדים חרדית
ה'ארץ' ומרצ פצחו בקמפיין מתוזמר, אווילי ולא פלורליסטי בעליל נגד משרד החינוך, שקובע רשימות ספרים שונות לדתיים ולחילוניים. קשה להם להפנים שלקבוצות שונות יש תפיסות עולם שונות. והאם נשמעות זעקות שבר על כך שילדיי הוד השרון לא יקראו את חיים ולדר?
אני מאמין שמעולם לא נמנעתי מלקרוא ספר בשל הכיפה שלראשי, אבל אני פרט, אדם יחיד, לא מערכת. מערכת חינוך היא מוכוונת ערכים ומטרות, היא מיסוד, היא אמירה ציבורית, ובעיקר: היא חינוכית.תפיסת העולם של מערכת החינוך הדתית והממלכתית שונה בהרבה תחומים; הספרות, כביטוי תרבותי וערכי, היא אחד המקומות שבהם ההבדלים בולטים. משרד החינוך מפרסם כבר שתים עשרה שנה את מצעד הספרים. רשימת ספרים מומלצים למערכת החינוך. המצעד, שעבר כמה גלגולים, מתייחס כיום לרשימות מומלצות ללימודי ספרות. מכיתה ד', לפחות בשנה זו, מתחילה האבחנה בין ספרים שמיועדים למערכות חינוך מסוימות.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- כמעט לינץ'? הכירו את אויב העם החדש - וויז
- באמריקה הדועכת, טראמפ מנהיג את מרד הבלתי מוגנים
- הביקור בגוש עציון שהיכה בהלם את פעילי V15
כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
הנה דוגמה: ספרו של הסופר החרדי חיים ולדר, "קוראים לי צביקי גרין", איננו מיועד למערכת החינוך הממלכתית. הספר עוסק בילד שעובר ממקום למקום ומתקשה להשתלב בחברה. סיפורים על ילדים חרדים פחות יתאימו לעולם מושגים וערכים חילונים. תלמידים דתיים לאומיים, לעומתם, מספרים בנוסטלגיה על החוויה של קריאת הספר הזה בכיתה.
הספר "סלפי אחד יותר מדי", שעוסק במעבר דירה של ילדה אחרת, טל, עטור בגיבורים ששמותיהם הם ג'ולי, עדן ושון ומתרחש ברמת השרון. במרכזו תמונת סלפי חושפנית ששלחה שרון בווטסאפ. אלו תופעות שבהחלט מתרחשות אצל דתיים, אבל הספר ואירועיו אינם הסביבה הטבעית של ילד דתי. ברשימה מצוין כי אינו מיועד לבתי הספר הדתיים. אם הייתי אני לומד אותו בבית הספר, הייתי מתבאס שאינני לומד תכנים רלוונטיים יותר (ובהחלט ייתכן שהייתי קורא אותו בניסיון להירדם בצהרי שבת).
בתגובה לרשימה, פתחו "הארץ" ומפלגת מרצ בקמפיין מתוזמר, אווילי ולא פלורליסטי בעליל, נגד משרד החינוך שקובע רשימות שונות לדתיים ולחילוניים, ובמיוחד על שספרים מסוימים אינם מומלצים לדתיים. אף אחד לא עמד בתור להתלונן שספרה של בת שבע סדן, "ואין יותר גבעול", העוסק באבל אישי ובזהות, אינו מופיע ברשימה לחילונים, כמו גם ספרו של חיים ולדר החרדי. רק תלונה על סגירותם של הדתיים בפיהם.
אני לא מצפה מאנשי מרצ - שרוממות הפלורליזם בגרונם אבל השקפת עולם צרה, הגמונית ושתלטנית בלבם - ליושרה כלשהי. גם הטענה של זהבה גלאון שספרים מסוימים הוצאו מהרשימה, אף שכלל לא היו בה בשנים קודמות, וגם הציטוט של גורם לא מזוהה כתגובה רשמית של "משרד החינוך" - הם שקרים מפורשים שלה, ולא בפעם הראשונה.
הקלאסיקה של יהודה אטלס, "הילדה שאני אוהב", מסדרת הספרים "והילד הזה הוא אני" הוצאה מרשימת הספרים המומלצים לילדי החינוך המ...
Posted by זהבה גלאון Zehava Galon on יום שלישי 1 מרץ 2016
כל מה שמריח ריח של זהות יהודית דתית שמבקשת לבוא לידי ביטוי - גם אם בתוך המערכת עצמה, בלא לכפות את ערכיה על אחרים - ישמש אותם ככלי לניגוח. התייחסות לרשימה של מערכת החינוך הערבית, ששונה לגמרי משתי הרשימות האחרות – לא שמענו ולא נשמע מהן. אגב, כדי לגלות שיש בה בעיקר ספרים שכתבו ערבים – אנשים בני אותה זהות של התלמידים הערבים – הייתי זקוק לשימוש בשירותי התרגום של גוגל. הרשימהפורסמה בערבית בלבד.
לפני שמתקיים שיח בנושא חשוב להכיר את הרשימה המלאה שפרסם משרד החינוך. רשימה שאולי איננה מושלמת, שאולי יש מה לתקן בה, אבל יש בה הרבה מאוד עקרונות חינוכיים שדרים זה לצד זה, הרבה ספרים שיכולים לדבר לשתי מערכות החינוך – וטוב שכך, ובעיקר הרבה הבנה של חשיבות המפגש עם עולמך שלך בלימוד ספרות.
ואפילו יותר חשוב בעיניי להבין שלקבוצות שונים ולזהויות שונות יש ערכים, שפות ותפיסות שונות, ושגם אם רב המשותף על המפריד, ההבדל עדיין קיים – ואנחנו מברכים עליו ועל קיומו. במרצ, כנראה, לא רגילים לחשוב כך.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם