למה הסדרה על זדורוב רלוונטית לפרשת החייל?
עשר שנים חלפו מאז רצח תאיר ראדה ז"ל, ונדמה שאף אחד לא באמת יודע מי רצח אותה. שבוע חלף מאז התקרית בחברון, ולכולנו יש דעה נחרצת ומגובשת בנושא
את ארבעת פרקי 'צל של אמת' ראיתי השבוע בערב אחד, עם הפסקות הכרחיות וקצרות בלבד בין פרק לפרק. המיני-סדרה הדוקומנטרית ששודרה בערוץ 8, ואשר זמינה לצפייה בחינם במרחבי הרשת, עוסקת ברצח הילדה תאיר ראדה בבית הספר שבו למדה בקצרין ב-6 בדצמבר 2006.
כולנו נחשפנו פה ושם במהלך העשור האחרון לידיעות ולכותרות העוסקות ברצח המזעזע. כל צרכן חדשות ממוצע יודע כי רומן זדורוב הורשע ברצח, וגם שמע כי ישנם סימני שאלה לא פשוטים מאחורי הרשעתו. אבל עבודת התחקיר שביצעו שלושת יוצרי הסדרה – יותם גנדלמן, ארי פינס ומיקה תימור – וכמובן אופן הצגתו לצופה, הניבו את אחד מתוצרי הדוקו המשובחים, המפעימים, המטרידים ומעוררי המחשבה שנעשו בישראל.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- עצבים, צעקות ודמעות" הנזק שהישיבה גרמה לי
-האם צה"ל חוסם קצינים דתיים?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בפתיחת כל פרק מופנית בקשה קצת חריגה של היוצרים לצופים: "מדובר ביצירה דוקומנטרית אשר מפאת היקפה חולקה לארבעה חלקים, ולפיכך אין לראות כל פרק כיצירה עצמאית, והצופה מתבקש להתרשם מפניה המורכבים והמנוגדים של פרשה זו". היוצרים ידעו היטב מדוע צירפו לצפייה בסדרה הוראות הפעלה. החלוקה לפרקים הייתה אולי אילוץ, אך היא נעשתה באופן שבו בסוף כל פרק הצופה משוכנע – ואין לו כל ברירה אחרת – שהוא יודע מי רצח את תאיר הקטנה.
הבעיה היא שבכל פרק מדובר ברוצח אחר, ושלושת היוצרים יכולים להצהיר מכאן ועד גולן כי הסרט אובייקטיבי ומציג את כל הדעות וההשערות – אך אין מי שיסיים לראות את הפרק הרביעי ולא ישתכנע עמוקות שרומן זדורוב אינו זה שרצח את תאיר ראדה.
זו גם הייתה התחושה שלי עם עליית כותרות הסיום. בתוכי השתרש שכנוע עמוק ובסיסי, ללא כל ספקות, שבכלא יושב כבר תשע שנים אדם חף מפשע, ואילו הרוצחת האמיתית מסתובבת בחוץ, חופשייה.
אלא שאז נבהלתי: הרי רק לפני שעה וחצי בערך, בתום הפרק הראשון, הייתי משוכנע במאת האחוזים שזדורוב הוא הרוצח, שאי אפשר אחרת. במהלך אותו פרק רואים את זדורוב משחזר את הרצח, מוסר פרטים מוכמנים שרק הרוצח היה יכול לדעת, מודה פעם אחר פעם באוזני המדובב שישב איתו בכלא על הרצח.
פרטים אינספור על חיבתו לסכינים, על חיפושים באינטרנט שכללו שיטות חיסול בדקירה, עדות שלו עצמו על שכמעט הרג את אחיו כשיום אחד קפץ לו הפיוז - כל אלה יגרמו למי שיראה רק את הפרק הראשון להסכים להשתתף בכיתת היורים שתוציא את זדורוב להורג.
ואז מגיע הפרק השני, ואחריו גם השלישי, ועוד ועוד חלקים מצטרפים לפאזל. פתאום מתברר שהפרטים המוכמנים לא היו כל כך מוכמנים, שהשחזור היה מוטה ושהמדובב היה להוט קצת יתר על המידה. ואז, בדקה האחרונה של הפרק השלישי ולאורך כל הפרק הרביעי, אתה נזרק לפתע לקומה שלא ידעת שבכלל קיימת בתוך הבניין הענק והמאיים הזה שנקרא "חקירת רצח תאיר ראדה".
