אלוהים גדולה: למה אתם חושבים שהאל הוא זכר?
שפה מעצבת תודעה וצורת הדיבור משפיעה על החשיבה. ההתייחסות לאלוהים כגבר מקבעת ומשמרת את התפיסה ההיררכית של העולם כגברי, ומסמנת את ה"אחר" ככל מה שהוא אינו גברי, קרי, נשי
לפני כמה שנים סיגלתי הרגל – לדבר על אלוהים בלשון נקבה. אני משתדלת גם לתקן כשאני שומעת התייחסות לאלוהים בלשון זכר תוך כדי שיחה. התגובות שאני מקבלת מעניינות, ובאופן גס מתחלקות לשלושה סוגים. הסוג הראשון הוא הרוב – תגובות משועשעות, מחייכות מה"התחכמות" וממשיכות הלאה, עד הפעם הבאה שידברו על אלוהים, ושוב – בלשון זכר.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- גל הטרור: הסכסוך עם אובמה עולה לנו בחיי אדם
- הטרדות מיניות הפכו לכלי ניגוח בין ימין ושמאל
כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
סבתא שלי היא דוגמה אופיינית: היא אמנם כבר התרגלה שאני מתקנת אותה מ"אלוהים גדול" ל"אלוהים גדולה", אבל היא עדיין לא התרגלה להשתמש בביטוי "אלוהים גדולה". הסוג השני הוא התגובות המתנגדות והמבטלות ("יש דברים יותר חשובים").
אבא שלי, למשל, מתעקש להשתמש בלשון זכר. הוא אמנם עושה זאת מקנטרנות ולשם הוויכוח, שלרוב מסתיים בכך שאני מסכימה שאלוהים הוא זכר - כי זה מסביר למה העולם מלא מלחמות ועוולות, אך ההתנגדויות לא מעטות. לרוב המתנגדים/ות אין את היומרה לטעון מה המין של אלוהים, והטיעונים הלשוניים נשלפים.
לפתע הגוף הארכאי שנקרא האקדמיה ללשון הופך להיות רלוונטי לחיינו, ומשמש כקלף נגד השימוש בלשון נקבה כלפי אלוהים: הרי ידוע שבעברית יש להתייחס לשם עצם שמינו לא ידוע כזכר, כך קבעה האקדמיה ללשון! כאילו שיש לנו צורך בה כדי לדבר.
בני אדם ובנות חוה דיברו עברית הרבה לפני האקדמיה ללשון, וימשיכו גם אחריה. שפה אנושית לא צריכה חוקים של אנשים אחרים כדי להתקיים. יתרה מכך, האקדמיה ללשון, כמו גופים ממסדיים רבים אחרים, הוקמה ונשלטת על ידי גברים.
הסוג השלישי של התגובות הוא הפילוסופיות: התייחסויות לרעיון המופשט של אלוהות, שהיא מעבר למין ולמגדר. במגבלות האנושיות שלנו, קשה לנו לתאר יישות כל כך מופשטת – היא לא דומם וגם לא חי, במובן המוכר לנו, אי אפשר לסווג אותה כ"זכר" או "נקבה", אז כדי להקל על עצמנו, נתייחס אליה איכשהו, כלומר, בלשון זכר.
פעמים רבות, התגובות הפילוסופיות משתמשות ברעיונות מיהדות: השכינה, הדמות ה"נשית" לצד אלוהים ("הגבר"), או סיפורי הבריאה בספר בראשית. אגב, יש גם סוג רביעי של תגובות: "את צודקת". זו כמובן הסוג החביב עליי, בלי קשר לסוגיה.
אבל הדיונים הפילוסופיים, למרות הטענות הנכונות העולות בהם, מפספסים את המטרה שלשמה התכנסתי לכתיבת שורות אלו. אני לא מתקנת כדי להתפלפל בפרשנות לתנ"ך או להתפלסף על משמעות החיים.
הטרחנות שלי היא פרקטית ונוגעת לדברים השגרתיים והיומיומיים - להדגיש ולהבליט נקודות שבדרך כלל חומקות מתשומת הלב שלנו. הדברים שאנחנו אומרות ואומרים מבלי משים חושפים הנחות יסוד סמויות שמוטמעות עמוק בתפיסה שלנו. שפה מעצבת תודעה, וצורת הדיבור משפיעה על צורת החשיבה. מגבלות של השפה מגבילות את הדמיון שלנו. שאלתי פעם חברה איראנית מה המילה הפרסית ל"לחיים", כשמשיקים כוסות אלכוהול. היא אמרה לי שאין מילה כזאת, כי לא צריך - האסלאם אוסר על שתיית אלכוהול.
התודעה הקולקטיבית הישראלית מושפעת מכך שבשפה העברית לשון זכר היא ברירת המחדל. בלי לשים לב, באמצעות השפה שלנו, אנחנו יוצרות ויוצרים עולם שבו ברירת המחדל היא זכר, גבר.
ההתייחסות לאלוהים כגבר מקבעת ומשמרת את התפיסה ההיררכית של העולם כגברי, ומסמנת את ה"אחר" ככל מה שהוא אינו גברי, קרי, נשי. התייחסות בלשון נקבה דווקא לאלוהים, היישות שלכאורה יצרה את העולם, מערערת על תפיסה זו ומציעה זווית ראייה ביקורתית ואלטרנטיבית. חשוב מכך, היא מאפשרת לדמיין עולם אחר, מלא באפשרויות, עולם שבו ילדה קטנה לומדת שגם היא יכולה להיות אלוהים.
יישום פרקטי של האלטרנטיבה הזו עלה לאחרונה כאתגר דברו אלינו – אתגר לרגל יום האישה, בו א/נשים שמדברות/ים למחייתם/ן משתמשות/ים בלשון נקבה בפנייה לקהלים שלהן/ם. היוזמה המקורית הזאת מאפשרת להרחיב את נקודת המבט, להתגבר על הקיבעונות האנושיים ובעיקר, באמצעות השפה, לייצר אלטרנטיבה לעולם הגברי שבו אנו חיות וחיים. ואת זה כדאי לעשות לאורך כל השנה.
אקו"ם