בקצה השחור משחור שלה דוחקים אותך לחדר אפל וחשוך, שממנו אתה יוצא אחרי ארבעים דקות עם תחושה עמוקה של שכנוע - זדורוב חף מפשע. סביר להניח שמי שיסיים לראות את הפרק הרביעי, יצטרף כחבר ה-237,915 לקבוצת הפייסבוק 'כל האמת על פרשת רצח תאיר ראדה ז"ל'. אולי אפילו הוא יצא להפגנה לשחרור זדורוב.
מבהיל לגלות כיצד סדרת טלוויזיה, שלא נעשתה על ידי חוקרי משטרה או אנשים אחרים שזה תפקידם, מצליחה לשחק לנו בראש. הכלים שלה הם העריכה, המוזיקה, זוויות הצילום, הנרטיב, הבחירה הברורה מאוד איזה סיפור להביא קודם ואיזה אחרי כך, במה להתמקד פחות ובמה יותר.
ובגלל שזה מבהיל, כל ישראלי חייב לצפות ב'צל של אמת'. קודם כול כי זה עדיף על כל זבל אחר שתראו בטלוויזיה הישראלית מוצפת הטראש, אבל גם כדי להבין לאחר הצפייה עד כמה אנחנו צריכים להיזהר משפיטה באמצעות חומר טלוויזיוני - כן, גם בנוגע לחייל שירה במחבל בחברון.
עשר שנים נמשכת פרשת רצח תאיר ראדה, ולא יודעת מנוח. אלה עשר שנים שבהם נעשה ניסיון להתחקות אחרי האמת שהתרחשה במשך דקה או שתיים בחורף 2006 בבית הספר 'נופי גולן' בקצרין. חלפו עשר שנים, ולמרות פסיקות חוזרות ונשנות של בית המשפט אנחנו לא משוכנעים. והאמת נמצאת אי שם.
ובחברון? לא חלפו כמה שעות, וכבר ידעו גנרלים ופוליטיקאים לחרוץ דין. עיתונאים כבר כינו את החייל "רוצח". ובדיוק אותה איוולת בשינוי אדרת הופיעה בצד השני: כתמונת מראה מעוותת אצו-רצו קיצוני הימין והכריזו כי מדובר ב"גיבור". תוך כמה דקות כולנו גיבשנו דעה, ישבנו על המדוכה, שמענו את העדויות, ראינו את כל הסרטים שתיעדו את האירוע מכל הזוויות, ובנחרצות אין קץ הכרזנו על גזר הדין.
תגידו, חברים משני הצדדים, שקלתם לאחרונה את האפשרות, נניח, לסתום את הפה? כן, אני יודע, זה קשה מאוד. הרי מזמן לא שמעתם את הצליל הזה, המתוק והמענג כל כך, שמבשר על עוד לייק, וכבר עבר נצח של שבוע מאז שמישהו נענה לקריאתכם "שתפו". לא עליתם לשידור כבר יומיים כדי להתעמת עם הנמסיס מהמחנה השני.
עשר שנים עברו, ונדמה שאף אחד לא יודע את האמת על פרשת רצח תאיר ראדה. שבוע חלף מאז תקרית הירי בחברון, וכל אחד מאיתנו יודע בדיוק מה קרה. המצלמה של יוצרי 'צל של אמת' ומצלמת פעיל 'בצלם' מעבירות לנו את אותו אפקט – שכנוע עמוק שנובע מחומר ויזואלי חד-משמעי שעובד על כל החושים: אנו רואים, שומעים ומרגישים, ומתחשק לנו מאוד להביע דעה.
אם אתם לא רוצים לחכות עד שמישהו יעשה סדרה בת ארבעה פרקים על התקרית הזו בחברון בעוד עשר שנים, מה אתם אומרים שאולי לפחות נתפשר על סיום החקירה הצבאית? אין סיכוי, הא?
אקו"ם